דעת הרמ”א

י"ח באייר, הינו יום פיטרתו של הענק שבענקים, רבי מאיר איסרליש הלוא הוא הרמ"א הקדוש.

ידועה האגדה שהרמ"א חי 33 שנים וכתב 33 ספרים.

המפה

מפורסמים הם שני חיבוריו של הרמ"א:

1) פירושו לטור בשם "דרכי משה"

2) ה"מפה" על ה"שולחן ערוך" – ההגהות.

המפה, הנקרא גם הגהות הרמ"א, הינו חיבורו החשוב ביותר של הרמ"א , ובו תוספות והתאמות לספר "שולחן ערוך" (שכתב רבי יוסף קארו) על-פי עדות אשכנז.

חיבור זה התקבל בקהילות אשכנז כפסקי ההלכה החשובים ביותר, וכל אחרוני אשכנז התייחסו אליו, ונהגו על פיו.

אלה הם דברי הרמ"א בהקדמתו להגהות השולחן-ערוך ובמלים אלו הגדיר את מטרת חיבורו ומפעלו הגדול שבו פרש את "המפה" האשכנזית על "השולחן ערוך" הספרדי על מנת לעורר את התלמידים : "ולא זה השולחן אשר ערך לפני ה' ולא נתנו עדיין לבני אדם אשר במדינות אלו, אשר רובו מנהגיו במדינות אלו לא נהיגינן כוותיה… ועל ידי זה נתפשטו בספריו הרבה דברים שאינן אליבא דהלכתא =(לפי ההלכה) לפי דברי החכמים שמימיהם אנו שותים שהם הפוסקים המפורסמים בבני אשכנז וצרפת… אשר אנו מבני בניהם. ואני ראיתי כי דבריו בשו"ע כנתנו מפי משה מפי הגבורה ויבאו התלמידים הבאים אחריו וישתו דבריו בלא מחלוקת… ע"כ ראיתי לכתוב דעת האחרונים עם המקומות שלא היו נראין לי דבריו כדי לעורר התלמידים".

מחלוקת זו של הרמ"א וה"בית יוסף" נובעת בעיקרה מחמת שתי סיבות, הראשונה היא המעמד החשוב של המנהג באשכנז בעוד רבי יוסף קארו פסק לפי כללים, טענה נוספת של הרמ"א היא על פסיקת השולחן ערוך שהירבה לפסוק כדעת שלושת ה"עמודים": הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, ולא כפי שנהגו לפסוק באשכנז ופולין כפי הכלל הלכה כבתראי בייחוד כאשר דבריהם הם כדעת בעלי התוספות.

הרמ"א ול"ג בעומר

דעת הרמ"א כשסופרים את העומר צריך לומר "בעומר" ולא לעומר.

לדוגמא, ביום הראשון סופרים "היום יום אחד בעומר",  אולם מנהג רב העולם לומר "לעומר", כלומר "היום יום אחד לעומר".  

ולמרות שוני המנהגים, כאשר מדברים על היום ל"ג, כולם קוראים לו "ל"ג בעומר" , ולא כפי שאומרים בספירה שצריך לומר ל"ג לעומר. ומדוע?

תירץ הגאון רבי אלעזר פרידמן, היות והיום ל"ג בעומר הוא יום ההילולה ויום הפטירה של הרמ"א, ומכיוון שכך מזכירים את היום הזה כפי מה שפסק.

האדמה בלעה את הזוג

בלב הרובע היהודי בקראקא, באמצע הרחבה, ניצבת חומת אבנים נמוכה המקיפה פיסת קרקע שהכל עוקפים אותה. חומה זאת נבנתה ע"י ציוויו של המלך זיגמונד השני לבקשתו של הרמ"א, ומעשה שהיה כך היה:

בחצר המלך כיהן גובה מיסים אחד, יהודי בשם שלמה זליגמן, בן למשפחת כהנים שהחליט לשאת גרושה. הרמ"א הודיעו שלא יקדשם בשום פנים ואופן ואף יטיל חרם על כל מי שיתן יד לנישואים אלה.

הלך אותו יהודי והלשין על הרמ"א בפני המלך. הרמ"א נקרא אל המלך שפקד עליו לערוך את החופה והקידושין, אך הרמ"א פסק נחרצות שהזוג הזה לא יינשא, ויצא מבית המלך.

כמה ימים לאחר מכן הופיעה פלוגת חיילים בבית הרמ"א, ולקחו אותו אל בני הזוג העומדים תחת כיפת השמיים וממתינים לרב שיקדש אותם.

הרמ"א התלווה אליהם והופתע למראה הקהל הרב שבא להתבונן במחזה. התקרב הרמ"א אל החופה וניסה להניא את הזוג מהחלטתם, אך ללא הועיל. עמד וקרא בקול: "העלו מעל האנשים הרשעים האלה" והקהל התרחק בפחד מבני הזוג. מתחת החופה נותרו שני פורצי הגדר לבדם. שקע הרמ"א בשרעפיו, והנה לתדהמת כולם פערה האדמה את פיה ובלעה את בני הזוג. כשהגיעה השמועה לאזני המלך חשש כי גם בו תפגע הקפידה, ושלח כרכרה להביא את הרמ"א לארמון לבקש את סליחתו, ושאלו כיצד יוכל לכפר על עגמת הנפש שגרם לו. הרמ"א ענה כי הואיל ושני המורדים נבלעו חיים בכיכר העיר, ואסור לכהנים לעבור שם, מבקש הוא שהמלך יצווה לגדור את מקום קבורתם בחומת לבנים, וחומה זו משמרת את אותו קידוש השם לדורי דורות.

י"ח אייר יום הילולת רבי מאיר איסריליש, מנוחתו בבית העלמין היהודי אשר בקרקוב. וכפי שאני נוהגת לסיים את המאמר על הצדיקים, אנא הדליקו נר לעילוי נשמתו הקדושה, שימו בפרוטה לצדקה ואמרו פרקי תהילים. בקשו מהצדיק שיהיה מליץ יושר בעדכם. אכי"ר