הטיפה האחרונה – פרשת השבוע שלח לך

פרשת השבוע שלח לך - יש פעמים בהן אנו נמנעים מלראות את האמת, למה? כי זה קשה, לא נוח לנו. הגאווה והכבוד מפריעים לנו לראות את האמת הנקייה.

6 דק' קריאה

הרב מנחם אזולאי

פורסם בתאריך 06.04.21

פרשת שלח לך
 
 
הבחירה
 
אחד הדברים החשובים שניתן ללמוד מפרשה זו, הפותחת בפרשת המרגלים, הוא עניין הבחירה שהשם יתברך נותן לנו, וכן על האמונה שקשורה לבחירה.
 
נתבונן בחטא המרגלים:
 
אומר רבי נתן (ליקוטי הלכות, שבועות, ב, טז):
 
"וזה בחינת חטא המרגלים, שנתן להם השם יתברך מקום לטעות, מכיון שרצו לחקור יותר מדי, כמו שאמרו חז"ל: "אני אמרתי להם שהיא טובה והם לא רצו להאמין, חייך שאני נותן להם מקום לטעות"…ואף על פי שכבר ראו אותות ומופתים נוראים ונפלאים כאלה, אף על פי כן אמרו – "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ".
 
"כי כן דרך השם יתברך, שהוא עוסק ברחמיו לקרב את האדם בכמה דרכים, אך אף על פי כן, הוא מניח לו מקום להסתפק קצת בשביל נסיון ובחירה. וכשמתחזק באמונה שלימה, על ידי שמסתכל על האמת, על כל החסדים שעשה ה' יתברך, והאיר בו מרחוק רמזים בכמה דרכים, להודיעו היכן האמת, בודאי יזכה לכל טוב אמיתי וניצחי.
 
"אבל אם ירצה לבקש תואנות לפירוש, נותן לו השם יתברך מקום לטעות יותר ויותר. ומי שרוצה להסתכל על האמת, על ידי כל מה שכבר התחיל השם יתברך להאיר בו, יוכל להבין היכן האמת ויתחזק באמונה על כל מה שאינו יכול להבין, ובזה תלויה עיקר הגאולה בפרטיות ובכלליות, כי עיקר הגאולה תלויה באמונה, והבן היטב אם תרצה לחוס על חייך הנצחיים".
 
ומה כל זה אומר לגבי החיים שלנו?
 
הקב"ה מנסה לקרב כל יהודי אליו בהרבה דרכים ורמזים. אדם שמחפש את האמת לא יכול שלא לראות את הרמזים הללו, מכיון שעדיין קיימת בחירה, והקב"ה מניח לו לאדם מקום להסתפק קצת בשביל נסיון ובחירה. לכן, בנקודה זו צריך אמונה. אולם כשאדם מסתכל על כל החסדים שעשה עמו הקב"ה ועושה עימו בכל יום ובכל רגע, בכל נשימה ונשימה ובכל צעד וצעד, על ידי זה מבין ורואה את האמת הנפלאה הזו.
 
גם אדם שזכה להתקרב לה' יתברך ומקיים כבר חיי תורה ומצוות, אף הוא יכול לחפש את האמת שלו – מה הבורא יתברך רוצה ממנו, מה התכלית של חייו וכדומה. אך לעיתים, יש לאדם ספיקות בעניין מסויים והוא מבקש מהקב"ה שיראה לו את האמת, והקב"ה אכן מראה לנו ומרמז לנו בכל מיני דרכים: ספר שקוראים, שיחה בין שני אנשים שלכאורה לא קשורה אלינו, אולם לפתע אנו שומעים משפט אחד שהוא התשובה שאנו מבקשים ומחפשים. כמו כן הרגשת הלב, והשמחה שבלב גם היא דרך של ה' להראות לנו את האמת, ואין סוף ואין גבול לדרכיו של הקב"ה לדבר אלינו, לרמוז ולהאיר לנו את האמת.
 
אך יש פעמים בהן אנו נמנעים מלראות את האמת. מדוע? מכיון שזה קשה. זה לא נוח לנו משום שאנו בתוך הגאוה והכבוד של עצמנו, וידוע גם שמידת הניצחון גוברת על האמת.
 
אומר "אור החיים" הקדוש, כי גם למשה רבנו ניתנה בחירה בפרשתנו, ולכן נאמר "שלח לך אנשים" – לך, כלומר לדעתך. אין הקב"ה מצווה את משה על השליחות של המרגלים, אלא תולה לו את השליחות על פי שיקול דעתו. כי כך הוא מנהגו של בורא עולם – לתת לאדם יכולת בחירה במעשיו שיתנהג כפי רצונותיו, כי אם לא היתה ניתנת זכות הבחירה הרי שמוכרחים היינו כולנו לעובדו בלבב שלם, ובזה היינו נפסדים משכרנו הצפוי לנשמתנו בעולם הבא. לכן, הבא ליטהר מסייעין בידו, ולהיפך – הבא להטמא פותחין לו.
 
