הדברים הקטנים עושים את זה

 

 

לכל בית יש את היום השמח שלו.

 

ישנם בתים שזה קורה להם ביום הניקיון, נכנסים הביתה, הכל צח ושטוף ומבריק וזה עושה שמח בלב. יש בתים שהשמחה שורה במעונם ביום החלפת המצעים, הריח הטרי של אבקת הכביסה עם המרכך העדין מעורר את מצב הרוח ומשרה רוגע ונועם בבית.

 

יש שזוכים ליום הזה כשאמא בחופש, כשהבית אפוף בריח חמים של ארוחת צהריים, ויש שיאמרו (אני אישית לא מכירה) שהיום הכי שמח אצלם הוא דווקא היום שאמא יוצאת מהבית.

 

אצלנו היום השמח הוא היום שבו אני קונה עגבניות שרי.

 

קודם כל ההפתעה: "וואו! איזה קטנים וחמודים!"

 

אחר כך החיוך: "תראו את הקטנצ’יק הזה! כזה בובה’לה!"

 

ובסוף: התיאבון! עגבניה ועוד עגבניה והסלסילה כמו מתרוקנת מאליה.

 

מנעוריי חונכתי ומניסיון חיים למדתי שככל שהפרי גדול כך הוא משובח. אינו דומה תפוח עץ רב רושם, שלוש קומות עם מרפסת צמודה, לאחיו התפוח עץ זוטא, אי אפשר להשוות בין אבטיח מונומנטלי התופס סמיטריילר שלם, לאביטחון בגודל של גרעין של אבטיח.

 

ועל כן, נוהגת הייתי תמיד לשוטט בין דוכני הירקות בשוק ולשים ידי על העגבניות הגדולות והבשרניות, עסיסיות ואדומות כדם שרוחבן עולה על גובהן. את העגבניות התפוחות חיפשתי, כל עגבניה – מתאבק סומו עם חגורה ירוקה. עגבניות שהן הר אדם וטעמן כצפיחית בקטשופ.

 

תאונת פגע וברח, ואל סל הירקות חדרה, כבדרך אגב, סלסילת עגבניות שרי. הנחתי אותן על השולחן במטבח בהתנצלות מה ובזלזול גמור, משל לא עברו הן את פרופיל העשרים.

 

אבל הילדים התגודדו סביבי בהכרת תודה אמיתית והתלהבו באושר: "איזה מותק!"

 

בטעם הן היו אפס לעומת אמא עגבניה, ממש לא מתוקות בעליל, אפילו חמצמצות מה, אבל המראה הקטן, הזערורי, עורר את רגש הרחמים והאמפתיה, אותם עיגולים מינימליים השואפים לאפס הולידו תחושת סולידריות, והחיבה הרוחנית לגוזלים הקטנטנים שבסלסילה דומה היתה ממש כאילו מביאים תינוק חדש הביתה, כשהכל שזור בהתעלות חגיגית ושכרון חושים.

 

וכשרועמות המוזות, בלוטות הטעם שוקטות.

 

קטן זה מתוק, לא רק עגבניות. תני להם, לילדים עגבניות שרי, גזר גמדי, חציל תינוק, גור קישואים או מלפפון ננס, והם יהפכו על אתר לצמחונים בדם.

 

קטן זה טעים, קטן זה יפה. מה יותר מרגש מצמד גוזלים על אדן החלון, מדלעת עוללה שזה עתה הגיחה לאויר העולם וכל גודלה כזית? מחמישה גורי פילים זערוריים המתרוצציים בשובבות בפינות החדר, ורק זנבם הארוך ניכר לעין? אין דבר יותר חמוד מזה בעולם.

 

אפילו גנגסטר קטן מעורר את רגש החמלה בגלל שהוא קטן, או חצ’קון פיצפון על הפנים, שבגלל שהוא חמוד אנחנו מרחמים עליו ועוזבים אותו במנוחה. בעולם אכזר שבו החזק שורד, לא היה להם מקום, לחלשלושים הללו, רק רגש החמלה והאהבה מותיר אותם, את הקטנטנים בחיים.

 

קטן הוא מתוק, האם חשבתם פעם איך סוכרזית, שהיא חומר כימי דוחה, מצליחה להמתיק כוס תה בלי שתכיל סוכר?

 

פשוט מאוד, הסוכרזית היא קטנה, קטנה מאוד. וככל שהיא יותר קטנה כך היא יותר מתוקה, כל כך מתוקה עד שמצליחה להמתיק כוס שלמה.

 

יש משהו כובש בכל דבר מיניאטורי. אנשים מוכנים להוציא הרבה כסף גדול רק כדי לראות הכל בקטן.

 

ואפרורו כסף גדול, כמה שהוא טוב, כמה שהוא שווה, בכל מקום מחפשים, אם יש לך אולי כסף קטן בבקשה. משיכה בלתי מובנת אל הקטן.

 

מה יותר חביב מהשעות הקטנות של הלילה? וכי נעים להישאר ערים? אלא, בגלל שהשעות קטנות, הן הופכות חביבות וידידותיות.

 

כשרוצים להלל מישהו, מציינים את בקיאותו באותיות הקטנות, הקטנות דווקא כי הן אטרקטיביות ונוגעות ללב.

 

את הקטנים אנו אוהבים, כמה שפחות מנופחים, כמה שפחות מתנשאים, וכמה שפחות מלאים בעצמם. כי יש גודל מסוים, ולא משנה כמה חיובי הוא מכיל, שמתחיל לעורר בנו תחושה של סלידה וריחוק. לא בגלל האופי, לא בגלל הקיבולת או התפוסה, רק הגודל נטו, כי מה לעשות, אנחנו אוהבים קטנים.

 

 

(מתוך מגזין "משפחה")