היש בזה חתן?

 

 

מצד ימין קופצים אנשים ומשמאלי גם.

 

כן, גם אני משתדל לקפוץ גבוה ולפי הקצב, הדציבלים מרקיעי שחקים ובשלב כל שהוא הם עוברים את מהירות הקול, תוך כדי יצירת פיצוץ עז באוזני כל הרוקדים, החתן נישא על כפיים, אבל לא להרבה זמן.

 

החופה היתה מאוד מעניינת, היא התקיימה באי קטן באמצע מעיין שנבע דרך צינור מלב האולם, בגלל משחק האורות המורכב ומופע הלייזר המרהיב, בקושי ראינו את החתנכלה. הרב זימר את כל החופה במנגינה מזרחית ידועה משולבת בצורה מפליאה בשלישית של בטהובן בדגש על רוק ישראלי עכשווי, באמצע החופה מצאתי את עצמי צועק ביחד עם שאר הקהל "משינה… משינה…"

 

רק המסוק שהנחית את הכלה הצליח להשתיק אותנו ולהזכיר שמדובר בסך הכל בעוד חתונה… הכלה נחתה במרכז האי והחתן יצא מהמים בחליפת צלילה, האורות כבו ומיד נדלקו זרקורים אדירים, מטס חגיגי של חיל האוויר במבנה טבעת חלף מעלינו, ואז החל הרב לזמר בקולו השמימי.

 

רשימת המכובדים בברכות השונות היתה מרשימה ביותר: שלושה ראשי ישיבות, שני רבני ערים, שני ח"כים ואלוף במיל’, כמובן שכל אחד מהמכובדים בכניסתו זכה לקריאות התפעלות, "ימים על ימי מלך…", "שאו שערים…" וכו’.

 

אחרי שבירת הכוס וחדר יחוד, התרומם האי כולו באוויר והחתן-כלה, נחתו אלינו בצניחה חופשית, החתן צנח בצורה מרשימה על כתפי אחד הבחורים שהחל מיד לרקוד ולקפוץ תוך כדי שהחתן למעלה הופך ירוק, אחרי כמה דקות כשהתעייף הבחור יכל החתן לרדת ולהקיא בצד, הוא עוד לא הספיק לשטוף פנים, ומיד הושיבוהו על כיסא והחלו לנפנף מולו בעזרת חצי שולחן שבור שמצאו בפח ליד האולם.

 

אחד נשכב לפניו על הרצפה, מישהו אחר הניח את רגלי החתן על השוכב, וזה החל לפמפם בקצב שכיבות שמיכה. רגלי החתן התנופפו עם כל התרוממות, ונחתו ברעש עם כל ירידה, מישהו תפס כוס מיץ תפוזים, אלתר מפית מלצרים והגיש את הכוס לחתן ברוב חן, החתן תפס את הכוס החל לשתות, אבל אז החל מישהו לעסות את כתפיו, והמיץ… בין כתפיו שכן.

 

השמחה היתה בעיצומה החתן במרכז וכולם סביבו, אבל אז נכנס למעגל רב ידוע, מיד פינו כולם מקום לרב והחלו לרקוד סביבו בשמחה עצומה, מקווים לספוג קדושה. לאחריו נכנס רב אחר ורקד עימו והציבור בשמים מרוב קיפצוצים, ואז בשיא הערב נתכנסו יחד למעגל אחד שלושה רבנים. ה’ציבור’ לא ידע נפשו משמחה…

 

לאחר שהרבי’ם פינו את רחבת הריקודים החלו כל חברי החתן לרקוד בקצב מהיר בכדי להשלים את הסיבובים האיטיים של הרבנים, כשהשתנה השיר הם החלו לקפוץ בצורות שונות ומשונות, מביעים את מרדם כנגד דור ההורים, הממסד, הממשלה והחברה להגנת הטבע.

 

אנשים זינקו לאוויר והגיעו לפסגות אולימפיות, אחרים התכופפו מטה מטה בתנועות עגולות משל היו מדרגות לולייניות בגורד שחקים, היו כאלה שפרשו את ידיהם לארבע רוחות השמים, ואת רגליהם שלחו לברכיים של האחרים. כמה חבר’ה החליטו שלא די להם במעגלים והחלו לקפוץ לבדם בצד הבמה, הלהקה מצידה הגבירה קצב ועברה לדאנס טראנסי חסידי, הקהל השתלהב, כרכר, פיזז ושמח. כשהכריזו על המנה הראשונה הקהל סירב לעזוב את הרחבה, אבל כשהגישו אותה התרוקנה הרחבה.

 

הסיבוב השני דווקא נפתח ברוגע יחסי, מנגינות איטיות ורגועות מעגלים מסודרים ‘ובא לציון גואל’, אבל איך שהתחיל השיר הנ"ל שוב החל מופע מרהיב של זיקוקים, פליקרים, מפלי מים ובועות סבון.

 

לאחר שהקהל נרגע מהמופע האקוסטי של חברי החתן, הושבו החתנכלה אחר כבוד על כיסאות ואז החלו כל מיני מופעים מסוגים שונים. אורח מבחוץ היה חושב שנקלע לתחרות כישרונות צעירים. היו שם כאלה שככל הנראה היו בעברם מתעמלים אולימפיים – גלגלונים, פליק-פלקים, ברגים וקפיצות לגובה, לרוחק ולמטרה.

 

מיד אחרי שאחד המתעמלים פונה לבית החולים כשבידו מאובחן בוודאות שבר שנגרם במהלך של בורג משולב בסלטה אחורית, נכנסו כל הלוליינים – אחד הקפיץ כדורים, האחר לפידים, אחד בלע אש וכמעט נחנק, בחור נוסף הרים כסא על הסנטר. על הכסא הוצב שולחן, על השולחן שלושה בקבוקים של בירה, על הבירה עוד כסא, ועליו ילד קטן שצרח ובכה, והקהל יצא מגדרו. אחד אפילו זרק: ‘תראה כמה שהילד מתלהב’. לאט לאט החל המופע להשתכלל – לוליינים לצד מתעמלים, מרימי משקולות לצד רקדני בני-ברק-דאנס, מספרי סיפורים התערבבו עם מציגי הצגות…

 

רק כשהגיעו לשבע ברכות גילו שהחתנכלה נעלמו בתוך ים האורות והפעלולים. מצאו אותם אחרי כמה שעות יושבים בבית קפה קטן ואוכלים ארוחת ערב.

 

 

(מתוך אתר "שורש")