הוא בתוך הערפל
דווקא ברגע שחשבתי שאני מצליחה, שאני קמה ואולי אעשה את זה, בום! מניעה. מה עושים? מיטל לוינטל גילתה שמה שהיא צריכה נמצא בתוך הערפל.
איך זה כשרוצים לעשות משהו ופתאום מגיעה מניעה? רוצים כל כך לעבוד את השם, לקום כארי בבוקר, רוצה להתפלל עם כל הלב, ללמוד הלכות, מוסר, להשתפר, להיות טובים יותר כלפינו וכלפי אחרים…
וזה לא מצליח!
כי יש מניעה.
דווקא ברגע שהנה, זהו, חשבתי שאני מצליחה, הצלחתי כבר לקום ואולי אשמע את קריאת התורה סוף סוף בשבת… ואין.
מניעה.
כזו מניעה שכבר מזמן עבר הבוקר ואני לא יכולה לצאת מהבית אפילו, למה? ככה. מניעה.
אבל השם, אני כל כך רוצה לעבוד אותך כמו שכתוב – רוצה זריזות, רוצה להספיק לסדר ולנקות את הבית, רוצה להיות אישה טובה, לחייך, להיות מאירת פנים, לעבוד, להיות ערנית, לשמוח. רוצה, רוצה, כל כך רוצה…
ואני לא מצליחה. אולי לפעמים. אולי רק חלק קטן.
למה אתה לא מקרב אותי אליך? להיות עובדת השם אמיתית?!
מאמרים נוספים בנושא:
"ויעמד העם מרחוק ומשה ניגש אל הערפל" אומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן קט"ו), "אשר שם האלוקים. כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו, ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השם יתברך, אזי מידת הדין מקטרג עליו ואינו מניח אותו לילך בדרכי השם יתברך, ומזמין לו מניעה. והשם יתברך חפץ חסד הוא (א). ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזאת (עין למטה)".
אז מה השם, אתה נמצא בתוך המניעה? אתה פה? מסתתר בתוך המניעה ומידת הדין מקטרגת עלי? אז אי אפשר ככה להתקרב אליך, פשוט, בלי מניעות?
"ומי שהוא בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה ומוצא שם הבורא ברוך הוא, כמו דאיתא בירושלמי (תענית פ"א): 'אם יאמר לך אדם היכן אלוקיך, תאמר לו בכרך גדול שבארם', שנאמר: "אלי קרא משעיר".
אז רבי נחמן אומר, שאם יש לך דעת תסתכל בתוך המניעה, כמו משה רבינו כשניגש לתוך הערפל, לתוך המניעה, שם תמצא את השם. ובעצם, המניעה היא היא רצון השם. שם זו הבחינה שלך, בתוך הערפל, בתוך המניעה. אז מה באה המניעה לומר לי? מה היא באה ללמד אותי? שלא מקבלים מיד מה שרוצים. צריך להתאפק, להיות בהכנעה. 'זה לא מה שאת רוצה עכשיו. זה מה שאני מחליט. אני יודע מה טוב כרגע. וכרגע להישאר במניעה בהכנעה. זה מה שאני רוצה. הרצונות הטובים נשארים, אבל בתוך המניעה תחפשי אותי. אני שם. תדברי איתי. כי אני שם…'
"ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה חוזר תיכף לאחוריו. ומניעה הוא בחינת ענן וערפל, כי ענן וערפל הינו חושך, חושך הוא לשון מניעה, כמו שכתוב (בראשית כ"ב): "ולא חשכת". וזה פרוש הפסוק "ויעמד העם מרחוק", כי כשרואין הערפל, היינו המניעה כנ"ל, עומדין מרחוק. ומשה, שהוא בחינת דעת כל ישראל, ניגש אל הערפל אשר שם האלוקים. הינו אל המניעה, שבה בעצמה נסתר השם יתברך".
ומי שאין לו דעת… הוא חוזר אחורה. טוב, אם לא הצליח לי אז זהו. למה בכלל לרצות? אפשר לוותר מלכתחילה. למה בכלל לנסות? אבל לא, זה כל העניין. זה ההבדל בין משה רבינו לבין רוב עם ישראל – משה ניגש אל הערפל, אבל העם עמדו מרחוק. משה הוא הדעת שלנו, אם לא נכניס בחושך ובמניעות את הדעת, אז חלילה נחזור אחורה, וכך לא נתקדם ונתקרב להשם.
"כי השם יתברך אוהב משפט (ישעיה סא, תהלים לז) וגם הוא אוהב ישראל. אך אהבתו שהוא אוהב את ישראל, היא גדולה יותר מהאהבה שהוא אוהב את המשפט (עיין זוהר אמור צט)… מה עושה השם יתברך, כי הוא מוכרח כביכול להסכים על המניעות למנעו (את האדם) מן האמת, מחמת הדין והמשפט שעליו, כי הוא אוהב משפט כנ"ל. אבל אף על פי כן, באמת לאמיתו רצונו וחפצו יתברך, שאף על פי כן יתקרב האדם אליו יתברך… על כן, השם יתברך נותן רשות להזמין לו מניעות…"
בגלל שהשם אוהב משפט ולאדם שחטא יש דין ומידת הדין מקטרגת, אז יש לנו מניעה. אומנם הקדוש ברוך הוא אוהב משפט, אבל את עם ישראל הוא אוהב יותר, ולכן השם רוצה שנשאר בתוך המניעה, כי רק כך נוכל להתקרב אליו – מתוך הערפל.
"כי באמת אין שום מניעה בעולם כלל, כי בתוקף המניעות בעצמן נסתר השם יתברך, ועל ידי המניעות בעצמן דייקא יכולין להתקרב להשם יתברך, כי שם נסתר הוא יתברך כנ"ל. וזהו "ומשה ניגש אל הערפל" – שהוא המניעה, כי שם האלוקים כנ"ל".
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור