דיני יו”ט שני של גלויות,דיני הכנה ביו”ט ועוד

 

 

א. תושב ארץ ישראל היוצא לחו"ל על מנת לחזור מיד, ושוהה שם חודש או חודשיים, והוא אדם עצמאי שיוצא לסחורה או בשליחות מוסד ללא הגבלת זמן, עליו לנהוג בדין יו"ט שני של גלויות כבני ארץ ישראל, לענין תפילה, וכן לענין הנחת תפילין בצינעא, ורק לענין עשיית מלאכה עליו להחמיר ואפילו בצינעא. (יחו"ד ג/לה סק"ב)

ב. תושב ארץ ישראל השוהה בחו"ל, ודעתו לחזור לארץ, מותר לו להקדים את הציבור בבית הכנסת בתפילת שמונה עשרה של לחש בשחרית של יו"ט שני של גלויות, שמאחר שהוא מתפלל תפילה של חול הארוכה יותר מתפילת יו"ט, מותר לו להקדימם בתפילת שמונה עשרה, כדי שיסיים עמהם. (יבי"א ב/ז סק"ב)

ג. שליחי מוסדות מהארץ הנמצאים בחו"ל באופן זמני, ודעתם לחזור בתום תקופת שליחותם לארץ ישראל, והדבר ידוע מראש שתקופת שליחותם נמשכת שנה או יותר, כל עוד הם נמצאים בחו"ל, עליהם להתנהג לגמרי כבני חוצה לארץ, לענין קדושת יו"ט שני של גלויות, בין להקל בין להחמיר, בין בצינעא ובין בפרהסיא. ולכן עליהם להתפלל עם תושבי חו"ל תפילת יו"ט. וכן אסורים להניח תפילין אפילו ביו"ט האחרון (שהוא חול לבני ארץ ישראל). וכן קוראים בתורה כמנהג בני חו"ל, ועושים סדר ליל פסח בליל יו"ט שני. כללו של דבר חייבים להתנהג ממש כתושבי חו"ל, ואין צריך לומר שאסור להם לאכול חמץ ביום שמיני של פסח, ופשוט מאד שאסור להם לחלל יו"ט שני של גלויות בנסיעה ברכב, וכיוצא. וגם אם הסתיים המועד שהוסכם עליו מראש לתקופת שירותם בחו"ל, אלא שעודם משתהים שם, משום שלא הספיקו להתכונן לחזור לארץ ישראל, או מכל סיבה אחרת, עליהם לנהוג כבני חו"ל לכל דבר. ואם חל יו"ט שני של גלויות בערב שבת, צריכים לעשות עירובי תבשילין בברכה כדי לבשל מיו"ט לשבת, כבני חו"ל. (יחו"ד ג/לה. ילקו"י ה/תסב)

ד. בן ארץ ישראל שיצא לחו"ל ודעתו לחזור, אינו רשאי לקדש לבני חו"ל בליל יו"ט שני של גלויות, כיון שאצלו הוא חול גמור. וגם אינו רשאי לברך על ההלל בבית הכנסת להוציא הקהל ידי חובתם, כיון שאצלו הוא חול גמור, ויש לחוש בזה לאיסור ברכה לבטלה.

ה. בן חוץ לארץ הנמצא בארץ ישראל, ודעתו לחזור, יש אומרים שמותר לו לומר לבן ארץ ישראל שיעשה לו מלאכה ביום טוב שני של גלויות. ויש חולקים. וכן עיקר. ולכן בן חוץ לארץ שיש לו בית חרושת או חנות בארץ ישראל, אין להם לעבוד ביום טוב שני של גלויות.

 

 

 

 

ו. אין צדים דגים מבריכות המים שנמצאים שם. ואם הניחם מערב יו"ט במקום שאינם מחוסרים צידה, כגון אמת המים, וסכר את אמת המים בכניסה וביציאה, מותר ליקח ממנה דגים ביו"ט כיון שהם ניצודים ועומדים שם. וכן אם היו המים צלולים שרואים בהם את הדגים מותר ליקח מהם ביו"ט. (ילקו"י ה/תסב)

ז. דגים שמחוסרים צידה שהם מוקצים, אין נותנים לפניהם מזונות סמוך להם ממש, שמא יבוא ליקח מהם ביו"ט. וכל מה שאסור לאכול או להשתמש בו אסור לטלטלו ביו"ט. ומכל מקום מה שנוהגים לקנות דגים מערב יו"ט ולהניחם בכלי מלא מים, מותר לתת לפניהם מזונות. (ילקו"י ה/תסג)

ח. וכן המחזיקים אקווריום בביתם שבתוכו דגי נוי מותר לתת להם מזונות ביו"ט, כיון שאין להם מזונות ממקום אחר. (יבי"א ה/כו). וכן תרנגולת המטילה ביצים שנמצאת בלול מותר לתת לפניה מזונות. (ילקו"י ה/תסג)

 

 

 

 