 
מסירות נפש
 
את עניין מסירות הנפש נוכל ללמוד מכלב בן יפונה.
 
לאחר שהמרגלים הוציאו דיבה רעה על הארץ, רק יהושע בן נון וכלב בן יפונה עמדו בנסיון ואף יצאו נגדם. על כך אמר הקב"ה למשה: "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה".
 
שואל "אור החיים" הקדוש: מדוע רק כלב בן יפונה זכה לתואר הנכסף "עבד ה'", הלא גם יהושע בן נון עמד בנסיון? ומתרץ: יהושע בן נון עמד בנסיון בזכות הברכה שבירכו משה רבנו ע"ה ולא מעבודה אישית. מה שאין כן כלב בן יפונה, שזכה והתאמץ מאוד, וכשראה שהיצר הרע שלו משכנע אותו להצטרף לחטא המרגלים, רץ מיד לחברון והשתטח על קברי האבות ובכה והתחנן שלא יפול בעצת מהרגלים, והועילה לו תפילתו". רק מסירות נפש כזאת מכתירה את עושיה בתואר הנכסף – "עבד ה'".
 
זה עתה קיבלנו מחדש את התורה, ביום מתן תורה, ואומר המדרש: בשלושה דברים ניתנה התורה: באש, במים ובמדבר.
 
באש – אברהם אבינו נזרק לכבשן האש על אמונתו הטהורה, ובזה נטע את הכוח של מסירות הנפש בבניו שאחריו.
 
במים – עם שלם קופץ למי ים-סוף בציווי ה', עד לרגע שקורה הנס הגדול של קריעת ים סוף, ואז חוצים אותו עם ישראל בבטחה.
 
ובמדבר – לא רק בנסיון של רגע, אלא הליכה של תקופה ממושכת במדבר עם הקב"ה ושליחו לארץ הקודש. והרי ידוע שהמדבר הינו מקום שממה השורץ חיות רעות, נחשים ועקרבים. לכן נאמר: "כה אמר ה': זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב, ב).
 
רואים אנו, שכדי לקבל את התורה צריך מסירות נפש: באש, במים ובמדבר – כל אחד כפי כוחותיו והמקום שבו הוא נמצא. "זאת התורה, אדם כי ימות באוהל", ומפרשים חז"ל: אין אדם זוכה ללמוד תורה אלא אם כן ממית עצמו עליה.
 
הרצון
 
"כי עיקר קדושת איש הישראלי ועיקר עבודתו – הוא רק הרצון והכיסופין דקדושה", אומר רבי נחמן מברסלב בכמה מקומות, וממשיך: "ואי אפשר לזכות לשום דבר שבקדושה כי אם על ידי זה, על ידי רצון וחשק והשתוקקות וכיסופין וגעגועים חזקים, ולא ירפה את הרצון בשום אופן, רק כל מה שהמניעה מתגברת ביותר, יראה לגבור את עצמו בחשק וכיסופין וגעגועים ורצונות חזקים ביותר ויותר וכן לעולם, עד שיזכה, כי המניעה היא רק בשביל החשק" (ליקו"מ ס"ו).
 
כלומר, אדם רוצה להגיע למשהו בקדושה והוא לא מצליח, יש לו מניעות ועיכובים, אנשים מונעים אותו מלעשות את רצונו (לא מתוך רוע חלילה), בקיצור – המחסומים הפנימיים והחיצוניים גדולים מאוד. אולם, אומר רבי נחמן, אם יתמיד ברצון ולא ירפה – סופו שיזכה.
 
אומר רבי נתן זצ"ל, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, בהתייחס לפרשתנו:
 
"מה שטועים העולם לפעמים ואומרים שהמניעות גדולות מהרצון, היינו שהמניעות גדולות כל כך עד שאי אפשר לשברם בשום באופן בעולם, אפילו אם ירצה בכל הרצונות החזקים שבעולם – זה נמשך מפגם המרגלים, שאמרו תחילה שבח הארץ – דבר המורה על גודל הארת הרצון, וסיימו – "אפס כי עז העם"- היינו, שהמניעות גדולות כל כך עד שאי אפשר לשברם בשום רצון בעולם, ועל ידי זה פגמו מאוד וגרמו לחורבן בית-המקדש ובכיה לדורות, אולם יהושע בן נון וכלב בן יפונה אמרו: "עלה נעלה", וזאת האמת לאמיתה, כי אין השם יתברך מזמין לאדם מניעות כאלו שלא יכול לשברם על ידי התגברות הרצון והחשק שבקדושה".
 
גודל מעלת הביקור אצל הצדיק
 
העליה וההשתטחות על קברי צדיקים, להתפלל ולעורר רחמי שמים בזכותם, ולבקש מנשמותיהם לעמוד ולהמליץ זכות עבור החיים, נהוגות היו מימי קדם, עוד מימי אבותינו הקדושים.
 
המעשה המפורסם ביותר, אותו מזכירים ספרים רבים בעניין קברי צדיקים, הוא סיפורו של כלב בן יפונה, שהלך להשתטח על קברי האבות ולהתחנן על נפשו, וממנו נוכל ללמוד על גודל מעלת הביקור אצל הצדיק.
 
כששלח משה רבינו ע"ה מרגלים לארץ, כתוב בעניין זה: "ויעלו בנגב ויבוא עד חברון", ושואלת הגמרא (סוטה ל"ד): "ויבואו מבעי ליה", כלומר אם התחיל הפסוק בלשון רבים "ויעלו" היה צריך להמשיך גם כלשון זו ולכתוב "ויבואו" ומדוע כתב, אם כן, "ויבואו" בלשון יחיד – "ויבוא"? ומתרצת הגמרא: "אמר רבא: מלמד שפרש כלב מעצת המרגלים, והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להם: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת המרגלים".
 
"טוב ללכת על קברי צדיקים ולהתפלל שם, ואומנם הצדיקים אשר קברותיהם נעלמים מבני אדם ואינם ידועים להם אלא לפרטים, הנה התפילות שאדם מתפלל עליהם הם יותר מתקבלות לפני הקב"ה ויותר נשמעות" (שער רוח הקודש).
 
אלמלא תפילת המתים לא היו החיים מתקיימים בעולם אפילו חצי יום! (הזוהר הקדוש, פרשת שמות).
 
"זכות גדול הוא להשתטח על קברי הצדיקים וטוב ומועיל מאוד הדבר הזה, שעל ידי זה יכולים לזכות לתשובה שלימה ולהינצל מכל הצרות בגשמיות וברוחניות"! ("מגן האלף").
 
"על ידי השתטחות על קברי צדיקים, הקב"ה עושה לו טובות אף על פי שאינו ראוי לכך" (רבי נחמן מברסלב, ספר המידות).
 
כל האמור לעיל הוא לאו דווקא בארץ ישראל, כי אם גם בחוץ לארץ, כפי שמובא ב"שדי חמד": "מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ להשתטח על קברי צדיקים, מצד שהיא מצווה רבה".
 
ואומר רבי נתן ע"ה (ליקו"ה, הלכות הכשר כלים, ה"ד):
 
"עיקר המניעות מלבוא אל הצדיק בחיים חיותו או לבוא על קברו הקדוש, העיקר הוא מניעת המוח. וגם מה שיש אנשים שאינם מאמינים שגם הם יכולים לקבל תיקון לפי עוצם ריבוי קילקולם, גם זה הוא בחינת מניעת המוח, שאינם מאמינים בגדולת חסדי ה' אשר לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם, ובגדולת הצדיקי אמת, שיש להם כוח לתקן הכל, יהיה איך שיהיה, בפרט אחר הסתלקותם, שעולים בכל פעם למדרגות עצומות כל כך וממשיכים חסדים נפלאים חדשים בכל פעם, עד אשר כל מי שחפץ לקבלם יכול לזכות ולהתתקן אף אם הוא כמו שהוא".
 
הצדיק זכה לבטל את ה"אני" שלו לגמרי ורק אצלו אפשר לקבל את מידת הענוה והשפלות, שהיא המטרה, היא התכלית של חיינו והיא שורש כל המידות הטובות.
 
אצל הצדיק אפשר לזכות בטהרת המחשבה ולהתגבר על בלבולים ומחשבות זרות בעת התפילה, ועל מחשבות רעות שיש לנו על בני אדם שונים, ח"ו. לכן, בראש השנה, זמן שבו צריך לחשוב אך ורק טוב, נוסעים רבים לרבנו הקדוש באומן, כדי לזכות בין היתר בטהרת המחשבה.
 
הצדיק הוא שמחת כל ישראל. ניתן לראות את השמחה הזו ממש ביום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי זצ"ל במירון, וכן בראש השנה באומן אצל רבי נחמן מברסלב זצ"ל. וכשמגיע האדם אל הצדיק יכול לזכות למידת השמחה.
 
הצדיק מלמד זכות על כל יהודי ומוצא נקודה טובה בכל אחד מעם ישראל, ועל ידי זה ממתיק את כל הדינים.
 
כפי שיהודי הגיע לבית המקדש, אל הכהן הגדול – להקריב קורבן ולהתוודות על חטאיו, או מכל סיבה שהיה עליו להגיע לבית המקדש ולהקריב קורבן ועל ידי זה לזכות בקדושה ובטהרה – כך אנו כיום אצל הצדיק.
 
כהן גדול = צדיק.
בית המקדש, אבן השתיה = ציונו של הצדיק, קברו.
קורבן = תפילה. "ותיעתר תפילתנו לפניך כעולה וכקורבן".
 
יהי רצון שנזכה למלא תמיד את נקודות הכח הטמונות בנו ועל ידי זה להתעלות ברוחניות. שנזכה להרבות בביקורים אצל הצדיקים האמיתיים הקדושים, ובפרט אצל רבנו הקדוש, רבי נחמן באומן, ונזכה לכל הישועות במקומות קדושים אלה במהרה בימינו, אמן.  

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה