הבית שלנו
אנשים הופכים עולמות כדי שיהיה שלום בכל העולם, אבל איך זה יקרה אם כשבמקום ממנו מושפע השלום וכל האחדות שבעולם אין אחד כזה? רחלי רקלס על זוגיות והבית שלנו.
בכל זוגיות וחיי נישואין יש את העליות והירידות המאפיינים אותם, אפילו בשלי (הפתעתי אתכם, הא!). בכל אופן, אחרי שנים של התבוננות שמתי לב למשהו שלא ידעתי על קיומו לפני שחזרתי בתשובה.
לא אומר שזה קיים אצל כולם, ממש לא, אבל בהחלט אבקש שתיתנו דעתכם על מה שאכתוב בהמשך, כדי תוכלו לגלות אחר כך אם גם אתם אשמים…
ומכיוון שזה ברור שאפנה את האצבע שלי על משהו, אבל בהחלט לא אפנה אותה על אף אדם באופן אישי. הכבוד הזה שמור אך ורק לבעלי, קינג דויד…. זה משהו ששמתי אליו כמישהו שמסתכלת על הדברים מבחוץ, אאוטסיידרית כזאת, אבל מעלה נקודה זו כי אולי זה ישנה אי מי מאיתנו.
אז ככה…
אחרי כמה שנים של התבוננות (כפי שכבר אמרתי), שמחתי לראות שיש הרבה מאוד אנשים שבאים מרקעים שונים ודרגות רוחניות שונות ומתפרנסים בכבוד וממקום מוסרי. היה כיף ונפלא לגלות שיום הלימודים במקום בו גרתי הסתיים בשעה יחסית מאוחרת, ואפילו עוד יותר מענג לחוות את ההרגשה המתוקה של שחרור ורוגע עילאי כשהשבת הגיעה.
אבל מזעזע היה לראות את הלחץ שהגיע עם צאתה של המלכה, השבת, זה סיפור למאמר אחד או שניים… אולי בפעם אחרת.
היה כיף לראות איך בכל דבר בחיים בורא עולם הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו, בכל חתיכה של הפאזל – הגרעין שלו הוא בורא עולם. בכל פעילות, בכל מפגש, בכל שיחה… מדהים, אין מה לומר.
וזה יפה!
אבל מה שעקצץ לי בפנים הייתה השאלה: למה יש חילוק בין הדרך שבה אנשים מתנהגים בתיאורטי לבין מה שקורה בפעול? זאת אומרת, הרי כל העניין של התורה הקדושה הוא להפוך אותנו לאנשים טובים יותר, לתת לנו כלים להתגבר על מידות שליליות, רצונות לא טובים….
אז איך אדם יכול להתנהג עם זולתו בחוסר כבוד? לקבל אותו כמובן מאליו? איך יכול להיות שאנשים מצערים אחד מהשני? מה, הם לא יודעים שבורא עולם רואה אותם?
מאמרים נוספים בנושא:
ומכיוון שאנחנו נמצאים במדור משפחה וזוגיות, אפנה את דבריי לנקודה חשובה בנושא זה: שלום בית, זוגיות, חיי משפחה והבית שלנו (לא בדיוק נקודה אחת, אבל שיהיה…):
איך יכול להיות שבעל יכול לקום מוקדם בבוקר, להתפלל במשך שעות, ללמוד שעות, ללכת לעבודה (גם שעות), אבל להתייחס אל אשתו בחוסר כבוד? לא להעריך אותה על מה שהיא עושה בשבילו? איך הוא יכול להתעלם מהרצונות שלה, ממה שהיא צריכה, מהעזרה שהוא צריך להגיש לה בבית ומחוצה לו? איך הוא יכול להתעלם מכל המתנות שבורא עולם נתן לו? האם הוא לא יודע שכל מה שיש לו הכל מתנת חינם מבורא עולם? מה, הוא לא יודע שהקב"ה מסתכל עליו?
איך זה יכול להיות?
וגם ההיפך הוא נכון. איך אישה יכולה לברך את כולם עם ברכות יפות כאילו עלתה בזה הרגע לשמיים והורידה אותן משם, לרוץ משיעור אחד להרצאה אחרת, אבל לתת את תשומת הלב הראויה והנצרכת למשפחה שלה? איך היא יכולה לנדנד ולצעוק ולהתבכיין על דברים שהם זוטות, ממש הקטנות שבקטנות, כשבעלה הורג את עצמו מהבוקר עד הערב כדי להביא אוכל הביתה? כשהוא משתדל להיות בעל ואבא טוב? איך היא יכולה לצעוק על הילדים שלה, המתנות שבורא עולם נתן לה? האם היא לא יודעת שכל מה שיש לה הכל מתנת חינם מבורא עולם? מה, היא לא יודעת שהקב"ה מסתכל עליה?
