הדרך המיוחדת שלך

כל זמן שהאדם לא מוצא את שליחותו בעולם, את דרכו המיוחדת שבשבילה הוא נמצא פה, אזי הוא מהלך בדרכי מוות. הוא לא ממצא כלל את שהותו בעולם הזה...

5 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 06.04.21

כל זמן שהאדם לא מוצא את שליחותו
בעולם, את דרכו המיוחדת שבשבילה הוא
נמצא פה, אזי הוא מהלך בדרכי מוות. הוא
לא ממצא כלל את שהותו בעולם הזה.

 

 
הדרך המיוחדת שלך
 
ידועה השיחה שאמר רבינו הקדוש (ליקוטי מוהר"ן תנינא כה): התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל! ואנו רוצים להוסיף גם את המילים: ומיוחדת מן הכל…
 
כי הדרך של ההתבודדות היא הדבר היחידי בכל התורה והמצוות, שהוא מיוחד לכל אחד בנפרד, ומותאם באופן אישי לכל אדם ואדם, ומוליך כל אדם באופן אישי למצוא את שליחותו בעולם הזה ולזכות לחיים מאושרים באמת. זה נכון בכמה מישורים:
 
דרך לפי שורש נשמתך
 
המישור הראשון – על פי מה שכתב רבינו בתורה ד’:
 
כְּשֶׁמִּתְוַדֶּה וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, עַל-יְדֵי-זֶה הַתַּלְמִיד חָכָם מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לְפִי שׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. וְזֶה ‘הִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים’, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שָׁם סוֹטָה): ‘זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹם הַמִּיתָה’, זֶה בְּחִינַת וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי ‘תַּלְמִיד חָכָם’. וִדּוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין מג:): ‘כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין’. וְזֶה נִקְרָא פָּרָשַׁת-דְּרָכִים כִּי הַתַּלְמִיד חָכָם מַפְרִישׁ לוֹ דֶּרֶךְ לְפִי שׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, אֲזַי נִצּוֹל מִכֻּלָּם.
 
כִּי קודֶם שֶׁהִתְוַדָּה, אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם, וְנָתַן לוֹ מָמוֹן, עֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶהוּ דֶּרֶךְ הוּא מְהַלֵּךְ, כִּי "יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת" (מִשְׁלֵי י"ד), אֲבָל ‘כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים’ -זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹם הַמִּיתָה; הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד-חָכָם, אֲזַי נִצּוֹל מִכֻּלָּם: וְזֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם וּמְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ…
 
כאשר יש לאדם התבודדות של חשבון נפש ווידוי דברים בכל יום, אזי הצדיק יכול להתחיל להוליך אותו בדרך הנכונה לו לפי שורש נשמתו, דהיינו שמוליך אותו לשליחותו האישית, לתיקון המיוחד שלו, שבשבילו הוא נשלח לזה העולם.
 
דבר זה מתאפשר רק על ידי התבודדות, כמובא בדברי רבינו הנ"ל, שאף אם זכה האדם להתקרב לצדיק, שפירושו להיות במחיצתו וללמוד ממנו, ואף זכה לתת לו צדקה, פדיון נפש וכיוצא בזה, אולם כל זמן שאין לו וידוי דברים, אזי הוא לא יודע באיזו דרך הוא מהלך! ומי יודע אם מה שנראה בעיניו כדרך הישרה, אינו אלא אותה "דרך ישרה" שאחריתה דרכי מוות…
 
כי כל זמן שהאדם לא מוצא את שליחותו בעולם, את דרכו המיוחדת שבשבילה הוא נמצא פה, אזי הוא מהלך בדרכי מוות. כלומר, הוא לא ממצא כלל את שהותו בזה העולם השפל, ואינו מתקן מה שצריך לתקן.
 
אולם, על ידי התבודדות של וידוי דברים האדם יזכה בוודאות למצוא את דרכו המיוחדת ולתקן כל מה שצריך בחיים חיותו, ומלבד התיקון שזוכה לעשות, גם חייו בעולם הזה יהיו נעימים ומתוקים ומלאים באור של אמונה, בשכלים נפלאים ובהשגות חדשות בכל רגע.
 
הנתיב החדש שלך
 
המישור השני – על פי תורה צז בחלק ב’:
 
עוֹד שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ לְעִנְיַן מַעֲלַת הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁאָמַר: שֶׁעַל תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַסְּדוּרוֹת מִכְּבָר, כְּבָר יוֹדְעִין מֵהֶם כָּל הַמְחַבְּלִים וְהַמְקַטְרְגִים, וְהֵם אוֹרְבִים עַל הַדְּרָכִים שֶׁל אֵלּוּ הַתְּפִלּוֹת, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים מֵהֶם מִכְּבָר. כְּמוֹ, לְמָשָׁל, עַל הַדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה, הַיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם לַכּל, שָׁם אוֹרְבִים רוֹצְחִים וְגַזְלָנִים תָּמִיד, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים מִדֶּרֶךְ זֶה כְּבָר.
 
