האור בקצה המנהרה מתחיל במחשבה

 

 

הטומאה נמצאת במקומות שפרשו מן החיים, כגון: טומאת מת, טומאת מצורע – החשוב כמת, וכדומה. לכן צריכים לשים לב לא לטמא את עצמנו במחשבות לא טובות, כי המחשבות הלא טובות הם בחינת הפרישה מן החיים, ואמר הבעש"ט הקדוש: שאדם נמצא היכן שהמחשבה שלו נמצאת, כי עיקר הקדושה של האדם, שהיא היפך הטומאה, הוא במחשבה.

 

אומר הזוהר הקדוש: ולכן כולם במחשבה מתבררים, וכלשונו: "כולהו במחשבה איתברירו". פירוש הדברים הוא, שכל הדברים צריכים לעלות אל השכל ועל ידי זה יוכל להוציא את הטוב ולהשליך את הרע, שהיא הטומאה, כי על ידי השכל אדם יודע איך להתנהג עם כל דבר ודבר.

 

נמצא, שהקדושה נמצאת בשכל ובחכמה, כפי שכותב רבינו הקדוש (ליקו"מ, תורה פ): וזהו כשאדם מדבר בתורה ותפילה, בחכמה ושכל ומבין ושומע מה ידבר – נקרא קדושה, ויש להשם-יתברך תענוג גדול מזה, כי נבנה מזה מוחין שהוא החכמה…וקודש הוא ראשית, וראשית הוא חכמה. עכ"ל.

 

נמצא, על פי הדברים הנ"ל, כי החכמה, המחשבה והשכל הם הקדושה שבאדם. וכשיש לאדם קדושה, אזי יש לו טהרה, כי זה תלוי בזה, כי על ידי הקדושה כוספים לטהרה, כמו בבית המקדש – שאסור להכניס לשם דבר טמא אל הקודש. לכן אסור להכניס מחשבות זרות וטמאות, חס ושלום, אל המוח, שהוא קודש הקודשים שבאדם, ועל ידי זה זוכים שהמוח יהיה טהור, זך ונקי. כמו כן זוכים לחיים, כי הטומאה היא סתימות ואטימות והיפך החיים שהם אור.

 

וזהו: טוהר מלשון צוהר – ששם יש אור (וידוע שהאות ט’ נחלפת באות צ’ בלשון הארמית), והאור תלוי במחשבה, שהיא העיניים האמיתיות של האדם, לכן נקראים הדינים "עיני העדה", כי "נר מצווה ותורה אור"- כלומר, התורה שהיא המחשבה היא אור, לכן אומרים חז"ל: "ליהודים היתה אורה", זו התורה כי החכמה היא אור והיא הטהרה והקדושה שבאדם.

 

נמצא, שכשאדם רוצה לזכות לטהרה וקדושה, הוא צריך ראשית לטהר ולזכך את מחשבתו, ששם עיקר האור שבאדם, והאור הוא טוהר, היפך החושך שהוא אטום מלשון טומאה. לכן הטומאה נכנסה בבריאה אחרי חטא עץ-הדעת, ומכיון שנפגמה הדעת נכנסה טומאה, שהיא סתימות ומיתה, חלילה, לעולם, כי הטומאה תלויה בדעת ובחכמה כנ"ל.

 

בפרשתנו אנו רואים שהיולדת טמאה ולכאורה זה היפך דברינו, כי הרי היולדת הביאה חיים לעולם, ומדוע היא טמאה? התשובה לכך היא – שכאשר אדם עולה מדרגה ועוזב את המדרגה שמתחת, אזי המדרגה התחתונה נעשית בבחינת מיתה לגבי המדרגה העליונה, והיולדת עלתה מדרגה, כי את המדרגה מתחתיה יורש בנה, והיא עכשיו נקראת "אמא" ועלתה למדרגת "אמא", לכן היא נטמאת מאחר שהמדרגה התחתונה שהיתה לה, כשעדיין לא היתה אֵם, נאחזת בה, ומכיון שהיא עכשיו נפסקת ונעלמת מן העולם על כן אוחזת בה עדיין טומאה מסויימת, ועל ידי שיושבת בימי טהרה היא נטהרת מזה.

 

וכך הוא גם בעבודת ה’ – כשאדם עולה מדרגה, אזי המדרגה הקודמת שהיה בה נאחזת בו והוא צריך זמן מסויים כדי להכניע את האחיזה של המדרגה התחתונה, ואז הוא קונה בשלימות את המדרגה העליונה. לכן, לעיתים, כשאדם עולה מדרגה הוא מרגיש קשר עם המדרגה הקודמת נגד רצונו, ואף על פי כן על ידי שהוא ממתין בבחינת ימי טהרה, אזי זוכה להכניע את הטומאה ולטבול לבסוף במי הטהרה ובכך קונה את מדרגתו החדשה.