הארמון והשדה

בין המילים שנחקקו בליבי ובמוחי מדבריו הנפלאים של הרב נח וינברג ז"ל, ראש ישיבת "אש התורה" היו הדברים הבאים: "זוז הצידה ותן לקב"ה לנהל את העולם. התפקיד שלנו הוא לא להפריע לו בדרך".
 
בשנות לימודיי בישיבה של רבי ויינברג למדתי ממנו הרבה דברים, אבל המשפט הזה היה הדבר החזק ביותר ששמעתי ממנו, אחד השיעורים החשובים שקיבלתי אי פעם בחיי. והיום יותר מתמיד אני רואה, שוב ושוב, כמה שהמילים האלה נכונות, חיות וקיימות. כי הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות הוא לתת לבורא עולם לנהוג, כי רק אנחנו, הנוסעים, נוכל ליהנות מהנסיעה הנעימה שמובילה אותנו ליעד.
 
בשבוע שעבר חבר שלי הסיע אותי מאשדוד לירושלים. בדרך כלל הוא לא שומע רדיו כשאנחנו נוסעים, לרוב כי אנחנו מדברים ומתחזקים ביחד. אבל באותו יום, משום מה, הוא הדליק את הרדיו בדיוק בדיווח על המצב בכבישים: 'פקק תנועה גדול בכביש מספר 1, התנועה זזה באיטיות רבה, בעיקר מטלסטון לירושלים…' הוא פקח זוג עיניים כשהסתכל עלי.
 
"מה הבעיה? השם רוצה שניסע בדרך אחרת, דרך הרי יהודה המדהימים" הרגעתי אותו.
 
וכך, במקום להמשיך לכביש המהיר, החלפנו מסלול ונסענו דרך עמק האלה לכיוון רמת רזאל. לא הרחק משם ישנה שמורת טבע שנקראת הר הטייסים, שם עצרנו. באותו יום קיבלנו את המקום בהא הידיעה לעשות את ההתבודדות שלנו (התפילה האישית), המקום המושלם לדבר עם בורא עולם. וחוץ מזה, למה לדחות את מה שאתה יכול לעשות עכשיו ולא בעוד שעה? וממילא, קיבלנו שעה נוספת בלו"ז בעקבות שינוי המסלול, אז למה לא לנצל את זה?
 
אכן, מתנה עצומה. פרט לעובדה המאוד חשובה שעכשיו אלה ימי חודש אלול, חודש הרחמים והאהבה של בורא עולם אלינו, זה גם בין החודשים הכי חמים בתקופה הזו. אבל הבריזות הנעימות שהיו באותו יום שברו קצת את הכללים של מזג האוויר האופייני לתקופה זו. שמים בהירים ואופק פתוח התגלו לנגד עינינו. ארומה מיוחדת של נפלאות הבורא – ריחם המשכר של העצים המדהימים והירוקים של השמורה, בעיקר עצי האורן, ליווה אותנו לאורך כל אותה שעה. וכשהכל מושלם, כל מה שנשאר לעשות הוא רק לפתוח את הפה ולהתחיל לדבר עם אבא. וקודמת לכל היא התודה גדולה לאבא שבשמים שלא מפסיק לפנק.
 
במקומות כאלה אני מקבל, בדרך כלל, את ההשראה לשירים והניגונים שלי. נראה שכל העצים, הציפורים, העשבים ואנחנו – כולנו שרנו ושיבחנו את בורא עולם באותו יום, הכל היה בהרמוניה מושלמת.
 
אח, חודש אלול… הייתה לי הרגשה חזקה שבורא עולם היה שם איתי, לצידי, בשמורת הר הטייסים. רק המחשבה הזו מעוררת השראה עצומה. ואז נזכרתי בדבריו של רבי זלמן שניאור מלאדי – בעל התניא, האדמו"ר הזקן של חב"ד. הוא דיבר על הקשר ההדוק בין בורא עולם לעם ישראל בעיקר בחודש אלול. את דבריו הציג במשל קצרצר:
 
"לפני שהמלך נכנס לעיר המלוכה, כל תושבי העיר יוצאים לקראתו לקבל את פניו בשדה. ברגעים שכאלה, כל מי שרוצה לגשת אל המלך ירום הודו ולברך אותו, יכול לעשות את זה. ואת כולם, המלך היקר, מקבל באהבה, מחייך ומאיר פניו אליהם…"
 
הנה העסקה האמיתית. המלך באמת כאן. אפשר להרגיש אותו. ומי הוא זה שיוותר על ההזדמנות הנפלאה לרוץ לשדה ולפגוש את המלך?!?
 
"בראש השנה וביום כיפור" ממשיך בעל התניא את דבריו, "המלך נמצא בארמון שלו, יושב על כסא הכבוד בכל הדרו ופארו. מי יעיז לחשוב בכלל לעבור את המשימה לא פשוטה והקלה הזו, בלשון המעטה, ולפגוש אותו פנים אל פנים?!?…"
 
בכל מקום שאתם נמצאים, בכל מקום בו אתם חיים, היום, יותר מתמיד, המלך בשדה, ממש לידכם. כן, ברגע זה ממש. הוא אפילו נמצא אצלכם בחצר. לכו לדבר איתו. הימים של חודש אלול מלאים ברחמים עצומים. למה לחכות לעשרת ימי תשובה ולהתוודות על כל מה שעשינו שנה שלמה? ואיך בכלל עושים את זה? (אשרי המתוודה כל יום…) בקשו ממנו עזרה. בקשו ממנו סליחה. בקשו ממנו שיכוון אתכם, שיראה לכם את הדרך הנכונה, את המסלול המיוחד לכם, את המשימה והתכלית שלכם כאן בעולם הזה. וזה מובטח לנו, שהוא סולח, שהוא עוזר, שהוא מכוון.
 
ומי שמנצל את הימים האלה, ימי מתנת החינם שקיבלנו, יכול לצעוד עם חיוך ענק על הפנים לחגי תשרי הבאים עלינו לטובה, אמן.