האיש עם הכובע הסגול

זה היה בשבת בצהריים, המארחת הייתה עסוקה בהכנת השולחן לקראת סעודת השבת. ישבתי לי בסלון ביתם מרותקת לספר שמצאתי על המדף, ספר שגרם לתהות קצת על משמעות החיים.

ג'ורג' הסקרן היה בתחנת הרכבת ביחד עם האיש עם הכובע הצהוב ועם גברת שהשיער שלה לא היה במיטבו באותו יום, בלשון המעטה. 'מעניין מאוד, איפה האצילות של מר כובע צהוב? למה הוא לא כיסה את כל הבלגאן עם הכובע שלו? מצחיק איך לפעמים הפתרונות נמצאים לנו ממש על הראש…'

התובנות המדהימות שלי הופרעו באחת בגלל הנקישה בדלת. המארחת הכניסה לסלון את שלושת בחורי הישיבה שהגיעו וחזרה להכנות. אני שלפתי תירוץ מהסרטים כדי להמשיך לתהות בעניינים החשובים של החיים ובהרפתקאותיו של ג'ורג' (הקוף החום שלא יכול להמתין לרכבת וחושב שצריך לשנות את הלו"ז של כל העולם…), כי למה לתת לבחורים החמודים האלה לחמוד לי את הספר עם הכריכה הצהובה? חוץ מזה, אני ראיתי אותו ראשונה.

מאמרים נוספים בנושא:

במקום הכי שמח בעולם

לקפוץ לאש

גונב האורות

זמן קצר לאחר מכן, הדלת נפתחה ואיש עם כובע סגול ועניבה בגווני ורוד-צהוב-סגול נכנס ונעץ בנו מבט נוקב.

"שבת שלום!" אמרו במעין מקהלה שלושת בחורי הישיבה בעיניים נוצצות.

האיש עם הכובע הסגול הסתכל עליהם, הסתובב מיד ופסע במהירות לעבר המטבח, אל גברת כובע סגול כשהוא מממלמל. "מה הם עושים כאן?" שאל אותה. "חשבתי שסיכמנו שאם יגיעו אורחים תוודאי קודם כל שזה בסדר מבחינתי. אני רואה שחזרת להרגלים הישנים שלך. לעולם לא תלמדי!"

גברת כובע סגול ענתה במתינות וברוגע. "סליחה, יקירי. הרבה דברים קורים, אתה יודע. גברת פינקלשטיין התקשרה ושאלה אם הבחורים יכולים לבוא לסעודת שבת, לא חשבתי שזה יפריע לך".

האיש עם הכובע הסגול חזר לסלון, התיישב על הכורסה ונעץ את נעליו הירוקות בשטיח העבה.

"אז מה בדיוק הכוונות שלכם בלהיות בבית שלנו היום?" הוא שאל.

בסרטים, זה בדיוק החלק בו החוקר מאיר עם המנורה המסנוורת על פניו של הנחקר כדי להוציא ממנו הודאה ברורה בפשע שעשה.

"אמממ….. ובכן… מר…. סעודת שבת" השיב בחור ישיבה 1 בשמחה. "הבאנו עוגה".

אם תשאלו אותי, דיל די משתלם הוצע לאיש עם הכובע הסגול.

"אוי… למה להיות בכלל במקום שאתה לא מכיר אף אחד? אתה יודע, זה נראה לי מאוד חשוד" אמר מר כובע סגול כשהוא מלטף את זקנו.

אמממ…. אולי יש משהו במה שמר כובע סגול אמר, אחרת אילו כוונות בדיוק יש להם לגבי ג'ורג' הסקרן, הספר שלי?

"בישיבה נתנו לנו את מספר הטלפון של משפחת פינקלשטיין. אנחנו שוהים בבית שלהם", הסביר בחור ישיבה 2.

"באמת…" אמר האיש עם הכובע הסגול בגיחוך. "לא נשמע הגיוני. כל הישיבות הן כאלה סגורות. בזבוז זמן אמיתי. הם לא מלמדים לאנשים איך להסביר את עצמם וגם לא ללבוש בגדים עם צבעים. אני לובש צבעים!"

אין כמו להכריז על מה שכבר מובן מאליו…

"החולצה שלי כחולה" אמר בחור ישיבה 3.

"אני יכולה להעיד" אמרתי.

"לא יודע מה קורה בשאר הישיבות, אבל אצלנו זה לא ככה", אמר בחור ישיבה 2.

"אמממ…. כן. סיפור לא הגיוני בעליל" אמר מר כובע סגול כשהוא קם במהירות מהספה, פסע לכיוון הדלת ויצא החוצה.

"אתם בסדר?" שאלתי אותם. "אני ממש מצטערת על מה שקרה כאן".

אולי גם זה יעניין אתכם:

אבא יודע הכי טוב

פקק תנועה

תחרות עם איש זקן

למה פניתי ימינה?

"גם אני מאוד מאוד מצטערת… זה שיעור טוב על חיי נישואין. צריך הרבה עבודה", הוסיפה גברת כובע סגול באנחה.

עמוד 9 יוצא עם ביקורת חריפה נגד האיש עם הכובע הסגול. זה הוא ואני בזירה. רוקי בלבואה מעודד ומאמן מהצד, "מתקפה טובה, תני לו עם הביקורת מעמוד 2!". אלא שאז ה"חפץ חיים" רץ מיד לכיוון הזירה וצעק, "לא, אל תעשי את זה! אל תעשי את זה!"

"ובכן…" אמר בחור ישיבה 1, "אני חושב שיש רק דבר אחד שאפשר לעשות".

"מה?" שאלתי בסקרנות כמו ילדה קטנה, אחרי הכל, לשון הרע ממש רקדה לי על קצה הלשון…

"אנחנו פשוט נשיר" הוא אמר. "קדימה, בחורים. בואו נשיר! אחת, שתיים, שלוש…"

ואור שמימי האיר פתאום את החדר כשבחורי הישיבה פצחו בשירה מלאכית ומשכו מעולמות עליונים את המלאכים, שהצטרפו אליהם לניגונים המדהימים שהם שרו.

בהמשך, כולנו כבר צחקנו ונהננו מהאווירה המדהימה שאפפה את החדר.

כך עברו להן 30 דקות עם בחורי הישיבה וגברת כובע סגול, חצי שעה מלאה שירה ודברי תורה שהם אמרו בין שיר לשיר.

מר כובע סגול חזר לבית והתנצל. התיישבנו מסביב לשולחן כשכולנו שמחים, נהנים ומאושרים.

"תודה חבר'ה" אמרתי לבחורי הישיבה לפני שיצאו לדרכם, "למדתי מכם המון. לקחתם מצב כל כך נמוך ומביך ותרגמתם אותו לדבר הכי מרום ומשמח".

בנקודה זו בדיוק הנחתי את כפפות האגרוף שלי. ה"חפץ חיים" עודד אותי בין חבלי הזירה, "צעד חכם ונבון, רוקי!" הוא אמר לי.

נ.ב. השמות וכל הפרטים בסיפור שונו וטושטשו כדי שאף אחד לא ימצא את ג'ורג' הסקרן. אחרי הכל, אני ראיתי אותו ראשונה.