ההבדלה ומשמעותה

לפתע, מוצאי שבת, אנו צוללים שוב
אל חשכת העולם הזה. הנשמה היתירה
נלקחת מאיתנו, הקדושה היתירה נעלמת
אי שם במרתף הזיכרונות שלנו, ואנו
נותרים עם הריקנות הכואבת.

"הנה א-ל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת י-ה ה' ויהי לי לישועה. ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה. לה' הישועה על עמך ברכתך סלה. ה' צבאות עמנו משגב לנו אלוקי יעקב סלה. ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון יקר. כן תהיה לנו. כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (פיוט מתוך סדר ההבדלה).

שבת קודש – קדושת היום השביעי, זהו הזמן להשלים את הקשר שלנו עם השם, לטעום טעימה מן העולם הבא.

שבת הוא "יום מנוחה", יום של "אורה ושמחה". אמנם אנו נמצאים כאן בעולם הזה, אוכלים, מתענגים, לומדים תורה ומתפללים, שרים שירי שבת לכבוד השם ונהנים מחברת משפחתנו היקרה, אך למרות זאת, נמצאים במימד אחר, מעל הזמן של העולם הזה, מעל לסגנון העבודה המוכר לנו. אז העולם נעצר – הטלפונים, הפלאפונים, מחשבים, ה"שחיקה היומיומית" – ולמשך 25 שעות של אושר עילאי, ניתנת לנו ההזדמנות לקשר עצמנו אל השם ללא ההפרעות המוכרות לנו. חכמי הקבלה מלמדים אותנו שביום זה אנו זוכים לנשמה יתירה, בעזרתה אנו מגיעים לדרגות רוחניות גבוהות יותר.

לפתע, מוצאי שבת, אנו צוללים שוב אל חשכת העולם הזה. הנשמה היתירה נלקחת מאיתנו, הקדושה היתירה נעלמת אי שם במרתף הזיכרונות שלנו, ואנו נותרים עם הריקנות הכואבת. בחזרה לעולם – למחשבות, לעשייה. בחזרה לעולם בו יד השם נסתרת מאיתנו. בחזרה לגלות הרוחנית, בחזרה למציאות האכזרית, הקשה והמתישה, לסבל ולצער.

את המעבר הזה אנו עושים בעזרת ההבדלה. שורש המילה הבדלה הוא "להבדיל". הברכה האחרונה של ההבדלה, איתה אנו חותמים את השבת, היא "ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול".

קדושה – מרמזת על נצחיות. מצוות – קיום ציוויי השם, עושות אותנו קדושים, יש להן משמעות נצחית. שבת היא נצחית, וכך גם עם ישראל, הנקרא גוי קדוש.

למרות זאת, המילה "הארצית", הגשמית, או המילה הרווחת בקרב הציבור, היא חול. לחול יש שתי משמעותיות – ימי חול, הנבדלים מהיום השביעי הקדוש, אלו הם ימי העשייה. וחול – החול אשר על שפת הים. ימות השבוע מחליקים מבין אצבעותינו כחול. כל אחד שונה ומיוחד, אך אל מול תפאורת הזמן, הם מאוגדים ביחד – מקובצים ומונחים במקום אחר ושונה, נראים כיחידה אחת, עד שבקושי אפשר להבחין באחד לשני.

בתחילתו של מעבר זה – מקדושת השבת לששת ימי החול – אנו אומרים את הפיוט שנמצא בפסקה הראשונה של מאמר זה. למילים אלו יש משמעויות רבות ועמוקות. הפיוט הזה מנחם אותנו, מזכיר לנו שלמרות שאנו עוזבים את הגנת השבת, השם עדיין איתנו. השם נמצא שם ומנהיג אותנו, נותן לנו אור ושמחה, מגן ושומר עלינו מפגעי העולם הזה. שבת היא תזכורת נצחית שהשם יצר את העולם וממשיך לתמוך בו – הוא אחראי על הכל, הוא המנהיג, לא אנחנו.

יתירה מזו, פיוט זה מסייע לנו ומנחה אותנו כיצד להגיע לשבוע הבא עלינו לטובה, למרות הזמנים הקשים אותם אנו חווים. תחילה, הוא מניח את היסוד העיקרי – "הנה א-ל ישועתי". השם מנהל את העולם והוא ריבונו של העולם. רק להשם יש את הכוח להושיע אותנו – אף אחד ושום דבר אחר בעולם לא יכול לפתור את הבעיות שלנו. "אבטח" – אנו בוטחים בהשם ורק בו בלבד, ואז "ולא אפחד" – אין ממה לפחד כלל, כי לאף אחד אין כוח יותר מהשם יתברך, לאף אחד אין את הכוח לעשות לפגוע בנו ללא רשות מהשם. אכן, אנחנו בהחלט חסרי אונים מול רצונו של השם ואנו לא יכולים להציל את עצמנו. האויבים שלנו – גם הם חסרי אונים מול רצונו של השם. הם יכולים להיות מנוטרלים מיידית, מתי ואיך שהשם ירצה.

ברגע שנבין עובדה משמעותית וכה חשובה זו, אז "ויהי לי לישועה" – השם יהיה לי לישועה. בית משפט לא יכול לעזור למישהו אם הוא לא נמצא בתחום שיפוטו, ואף לא יכול להתבונן במקרה המתנהל בתחום בית משפט אחר. אם אנו בוטחים בדבר נוסף – שמים לעצמנו 'אופציית ביטחון' נוספת, ולא רק בעזרתו של השם בלבד, אז נמצא את עצמנו "מחוץ לתחום שיפוטו". השם לא נכנס לתחומם של בתי משפט אחרים – הוא מאפשר לאותו בית משפט לטפל במקרה.

אולם, כאשר אנו מבקשים מהשם בצורה ישירה שיפתור את בעיותינו ומבינים שאנחנו לא יכולים לעשות זאת בעצמנו, אז נמצא את עצמנו בבית המשפט שלו – שם המשפט מתנהל אך ורק בצדק וברחמים המרובים שלו. ובנוסף, כעת אנו יודעים שהכאב והסבל קיימו את המטרה שלהם – לקרב אותנו להשם ולחזק את הביטחון והאמונה שלנו בו, ורק בו בלבד. זה כאילו השם אומר לכל אחד מאיתנו: "נתתי לך את הניסיון הזה, ועכשיו כשאתה יודע שזה ממני, אעביר אותו ממך".

אם ניקח את המסר הזה ונחזק בעזרתו את האמונה שלנו – ביכולתו של השם להושיע אותנו השבוע, וכן בכל שבוע, כי אז באמת ניוושע – לא רק בפרטיות, אלא גם, בעזרת השם, בכלליות – כלל עם ישראל. וכפי שהשם הציל את עם ישראל בזמן מגילת אסתר וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר – זה מה שיהיה איתנו!

השם יזכה את עמנו בגאולה השלמה וישלח לנו את המשיח במהרה בימינו, ויוביל אותנו לזמן שכולו שבת ומנוחה, לרוחניות ושלווה בשלמות. אמן.