אֲבָל כְּשֶׁהוֹלְכִין בְּנָתִיב וְדֶרֶךְ חָדָשׁ, שֶׁאֵינוֹ נוֹדָע עֲדַיִן, שָׁם אֵינָם יוֹדְעִים לֶאֱרב שָׁם כְּלָל כְּמוֹ-כֵן לָעִנְיָן הַנַּ"ל, כִּי הַשִּׂיחָה שֶׁמְּדַבֵּר הָאָדָם עַצְמוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, הוּא דֶּרֶךְ חָדָשׁ וּתְפִלָּה חֲדָשָׁה, שֶׁהָאָדָם אוֹמְרָהּ מִלִּבּוֹ מֵחָדָשׁ, עַל-כֵּן אֵין הַמְקַטְרְגִים מְצוּיִים כָּל-כָּךְ לֶאֱרב. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הִזְהִיר מְאד גַּם עַל אֲמִירַת שְׁאָר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, כַּמְבאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים:
 
מבואר בדברי רבינו היטב, שמחמת שההתבודדות היא תפילה היוצאת מליבו של האדם, הרי שהיא לא כתובה בשום ספר, אלא בכל יום האדם אומרה מחדש לפי מה שעובר עליו. אם כן, אותם מקטרגים המצפים ואורבים על תפילתו של איש הישראלי, לחבל ולקלקל את תפילתו, אינם יודעים היכן לארוב לו, כי מי יודע מה יאמר ועל מה יתפלל, ואיך יתפלל וכו’.
 
נמצא, שדווקא ההתבודדות היא התפילה העיקרית שיכולה לעלות ולהתקבל, מכיון ששאר התפילות הידועות, הכתובות, המוכרות והקבועות ו, עליהן ישנו קטרוג גדול וצריכים זכות גדולה שיעלו להן למעלה כמות שהן בלא קלקול וחבלה. לכן צריכים גם התאמצות יתירה לומר אותן בכוונה, כי זה חלק מהקלקול של אותם מחבלים המפריעים ומבלבלים את כוונתו של המתפלל.
 
לעומת זאת, בהתבודדות, מכיון שהתפילה יוצאת לראשונה הישר מליבו של האדם, אין המקטרגים יודעים היכן לארוב לה, ולכן אין עליה שום קטרוג, והיא עולה הישר למעלה.
 
ועוד, בתפילה הכתובה חייב האדם לקשר את הלב שלו למה שכתוב לפניו, ומכיון שליבו אינו ברשותו הוא לא יכול לכוון. לעומת זאת, בשיחה האישית התפילה יוצאת מן הלב אל הפה! ואין שום קושי או אפילו צורך לכוון, משום שהכוונה באה מאליה, ובפרט כשהאדם מתפלל על עניינים הנוגעים לו ממש, ואין לו שום קושי לאומרם מליבו כראוי.
 
השביל שלך
 
המישור השלישי – על פי מה שרבינו כתב בסיפורי מעשיות, מעשה א’:
 
וְרָאָה שְׁבִיל אֶחָד מִן הַצַּד, וְהָיָה מְיַשֵּׁב עַצְמוֹ: בַּאֲשֶׁר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ כָּל-כָּךְ זְמַן רַב בַּמִּדְבָּר וְאֵינִי יָכוֹל לְמָצְאָהּ, אֵלֵךְ בַּשְּׁבִיל הַזֶּה, אוּלַי אָבוֹא לִמְקוֹם יִשּׁוּב…
 
אחרי שנים רבות של בקשה אחר בת המלך שאבדה – רואה השני למלכות שביל צדדי ומחליט לפנות מן הדרך הכבושה, וללכת באותו שביל צדדי. זה מרמז על כך שהתגלתה לו הדרך של התפילה האישית, או במילים אחרות – ההתבודדות.
 
"שביל" הוא תמיד דרך צרה שהולכים בה לבד, ומכאן שהתגלתה לו הדרך של התפילה האישית שהיא בחינת שביל.
 
כי באמת, אף על פי שיש תפילות כתובות וידועות – בסידורים, בספר תהלים, בליקוטי תפילות ועוד – שכולן חשובות ומועילות, אבל בלי התפילה האישית אי אפשר בשום אופן למצוא את בת המלך, שהיא האמונה.
 
