החיים הטובים – חלק א

 

 

היסוד ש"אין ייסורים ללא עוון", אשר קיבל התייחסות רבה במאמרים האחרונים שפרסמנו, הוא העומד ביסוד הספר "בגן האמונה המבואר", ולמעשה הוא היסוד עליו מבוססים שיעורים רבים שלי במשך שנים. זה יסוד כל כך נפלא ומאיר עיניים, שבודאי כל מי שיבין אותו באור הנכון, מוכרח להתחיל לחיות על ידו חיים טובים ומתוקים.

 

בכל זאת, מתברר שעדיין רחוקה הדרך, ורבים, וביניהם תלמידים וותיקים, אינם מבינים כיצד על ידי יסוד זה יכולים להתחיל לחיות חיים באמת טובים ויפים, ואדרבה, טוענים שהיסוד הזה מלחיץ אותם ומדכא אותם. לכן, צריכים אנו לחזור ולהדגיש נקודות מסוימות, שכפי הנראה חסרות, בהבנת היסוד החשוב הזה עליו עומדת כל יהדותו של האדם.

 

ראשית צריכים לדעת, שתורתנו הקדושה נקראת "תורת חיים", כמובא בחומש: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶה אתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם וגו’" (ויקרא יח), ומוזכר עוד בנביא: "וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת-חֻקּוֹתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" (יחזקאל כ). חז"ל דרשו פסוק זה לעניין פיקוח נפש שדוחה את רוב המצוות: וחי בהם – ולא שימות בהם. אבל רבינו הקדוש מביא פסוק זה לעניין חייו של האדם בכל רגע ורגע, ומסביר שהתורה והמצוות צריכות לתת לאדם שמחה וחיות, שאם לא כן, לא מתקיים הפסוק "וחי בהם", כמובא:

 

"…וְאֵלּוּ הַחָכְמוֹת מַפִּילִין מְאד אֶת הָאָדָם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, דְּהַיְנוּ מַה שֶׁחוֹשֵׁב וְחוֹקֵר וּמְדַקְדֵּק בְּיוֹתֵר, אִם הוּא יוֹצֵא כָּרָאוּי בַּמֶּה שֶׁעוֹשֶׂה. כִּי בָּשָׂר-וָדָם אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֵּצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת, ‘וְאֵין הַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא’ וְכוּ’ (עֲבוֹדָה-זָרָה ג), וְלא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי-הַשָּׁרֵת’ (קִדּוּשִׁין נד), וְעַל אֵלּוּ הַמְדַקְדְּקִים וּמַחְמִירִים בְּחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (וַיִּקְרָא י"ח): "וְחַי בָּהֶם", ‘וְלא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם’, (יוֹמָא פה:) כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת כְּלָל, וְתָמִיד הֵם בְּמָרָה שְׁחֹרָה, מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָם בְּהַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂין, וְאֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת מִשּׁוּם מִצְוָה מֵחֲמַת הַדִּקְדּוּקִים וְהַמָּרָה שְׁחֹרוֹת שֶׁלָּהֶם (וְהוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מַחְמִיר שׁוּם חֻמְרָא כְּלָל)". (ליקוטי מוהר"ן תנינא (ח"ב) תורה מד).

 

נמצא, שבודאי דרך התורה היא דרך של חיים ושמחה, וכל אחד בכל מדרגה יכול ללכת בה ולחיות חיים טובים ומאושרים, ומי שבוחר להתקרב לתורה ולמצוות ורואה שהוא לא חי חיים טובים, צריך לדעת שבודאי יש לו טעות בגישתו לחיי התורה, והוא מוכרח למצוא מהי הטעות ולתקנה, ולא יתכן שיחשוב שכך סתם "לא הולך לו", כי בזה הוא למעשה מוחק את כל אמיתיות התורה, שהיא כאמור "תורת חיים", המבטיחה לאדם שילך ביושר עם ה’ ויחיה חיים של אושר, שמחה והצלחה.

 

אם כן, מובן עוד, מדוע היסוד ש"אין ייסורים ללא עוון", שהוא היסוד העיקרי בכל היהדות, גם הוא, כל מטרתו לתת לאדם חיים. ואדרבה, דווקא על ידו יכול האדם לזכות לחיות חיי תורה מאושרים. אבל, כאמור לעיל, כפי הנראה ישנם כאלה שלא מבינים את היופי הטמון ביסוד נפלא זה, ועוד נופלים ממנו לייאוש ועצבות וכו’, לכן בעזרת ה’ נגדיר אותו שוב:

 

מה שאמרו חז"ל: "אין ייסורים ללא עוון", פירושו, שאם אין לאדם עוונות אז אין שום סיבה בעולם שיהיו לו ייסורים וחייב ללכת לו טוב מאוד בכל תחומי החיים, כמובא בגמרא, שאפילו דבר קטן שלא הולך לאדם, כגון שמתהפך לו חלוקו, זה כבר נקרא ייסורים. מובן מזה, שלאדם ההולך בדרך הישר לא צריכים להיות אפילו ייסורים כאלו קטנים, ואם אדם מרגיש שזה לא מדויק ח"ו וחושב שגם ללא עוון ישנם ייסורים לאדם ח"ו, בעל כורחו, ואין לו שום עצה מעשית שעל ידה יסורו ממנו הייסורים, והוא רק צריך להתרגל לחיות עם ייסורים תמיד, אזי – לפי דעתו – בשביל מה שולח הבורא ייסורים על האדם? רק בשביל לכפר לו על חטאיו? וכל הבחירה שלו היא רק לקבל אותם באהבה או לא?!