איך זה יכול להיות?
טוב, אגיד לכם איך.
זה בגלל שאנחנו רק בני אדם.
לכולנו יש טונות של דברים שצריך לעבוד עליהם. אז ראשית, במקום לקפוץ לתוך בריכת הייאוש והדיכאון וההאשמה העצמית, בואו ניקח הפסקה קלה, ננשום ונמשיך לקרוא.
החיים קשים. הניסיונות ומבחני החיים שאנו חווים מאוד, אבל מאוד, קשים ומורכבים. חלקם אפילו נראים כבלתי אפשריים (למרות שאם קיבלנו אותם אז תהיו בטוחים שגם קיבלנו את הכלים להתמודד איתם, כי זו דרכו של בורא עולם…)
אבל אנחנו צריכים לזכור נקודה חשובה מאוד.
כולנו מתפללים שבורא עולם יזכה אותנו לראות את בית המקדש השלישי. אנו מקווים שזה יהיה סימן לסיום הסבל והכאב שאנו חווים ותחילתו של שלום עלי אדמות.
אין דבר שיותר חשוב לבורא עולם מבית שמח ומאושר, מלא אהבה, ערכים ואחדות…
אבל יש לי חדשות בשבילכם.
להתפלל על בית המקדש השלישי לא יועיל לנו, אם אנחנו לא עושים כל שביכולתנו להפוך את הבית הפרטי שלנו למקדש המעט שלנו! שזה שלום בית, זוגיות, חיי משפחה שצריך לטפח 24/7 עם כל הלב והנשמה.
היהדות אומרת שכל בית בישראל הוא מקדש מעט ומקום להשכנת השכינה הקדושה בעולם הזה, מיני בית מקדש, לכן ברור שעלינו לזכור היטב את נקודת המפתח הזו: אין דבר יותר יקר לבורא עולם מזוג שמח ומאושר עם זוגיות וחיי נישואין נפלאים למרות הקשיים, ויש לא מעט כאלה, ועל ידי זה לחיי משפחה תקינים ושמחים.
אם לא תעבדו על נקודה זו – לתקן ולשפר את הזוגיות ושלום הבית שלכם, אם לא תבנו קשר טוב עם הילדים, אז בכנות, מה הטעם בלבקש מבורא עולם שייתן לנו את בית המקדש? לבכות ולהתחנן בפניו אם את מה שקרוב אלינו, הבית שלנו, אנחנו לא עושים אחד כזה? האם תפילה על בית המקדש – בלי לעשות שום כלום למען הגעתו באמת, קרי העבודה על מקדש המעט שלנו, תפתור את כל הבעיות שיש לנו בחיים במן קסם שכזה?
ממש לא.
כמו שאמרתי, אני יודעת שהחיים קשים. כולנו חווים נפילות כל יום. אבל הנקודה היא – להמשיך ולנסות כל הזמן. לשמור על סדר עדיפויות נכון. חיי המשפחה נמצאים במקום גבוה יותר מכל דבר אחר בעולם – כסף, עבודה, קריירה, חברים וכן הלאה.
חיי המשפחה – זוגיות, שלום בית והקשר עם הילדים – צריכים להיות בראש סולם העדיפויות. זה בסיס האם של כל אחד מאיתנו – יצאנו ממנו בבוקר עם חיוך על הפנים, אז כל היום שלנו ייראה כך. הוא מעניק לנו כוח, עוצמה, יציבות, ביטחון… ומה לא?!? זה משהו שבונים כל רגע וכל יום. כשהוא חווה זעזועים ושבירות, כי גם זה קורה, צריך מיד לאסוף את השברים ולנסות שוב. לא לוותר. כמובן, שישנם מצבים כשהנזק הוא בלתי הפיך – זק איום ונורא לבני הזוג או אחד מהם והילדים (אלימות, התמכרות וכן הלאה) אז בהחלט כדאי לבחון את העניין מקרוב, עם איש מקצוע, ולראות לאן זה הולך, אם אפשר להציל את חיי הנישואין או לא. אבל זאת לא הנקודה עליה אני מדברת.
הנקודה שלי היא – שאנחנו צריכים לראות את הקשר והמשפחה שלנו כמקום שבית מקדשו של בורא עולם מתקיים! ולמקום הזה קוראים – הבית שלנו, והוא המקום הכי חשוב ביותר בעולם.
כי בלי שלום בתוך הבית שלנו, מה שווה שלום בעולם?
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור