הביאו את היום!

 

 

אתם בטח תצחקו, אבל השבוע באחד הלילות חלמתי שלמחרת הוא חג פורים.

 

לא פחות ולא יותר, חג פורים בכבודו ובעצמו.

 

בחלום קצת נלחצתי, כי לא התכוננתי לחג, והוא בא לי די "בהפתעה". אבל אחרי כמה שניות נרגעתי כי נזכרתי שהכי חשוב בחג פורים זה להיות בשמחה, ולשמחה – הרי לא צריך להתכונן מראש.

 

קמתי בבוקר עם הרגשה חלומית של חג, והחלטתי לשחק את המשחק. היה אז אמנם רק י"ח בחשוון, אבל לא רציתי לתת לעובדות היבשות לקלקל לי את החגיגה.

 

הרי עוד מהיותנו קטנים אנחנו מדקלמים את השיר "מדוע לא יבוא פורים פעמיים בשבוע", ועכשיו, כשהוא כבר מגיע, מי אני שאגיד לו ללכת?

 

בייחוד שהמדובר בפורים, שכולנו יודעים שהוא חג מלא שפע וברכה, ושהשמים פתוחים בו באופן בלתי רגיל, לתפילותינו.

 

סיפרתי לחברתי על החלום, והרעיון על חגיגות פורים כך סתם באמצע השבוע, קסם גם לה.

 

אז בירכנו האחת את השנייה בברכת "חג שמח" ובקריצה ממתיקת סוד, ויצאנו כל אחת לעמל יומה.

 

בדרך, נזכרתי בסיפור מתוק שסיפרתי לתלמידים שלי בשנה שעברה, על רבי אלימלך מליז’נסק ורבי זושא ש"עשו שבת" ביום שלישי:

 

"רבי אלימלך ורבי זושא היו מרגישים שניהם את קדושת השבת בכל שבוע מבואה ועד צאתה, ובייחוד בשעה שהחסידים ישבו בסעודת השבת ודיברו ביניהם דברי תורה. כשנפגשו, אמר רבי אלימלך אל רבי זושא: "אחי, אימה תוקפת אותי לפעמים, שהרגשתי את קדושת השבת אינה הרגשה אמיתית אלא היא דבר שבדמיון, ואם כן גם עבודתי את השם אינה עבודה אמיתית".

”אחי”, אמר זושא, ”גם אותי תוקפת לפעמים אימה כזו”.

 

"מה נעשה ?”, שאל אלימלך.

 

”עלינו”, אמר זושא, ”על כל אחד משנינו, לערוך ביום חול סעודה של שבת לכל פרטיה, ונשב בקרב החסידים ונאמר דברי תורה. אם נרגיש את קדושת השבת, נדע שדרכנו אינה אמיתית; ואילו אם לא נרגיש כלום סימן הוא שדרכנו נכונה",
כך עשו. ביום חול ערכו סעודה של שבת, התלבשו במלבושי השבת, חבשו לראשם את ה”שטריימל” וישבו בין החסידים ואמרו תורה.

 

מיד בא בליבם רגש קדושת השבת כמו בימי השבתות.

 

כשנפגשו שוב, שאל רבי אלימלך: ”הה, אחי, מה נעשה?"

"הבה נלך למגיד ממזריטש”, אמר רבי זושא.

 

הלכו למגיד ממזריטש וסיפרו לרבם מה שמציק להם.

 

אמר להם המגיד: ”אם לבשתם מלבושי שבת וחבשתם את ה”שטריימל”, הרי בדין הוא שהרגשתם את קדושת השבת, שכן מלבושי שבת ו”שטריימל” יש בכוחם להמשיך על האדמה את אור קדושת השבת. ובכן אין אתם צריכים לחשוש כלל".

 

הסיפור חיזק את הרגשתי כי קדושת היום, השבת או החג, תלויה בנו, וכל אימת שנכין כלים לקבלם – בודאי נזכה לקבל מאורם.

 

לכן, אם אני מחליטה שהיום פורים, ונוהגת בו בחגיגיות ובשמחה – אורו של פורים יגיע גם כן.

 

בכוחנו להוריד שפע אל חיינו, באמצעות מעשינו, בלי קשר לזמן ולמקום. אם רק נלמד להתעלות אל למעלה מן הזמן, נוכל לקבל שפע שהוא למעלה מן הזמן ומן המקום הספציפיים שאנו נמצאים בהם.

 

"כי כל יום ויום נמשך עליו שפע מלמעלה, וכשעושה בזה היום מצוות ומעשים טובים, אזי מחיה היום וממשיך לו חיות ושפע רב מלמעלה" (ליקוטי מוהר"ן תורה קע"ט).

 

כל יום יש לו קדושה משלו ושפע משלו, אומר רבי נחמן, ואנו צריכים רק להכין את הכלים המתאימים כדי לזכות לאותו השפע.

 

בערב, כשנפגשנו שוב, סיפרה לי חברתי כי אכן היה לה יום של חג – בעבודה, בלימודים, בבית, ובכל מקום שבו הלכה הרגישה שהעולם מחייך אליה. גם אני הרגשתי בדיוק כך – התפילה הייתה אחרת, המפגשים עם כל מי שנקרה בדרכי, ואפילו קיבלתי באותו היום עבודה חדשה, שחיכיתי לה הרבה מאד זמן. הייתה אווירה של חג באוויר, הייתה ברכה. מי היה מאמין שהיה זה "סתם יום של חול" באמצע מרחשוון.

 

הבנתי שכל יום השמים פתוחים לתפילותינו. כל יום יורד שפע, כל יום הוא מלא ברכה.

 

צריך רק להחליט שמוכנים לקבל אותם. לא צריך לחכות ל"אור" שיבוא מתי שיבוא – אפשר להביא אותו אלינו מתי שנרצה ונהיה מוכנים.

 

השבוע, למשל, התגעגענו מאד לשבת, אז ערכנו קבלת שבת, כבר ביום ראשון. עם "לכה דודי" וכיבוד והרבה שירים. מה אני אגיד לכם, הצלחנו להרגיש קצת "שבת" באוויר. זהו פטנט מצוין למי שתוהה בכיסופים, עוד מימי הגן, למה לא כל יום שבת.

 

דווקא כן כל יום שבת. כל יום פורים. כל רגע ורגע יורד שפע חדש לעולם, יורד אור.

 

צריך רק להרכיב את המשקפיים המתאימות ולהכין את הכלים – "ללבוש מלבושי שבת ולחבוש את השטריימל".

 

הרב ארז משה דורון נוהג לומר, כי לפעמים הקב"ה מדבר אל האדם באמצעות חלומותיו. אני בהחלט מרגישה כך. לפני זמן מה, למשל, כשהייתי בתקופה של ציפייה ארוכה למשהו מסוים, חלמתי על הרב עובדיה יוסף שליט"א. בחלומי, הרב שם את ידיו על ראשי (בחלום כמו בחלום, הכל אפשרי…) ובירך אותי. הוא לקח את ידיי ופרש אותם כשכפות ידיי כלפיי מעלה, כמחכות למשהו שירד משמים.

 

ואז הוא אמר משפט שלא אשכח. הוא אמר לי: "בתי, השפע תמיד יורד, כל הזמן, צריך רק לפתוח את הידיים ולקבל אותו".

 

כשהתעוררתי, התרגשתי עד דמעות. הבנתי שהיה כאן דיבור אלוקי, שהקב"ה רוצה לומר לי שהשפע שאני כל כך מחכה לו, כבר כאן. הוא תמיד כאן.  ומעכשיו זה תלוי רק בי, שאחליט שאני מוכנה לקבל אותו.

 

לפני שהתעוררתי, הרב אמר לי דבר נוסף. הוא אמר לי שלפעמים, כדי לזכות לקבל את השפע שיורד אלינו ממרומים, צריך לדעת להרפות.

 

אבל זה כבר נושא לפעם אחרת….

 

 

* * *

גולשים המעוניינים לשתף אותנו ביומן אישי – סיפורים עם התבוננות, אנא שלחו אלינו מאמרים לכתובת ilanit@breslev.co.il.