הבית שלי

נכון, בעלי מעצבן לפעמים וגם מרגיז ומכעיס. הוא נוגע לי בנקודות הכי רגישות, וכשאנחנו בתקופה צוננת זה אוכל אותי מבפנים.
 
א-ב-ל! הוא האדם שבחרתי להתחתן ולהקים איתו בית ומשפחה, והכי חשוב – אני באמת אוהבת אותו. עכשיו יש לי בחירה – להתעצבן, להתפוצץ, לזרוק לו הכל בפנים ולחיות עם התוצאה, או להשתמש בדרך אחרת, טובה ובריאה יותר.
 
נהוג לומר "בעלי הוא החצי השני שלי", אבל האמת היא שהוא יותר מהחצי השני. למה? כי במקור הרוחני, בשורש שלנו, אנחנו בעצם באחדות מלאה. אנחנו לא חצי חצי – אנחנו אחד. קשה לתפוס את זה, בעיקר בגלל השוני בין המינים. אבל השוני הזה מכוון ומדויק ונוצר כדי לגדל ולבנות אותנו.
 
ככל שהשנים עוברות אני ממש מרגישה שבעלי הוא הזיווג האמיתי שלי, והתחושה הזאת נותנת לי ביטחון וכוח לעבודת המידות שלי.
 
מאמרים נוספים בנושא:
סוד הזוגיות  המוצלחת
שניים זה ביחד
תבחרו  באהבה
 
יש הרבה מה לומר בנושא זוגיות וקצרה היריעה מלהכיל, ואנוכי קטונתי מלדעת הכל, אבל אני יכולה לחלוק איתכם קצת מהרגעים שאני כן מצליחה להתחבר ולהעמיק מעבר לתגובה הראשונית והאינסטינקטיבית, שבדרך כלל מאוד רגשית וילדותית שלי.
 
פעמים רבות אני מרגישה דחויה מצד בעלי, הוא מרוחק ולא רוצה אותי. התגובה הראשונה שלי היא להאשים אותו במה שקורה ובאיך שאני מרגישה, ואחר כך להתחפר עמוק בתוך הקונכייה שלי. אבל אם אני עוצרת לרגע ומתבוננת, אני מתחילה לשאול את עצמי שאלות. 'נכון, את מרגישה שהוא מרוחק, אבל תסתכלי פנימה, בתוכך. האם את מרגישה שאת רוצה את קרבתו? איך את פועלת בעניין?…' פעמים רבות אני מגלה שאני זו שבעצם מעוניינת במרווח הזה בינינו, ושהריחוק שלו הוא למעשה תוצאה של הרצון שלי.
 
דוגמה זו נכונה כמעט לכל מצב. ואם נשכיל לקלף את הקליפות ונגיע עמוק יותר, נבין שתמיד יש לנו חלק בלתי מבוטל במצב אליו נקלענו.
 
דרך נוספת שמאוד עוזרת לי בשלום  בית היא לזכור תמיד שהכל מאיתו יתברך ושהכל מדויק. בעלי הוא רק שליח של השם שנשלח להאיר לי נקודה בתוכי שאוכל לגדול ולהיבנות ממנה. ראיה זו מאפשרת לי ליצור רווח בין האגו שלי לשלו במאבק הכוחות שלנו, ולהכניס בינינו את הקדוש-ברוך-הוא, את השלום והשכינה.
 
"איש ואישה זכו – שכינה בניהם". זכו מלשון להזדכך, מלשון עבודה על מידות הנפש. כי תמיד, אבל תמיד, צריך להכניס את בורא עולם לעסק, כך נזכה שהשכינה תשכון בינינו. בעניין הזה אני מנסה לחפש את קרבת הבורא ולעבוד אותו ולא להקפיד על בעלי – אם גם הוא בעבודת השם או חלילה רחוק ממנו.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
כאן בונים גן עדן
איך נשמור על זה?
תנו לו כבוד!
 
כל מידה רעה אפשר להפוך לטובה, וזה דבר שחשוב מאוד לזכור. למשל, בזמן של כעס, כשנוצרת בפנים אש גדולה ומחממת – אפשר עם אותה האש לשרוף, להחריב ולפוצץ את היחסים, ואפשר גם לנתב אותה למקום טוב ומועיל – להתקרבות, לחום נעים וקדושה.
 
לא מזמן הייתי בשיעור על זוגיות. בחלק המעשי שלו התבקשנו להכין כחמישים כרטיסיות עם תכונות טובות של גברים. כל אחת  בחרה את הכרטיסיות עם התכונות הרלבנטיות לבעלה ורשמה אותן על דף. הרשימה שלי הייתה ארוכה, ברוך השם, ואני שומרת אותה קרובה אלי לשליפה בזמנים של קושי ומצוקה, כך אני מצליחה להזכיר לעצמי כשאני מרגישה פגועה או נעלבת עד כמה בעלי הוא אדם מסור ונאמן, אחראי ונבון, מפרגן לי, אוהב את הבריות וכן הלאה. הרשימה הזו מעלה שוב את חינו בעיניי ועוזרת לי ללקק את פצעיי, והכי חשוב, למחול לו במהירות ובקלות יותר.
 
אבל אני חושבת שההארה החשובה ביותר בשבילי היא ההבנה שאני היא עיקר הבית, ושהכל בלי יוצא מן הכלל תלוי בי. אם אני שמחה כולם שמחים, ואם אני עצובה כולם עצובים. אם אני הפוכה כל הבית הפוך, ואם אני עצבנית אז כולם מייללים מעצבים.
 
הכרה זו לא תמיד פשוטה ודורשת הרבה התמודדות. לפעמים אני כמו ילדה קטנה, מרגישה שזה לא הוגן כלפי. ומצד שני, כשאני שוב מתבוננת ובוחנת את זה לעומק, אני מגלה שאני דווקא מרוצה שזה ככה ושלא הייתי מחליפה את זה בעד שום הון שבעולם. כי להיות אישה יהודיה זה כוח עצום ובלתי נדלה, כמו להיות מעל הטבע ממש. אני אוהבת את העובדה שזה גורם לי לעמול קשה יותר וכך לבנות את ביתי, בעלי וילדיי, וכמובן, את עצמי.
 
יהי רצון שנזכה לזכור וליישם בשעת הצורך את כל העצות הטובות של החכמים ולבנות בית שהשכינה תשכון בו, ונהיה כמו הכרובים בבית המקדש – תמיד פונים אחד אל השני עם חיוך, הכלה והבנה אינסופית.
 
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com