החמור של משיח

הרבה תופעות וסינדרומים שונים
ומשונים פגשתי בחיים שלי, אבל
"תופעת החמור של משיח"? לפני
שבוע גיליתי שאולי גם אני סובלת
ממנה…
 
 
פגשתי תופעות וסינדרומים שונים ומשונים בחיי, אבל כמו זו שפגשתי לאחרונה?
 
זה קרה אחרי שעברתי לגור בירושלים לפני שבוע, אז פגשתי כל מיני אנשים עם כל מיני רעיונות הזויים מארץ האשליות. שהם – המשיח (או נהיו כאלה עם הזמן). כן, לא פחות ולא יותר. אם תתחילו לדבר איתם, מיד הם ימלאו אתכם בשכנועים וטיעונים 'מוצקים ואיתנים' שהם מה זה קדושים, הכי קדושים שדרכו על אדמת כדור הארץ…
 
גרסת "סינדרום משיח" הקיצונית יותר מתהלכת עם כל השואו – פיאות ארוכות, שטריימלים, זקנים ועוד פלוס ספרי קודש בהישג יד בעזרתם יוכיחו את שומעיהם. הגרסאות העדינות יותר לא ממש אומרות לכם בפנים שהם בדרגה גבוהה משלכם, ושהם אפילו לא בני תמותה… אבל הם יזרקו לכם רמזים עבים כמו פיל על סדרת התפילות שהם עושים במשך עשרה ימים רצוף, כזו שבכוחה לעצור אפילו את הטילים שעפים מעזה ועוד כל מיני דברים כאלה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
מחכים  למשיח
מחבואים עם  משיח
משיח עכשיו! הדרך הקלה!
 
בשבוע שעבר עברתי לגור בירושלים עיר הקודש. זה ניסיון בפני עצמו (אבל זה מאמר ליום אחר). במקום בו גרתי חשבתי שאני 'דתייה', נתתי שיעור אמונה שבועי לנשות הישוב, דיברתי עם אלוקים כל יום שעה ביום (התבודדות, כפי שרבי נחמן אומר) והבית היה על טהרת היהדות.
 
האם אני בדרך למצוא את עצמי חלק מ'סינדרום משיח'? לא. אבל מצאתי את עצמי תחת קטגוריית סינדרום אחרת: "סינדרום החמור של משיח", תופעה הרבה פחות מוכרת מ'סינדרום משיח' המקורית. כשאדם נפגע מתופעה זו – 'סינדרום חמורו של משיח', הוא מתחיל להבין שלא משנה באיזה דרגה רוחנית הוא היה, האופטימיות שלו הייתה פראית במלוא מובן המילה. הוא מתחיל להבין שהוא היה הרבה יותר גשמי ממה שהוא הבין וידע, ועוד כל מיני תובנות שבאות עם תופעת 'חמורו של משיח'.
 
למה אני מתכוונת? ובכן, עזבתי בית גדול מאוד, חמישה חדרים גדולים ומערכת מיזוג אוויר שרעננה את כל הבית. היום אני גרה בדירה קטנה, חצי מהגודל שהיה לי, בלי מיזוג אוויר. מסכנה שכמותי! הייתי צריכה לאחסן חצי מהריהוט שלי במחסן כי הוא לא התאים לבית החדש, מה שאומר שעכשיו אין לי ריהוט לחדר השינה (חדרים קטנים שהריהוט הקודם ממש לא מתאים להם) והבגדים ארוזים בארגזים ומזוודות בהם אני צריכה לפשפש כדי למצוא זוג גרביים בבוקר. מסכנה שכמותי!
 
זה הצד של ה'דאון' בכל הסיפור. הצד של ה'אפ' הוא הכותל המערבי שנמצא במרחק דקות ספורות של הליכה נעימה. עוד צד ב'אפ' של העניין הוא שבחדר הראשי בדירה, קרי הסלון, יש תקרה גבוהה מאוד שאני מאוד אוהבת (מכירים את הבתים הערבים הישנים של ירושלים? אני גרה באחד כזה עכשיו) ויש לי גינה אומנם קטנה אבל פרטית ויפה, והעובדה שאני גרה בירושלים גם היא עושה את שלה.
 
הצד של ה'אפ' הוא באמת 'אפ' לא קטן בכלל, אבל הייתי במצב רוח רע ונוראי מאז שעברתי, זו הסיבה שלא נתתי את דעתי עליו עדיין.
 
אז באותו בוקר ישבתי על הכורסה ודיברתי עם אלוקים, כלומר התלוננתי (בלשון המעטה) על השפל הרוחני שהגעתי אליו, על שכבר למעלה משבוע ימים אני בבית החדש ועדיין לא הגעתי לכותל, ובמקום להעריך את הדירה המתוקה והמקסימה שאלוקים נתן לי אחרי חיפושים מייגעים, יש לי אובססיה לא מוגדרת לקנות את הבית של השכנים (שהוא יקר מאוד).
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
גאולה
בוקר לא רע אחרי הכל
מאחורי הקלעים של "כיף להתלונן"
תודה, אבא!
 
לפני שעברתי דירה חשבתי שאני אמא אוהבת ואכפתית, בת זוג תומכת ואוהבת, אבל בימים האחרונים היו לי שעות ששנאתי את כולם כולל את עצמי. חשבתי שאני כזאת נדיבת לב, אבל מאז שעברתי התעלמתי מכל ההומלסים שראיתי ברחוב ובקושי נתתי להם שקל לצדקה.
 
מה קרה לי? לאן נעלמה כל הנחמדות שלי? הקדושה שלי? מאז שאני בירושלים האופטימיות שלי, חוש ההומור שלי, השאיפה שלי להיות אדם טוב יותר – הכל נעלם…
 
הבוקר הבנתי שאני סובלת מהסימפטומים של "סינדרום החמור של משיח". לשאוף להיות הגואל של כל האנושות זה דבר אחד, אבל ידעתי מזמן שזה לא מה שיהיה איתי. השבוע הבנתי שאפילו החמור של משיח הוא דרגה רוחנית – וכזו שהיא הרבה יותר גבוהה מהמקום בו אני נמצאת.
 
אחד האמוראים אמר (מסכת סנהדרין צ"ח, ע"ב) דברים שיכולים להישמע מאוד מאוד מוזר: "רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה"- רב יוסף (אמורא גדול) אמר: מתי אזכה לשבת בצל (לצד) הגללים של חמורו של משיח". אני לא מבינה כל כך את משמעות דבריו העצומים והעמוקים של האמורא הענק רב יוסף, שכל כך כסף ורצה להיות חלק מתקופת בואו של משיח עד כדי כך שהיה מוכן לשבת בצל גללי חמורו של משיח, אותו רב יוסף הענק שגילה את סוד החמור של משיח, שראה את הפנימיות העצומה שבכל דבר, אבל הם בהחלט מחזקים אותי, גם אם אני מרגישה שאני נמצאת במקום הרבה יותר נמוך (אומללה ומסכנה שכמותי) אפילו לא נמצאת בדרגה של חמורו של משיח…
 
אבל יש את צד ה'אפ' של כל העניין הזה, לא משנה כמה נמוך אני נמצאת, כמה שחור זה נראה כלפי חוץ (ובדור שלנו מי לא רואה את הדברים כך) בפנים יש משהו אדיר ואלוקים תמיד איתי.