 

זאת טעות נוראה לחשוב כך. שהרי העולם הזה הוא עולם הבחירה, וכאן המקום והזמן לאדם לתקן ולשפר את עצמו ולהגיע לתכלית שלו, כמובא בליקוטי מוהר"ן י’:

 

"וְזֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, וְהַתְּשׁוּבָה הַזּאת נִשְׁתַּלְשְׁלָה בְּכָל הַנִּבְרָאִים בְּראשׁ-חֹדֶשׁ, וּבִשְׁבִיל זֶה גַּם קרַח וַעֲדָתוֹ מֻכְרָחִים לְאֵיזֶה חֲרָטָה בְּראשׁ-חֹדֶשׁ. אֲבָל הַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ מוֹעִיל לָהֶם, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב-שַׁבָּת וְכוּ’ (עֲבוֹדָה זָרָה ג), וְנִמְצָא בְּוַדַּאי לא נִפְטָרִין בְּזֶה הַהוֹדָאָה שֶׁהֵן מִתְחָרְטִין וּמוֹדִין מִדִּין גֵּיהִנּוֹם, וְעַל כֵּן מְהַדְרָא לְהוֹ גֵּיהִנּוֹם לְהָכָא, כִּי אֵין נִפְטָרִין בָּזֶה וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵין גֵּיהִנּוֹם בְּראשׁ-חֹדֶשׁ כְּמוֹ בִּשְׁאָר יָמִים (זהַר תְּרוּמָה קנ:), וְהַגֵּיהִנּוֹם שֶׁל ראשׁ-חֹדֶשׁ אֵינוֹ אֶלָּא הַחֲרָטָה, שֶׁמִּתְחָרְטִים וּמוֹדִים וּמִתְבַּיְּשִׁין, זֶה בְּעַצְמוֹ גֵּיהִנּוֹם שֶׁלָּהֶם וְזֶהוּ דְּדִיֵּק: מְהַדְּרָא לְהוֹ גֵּיהִנּוֹם לְהָכָא, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמְּהַדְּרָא לְהוֹ לְהָכָא, שֶׁחוֹזְרִים וּמוֹדִים, הוּא הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלָּהֶם".

 

מהמאמר של רבינו הקדוש רואים בפירוש, שתשובה מועילה רק בעולם הזה. אם כן, ברור שכל תכלית הייסורים היא אך ורק לעורר את האדם לתקן בעולם הזה. ואף על פי כן, במאמר מוסגר אנו רואים כאן דבר נורא ונפלא, שבגלל שבראש חודש גם לרשעים שבגיהינום יש חרטה, לכן אין להם גיהינום כבשאר הימים, ונמצא שהתשובה היא כל כך חזקה, שמועילה אפילו בעולם הבא להפחית את הייסורים.

 

ועתה, אם חושב האדם שהייסורים הם רק לכפרה, והאדם לא יכול לתקן ולשפר את עצמו, ועל ידי זה ממילא יסורו ממנו הייסורים, אם כן מובן על פי דעתו, שכל חייו הוא רק יסבול ייסורים. כי כשיחטא – יענישו אותו רק לשם כפרה, והוא הרי לא יתקן כלום, כי לדעתו הייסורים לא באו לרמז לו מה לתקן, רק לשם כפרת עוונות, ואז, בגלל שהוא לא תיקן כלום בעקבות הייסורים שהיו לו, הוא בודאי ישוב ויחטא, ושוב יתנו לו ייסורים לכפרה, וחוזר חלילה, וכך יעביר את ימיו בסבל, וגם אחרי מאה ועשרים שנה כשיגיע לעולם הבא, הוא יבוא בלי שתיקן כלום, ועל פי דעתו זו כל תכלית בריאת העולם הזה, היא רק בשביל שהאדם יסבול בו ויתייסר בו, וזהו זה ח"ו…

 

וזו עוולה גדולה מאוד מאוד לחשוב על הבורא כך! אלא בודאי כל מטרת הייסורים היא רק לעורר את האדם לתקן את הדרוש תיקון, וממילא כשיתקן מיד יסורו הייסורים ממנו, וגם כאשר ישלחו לו שוב ייסורים זה אך ורק כדי לעורר אותו לעוד עניין, והוא הרי יתקן גם אותו, וכך האדם ישתפר ויתעלה ויגיע לתכלית שלו, וגם יחיה בעולם הזה חיים מלאים בתענוג. 

 

עכשיו, כשקיבלנו את העובדה שכל מטרת הייסורים היא לעורר את האדם לתשובה, יתכן והאדם יישאר בחושך, ויחשוב: הרי בודאי יש לי חובות גדולים מגלגולים קודמים, ובנוסף לכך, גם בלי גלגולים קודמים, הספקתי לעשות מיום עמדי על דעתי ועד היום הזה, עוונות לאין מספר. ובנוסף, גם בלי להחשיב את העבר בכלל, אלא רק בהווה, אני מוסיף לחטוא בכל יום, ואם כן חייב אני להשלים עם העובדה שאני מוכרח לחיות עם הייסורים. ואדרבה, עכשיו כשקראתי את המאמר הזה, ולמדתי שכל הייסורים הם מהעוונות אני שבור עוד יותר, כי לפי חשבון העוונות הנ"ל, דהיינו – גלגולים קודמים, כל העבר עד היום, ומה שאני מוסיף לחטוא עוד ועוד, בודאי מוכרחים להיות לי ייסורים רבים ח"ו, ומובן למה אני מדוכא ומיואש מלשמוע ש"אין ייסורים ללא עוון"…

 

התשובה על כך היא, שעל האדם לדעת שכיוון שהסכים שמטרת הייסורים היא רק לעורר את האדם לתשובה, עליו להבין שהקדוש-ברוך-הוא יודע היטב שהאדם לא יודע מה הוא עשה בגלגולים קודמים, והוא גם יודע היטב שהאדם שכח מה הוא עשה בעבר, כמו שאומרים: אני לא זוכר מה אכלתי אתמול… ואם כן – העוונות מגלגולים קודמים כבר ירדו מהפרק ואין הייסורים באים לרמז עליהם כלל, וכן עוונות העבר הרחוק גם הם ירדו מהפרק, ואין הייסורים באים לרמז עליהם כלל כנ"ל, ונשארו רק העוונות של ההווה, דהיינו של היום האחרון, וגם בעוונות אלו של ההווה, הבורא יודע היטב מה כל אדם מסוגל, לפי מדרגתו, להבין מתוך הייסורים, לכן הוא שולח לו רק רמזים שהוא יכול להבין. וכן הוא יודע היטב מה כל אדם מסוגל לתקן לפי מדרגתו, והוא מרמז לו אך ורק על אותם דברים שבכוחו לתקן.

 

בקיצור, אם ירצה האדם לתקן את ההווה שלו זה לא יהיה לו קשה בכלל, והוא יראה שיש לו חיים יפים מאוד, והוא גם יהנה מאוד מהתשובה, ואפילו מהייסורים, כי יראה שהוא כל הזמן לומד דברים חדשים ומתקן עוד עניין ועוד עניין, ובפרט שהבורא בודאי ייתן לו אתנחתאות, לפי מה שהוא יתברך יודע מהם כוחותיו לעבוד על עצמו, ואם כן יוצא שדווקא על ידי היסוד ש"אין ייסורים ללא עוון", האדם יכול להתחיל לחיות חיים יפים מאוד ומעניינים מאוד.

 

ועתה, אם אדם מאמין בכל מה שכתבנו עד כאן, מוכרח שיהיו לו מהיום חיים יפים של שלווה, שקט ורגיעות, משום שיהיה לו בטחון שלם, שבודאי כל הייסורים שה’ ישלח לו הוא יוכל בנקל להבין על מה באו, ולתקן את מה שהוא צריך לתקן, לפי המקום שלו. ויהיה לו בטחון שלם, ובודאי זה יועיל לו, שיעלמו כל הייסורים מיד, ועוד יהיו לו שמחה והנאה מכל העניין, מאחר וסוף כל סוף הוא רוצה לתקן את עצמו, והוא נהנה לתקן את עצמו. ועכשיו כשהוא יודע שתמיד הוא יוכל, אם ירצה, להבין על מה באים לו הייסורים, והוא תמיד יוכל לתקנם, והם יסורו, ושוב, כשיבואו לו עוד ייסורים, הוא יוכל להבין ולתקן כנ"ל, הוא מבין שבודאי הוא רק יעלה מדרגה לדרגה, ויתעלה בעבודת הבורא, ואיזה חיים יפים יותר יכולים להיות לאדם שבאמת שם לנגד עיניו את התכלית ורוצה לצאת מתוקן מהעולם הזה? נמצא שהשכל הזה, שעומד על היסוד ש"אין ייסורים ללא עוון", רק מביא לאדם שלוות נפש, שמחת חיים, בטחון ורגיעות.

 

בשבוע הבא, אי"ה, נמשיך ללבן את הנושא החשוב הזה, ונביא עוד כמה שיבושים שיש בהבנתו, עד שנזכה שכל אחד ואחת יבינו איך לחיות את החיים הטובים של התורה הקדושה. ויהי רצון שנזכה כולנו לחיות חיים טובים ואמיתיים, על פי תורת החיים שניתנה לנו, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.