ט. שחיטת בהמות אף על פי שהיא צורך אוכל נפש, ומותרת ביו"ט מעיקר ההלכה, המנהג בזמן הזה ברוב תפוצות ישראל שלא לשחוט שום בהמה ביו"ט, וכן ראוי להנהיג בכל מקום, מפני ריבוי התקלות הנגרמות על ידי זה בשיווק הבשר ומכירתו, שבאים לידי חילול יו"ט, ובפרט בזמן הזה שכל האיטליזים משתמשים במקררים חשמליים, והבשר שנשחט בערב יו"ט נשאר טרי כיום הילקחו, לא כהתה עינו ולא נס ליחו. (יבי"א א/ל. ילקו"י ה/תסג)

י. במה דברים אמורים בבהמה העומדת לאכילה, אבל בהמה העומדת לחליבה ולגדל ולדות הרי היא מוקצה, ואסור מן הדין לשוחטה ביום טוב, אלא אם כן הזמינה לשחיטה מערב יום טוב. ואם לא הזמינה וחלתה ביום טוב וחושש פן תמות יעשה שאלת חכם. (ילקו"י ה/תסג)

יא. אסור אף מעיקר הדין לשחוט בהמות מיום טוב לחול, על ידי הערמה באכילת כזית מכל בהמה. (יבי"א א/ל)

יב. מותר מעיקר הדין לשחוט ביום טוב בהמה השייכת לגוי, על סמך שישראל יקנה אותה אחר שחיטה, אם תמצא כשירה, ובלאו הכי בזמן הזה אין שוחטין בהמות ביום טוב. (שם סקי"ח)

יג. אם שחט את האם של הבהמה בערב יום טוב, מותר מעיקר הדין לשחוט את הבהמה ביום טוב עצמו, ואין בזה כל חשש של איסור: אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. (יחו"ד ב/סד)

יד. שחיטת עופות מותרת גם בזמן הזה, ובלבד שיהיו עופות המוכנים לאכילה, אבל תרנגולת העומדת להטיל ביצים או לדגירה אסור לשוחטה ביום טוב מבלי שיזמין אותה לשחיטה מערב יום טוב. ולכן תרנגולות המטילות שמצויות במשקי הלול השונים אסור ליקח מהם ביום טוב לשחיטה, אלא אם כן הזמינם מערב יום טוב. וכיצד הוא הזימון? אומר זה וזה אני נוטל למחר לשחיטה, ועושה בהם סימן או טביעת עין כדי שיכירם למחר, ולא יתחלפו לו באחרות. אבל אם אמר "מכאן" אני נוטל למחר לשחיטה, אסור ליטול מהם ביום טוב לשחיטה. וכן אם זימן את כל הלול שלפניו, והוא אינו צריך אלא לתרנגולת אחת או שתים, אינו נחשב זימון ובאיסורם הם עומדים. ובמקרה שחלו התרנגולות, יש מקום להתירם בשחיטה ביום טוב אפילו לא זימנם. (ילקו"י ה/תסה)

טו. אין לשחוט עוף ביום טוב אלא אם הכין עפר מערב יום טוב כדי שיוכל לכסות את דמו. וצריך להיות עפר מוכן על ידי שיזמינו בפיו לצורך כיסוי הדם. וכן צריך להשחיז הסכין ולהעמידה לשחיטה מערב יום טוב, אבל ביום טוב אסור להשחיז את הסכין אף שהוא לצורך אוכל נפש. ומכל מקום יש אומרים שמותר לשפשף את הסכין ביום טוב על כף ידו או בגדו, כדי לחדדה ולחתוך בה ביום טוב, ומיהו לכתחילה ראוי להחמיר ביום טוב גם בזה. (יבי"א ו/לה סק"ה)

טז. צריך לבדוק את הסכין קודם השחיטה ביום טוב, ולאחריה, כדי להעמיד הדבר על בוריו בהכשרת השחיטה. ויזהרו שלא למרוט הנוצות מצוואר העוף ביום טוב לפני השחיטה כמעשהו בחול. ואם אי אפשר לשחוט בלי זה יש להקל, וכן המנהג. (יבי"א ד/מד)

יז. אין לשחוט עופות לאחר חצות היום ביום טוב, שהוא כמכין מיום טוב לחול, או ליום טוב שני. (ילקו"י ה/תסו)

יח. מותר לשחוט עוף ביום טוב לצורך אכילה של פחות מכזית, כגון לצורך קטן, דבהכי חשיב שפיר צורך אוכל נפש. (יבי"א ח/מז)

 

 

 

 

יט. אסור להוליד אש ביום טוב, לפיכך אין מוציאין אש מן האבנים או מן העצים, שלא הותר ביום טוב להבעיר אלא מאש מצויה. ולכן אסור להדליק גפרורים ביום טוב על ידי חיכוך בקופסת הגפרורים, שהרי הוא כמוליד אש ביום טוב. (ילקו"י ה/תסו)