וזה פירוש מה שהשני למלכות אמר לעצמו: באשר שאני הולך זמן רב ואיני יכול למצאה – שראה בבירור שעד עכשיו הלך בדרכים הכבושות לרבים, שהן התפילות ששייכות לכלל ישראל והנוסח שלהן קבוע ושווה אצל כולם. והלך בהן זמן רב, שפירושו שהרבה להתפלל אותן ובכל זאת, הוא לא הצליח למצוא את בת המלך, לכן כשראה שביל מהצד, כלומר דרך ליחיד, יישב עצמו: אלך בשביל הזה! אולי אבוא למקום ישוב! ובאמת כשהלך בשביל הזה הוא מצא את בת המלך.
 
השני למלכות הבין שהוא צריך לחבר את התפילה האישית שלו, שמותאמת במדויק למצב שלו בכל רגע ורגע, והיא כוללת שבח, הודאה, חשבון נפש, בקשה, ישוב-הדעת וכיוצא בזה – הכל לפי המצב שבו הוא נתון באותו הזמן. תפילה שעל כורחך היא לא יכולה להיות כתובה בשום מקום, כי היא משתנה לפי המקום ולפי הזמן ולפי הניסיון ולפי העניין שעובר על כל אחד ואחד בגוף ובנפש, והוא הבין שרק אם ילך בדרך של התפילה האישית, הוא יוכל לבוא למקום ישוב. למקום של ישוב-הדעת, לנקודה שלו, לתיקון שלו.
 
חדשים לבקרים
 
לכל אדם יש דרך משלו בעולם שהיא מיוחדת לו לפי שורש נשמתו, ולפי הגלגולים שלו והתיקון שלו, ואף על פי שיש דברים כלליים שחייב כל אדם לעשות, גם בתוכם יש לכל אחד את הדרך והאופן האישי שצריך הוא לקיימם. לכן צריך כל אחד למצוא את דרכו המיוחדת, ודבר זה אי אפשר לעשות אלא על ידי התבודדות. כי התפילה האישית אינה יכולה להיות כתובה בשום ספר, שהרי מלבד מה שהיא משתנה מאדם לאדם, בנוסף לכך גם באדם עצמו היא משתנה מיום ליום ומשעה לשעה לפי מה שעובר עליו באותו העת, ולפי הרמזים שהשם שולח לו באותו הזמן.
 
וממילא יוצא מזה כלל נוסף שחשוב לדעת – שההתבודדות לעולם אינה דומה מיום ליום, ובכל יום האדם צריך לחפש מחדש מה השם רוצה ממנו עתה, על מה הוא צריך להתפלל ולבקש, על מה הוא צריך להתוודות ולהתחרט, מה השם מרמז לו בכל מה שעובר עליו וכו’. אפילו ההודאה שהאדם מודה להשם ומשבח ומהלל אותו, גם היא אינה דומה מיום לחברו, אלא שבכל יום ישנן נקודות שעליהן הוא צריך יותר להודות, וכן אופן ועומק ההודאה משתנים לפי מה שמשיג באותו הזמן ולפי המצבים העוברים עליו וכו’.
 
ועוד, ההתבודדות היא הדבר היחיד בעבודת השם שהוא באמת אישי לגמרי לכל אחד ואחד, כי כל שאר המצוות הן שוות בין כולם, כולם מניחים אותם תפילין, כולם לומדים אותה תורה – אפילו התפילה היא אותה תפילה.
 
אבל ההתבודדות היא אישית לגמרי, וכל אחד עושה אותה בצורה שונה, ואין בה שום כללים, אלא כל אחד ואחד שופך את ליבו נוכח פני השם כפי מה שעובר עליו בגוף ובנפש.
 
לצעוק בשקט
 
כאן המקום להזהיר את בני ישראל המתבודדים, שאסור ששום אדם ישמע את ההתבודדות שלהם, ואם רוצים לצעוק חייבים הם להיות בטוחים ששום אדם לא שומע אותם. כל עוד ישנה אפשרות ששומעים אותם עליהם לדבר בשקט, או אם חייבים הם לצעוק – לצעוק בשקט, או אפילו בלב, כמובא בדברי רבינו שיש צעקת הלב, ואפילו שאדם נמצא בתוך קהל רב של אנשים יכול הוא לצעוק אל השם מבלי שאף אחד ישים לב לכך.
 
והעניין הזה אינו רק עניין של דרך ארץ גרידא, או כדי שלא לעורר מחלוקות או חילול ה’ ח"ו, אלא הוא נוגע ישירות למהות ההתבודדות, שהיא חייבת להיות אישית ופרטית כל כך, ששום ילוד אישה אסור לו להיות עד לדיבורים שמדבר עם קונו, וכל זמן שהאדם המתבודד יודע שיתכן שמישהו שומע אותו, הוא לא בהתבודדות, כי הוא לא באמת לבד עם הבורא, כי רק כשנמצאים ממש לבד עם הבורא זה נקרא התבודדות.
 
ה’ יתברך יזכה אותנו להרבות בהתבודדות ובשיחה אישית עם בורא עולם, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה