הכל בידי שמים
זוגתו של אדם, ממונו, וכל רכושו מוכתבים לו מן השמים בהתאם לשורש נשמתו והדרוש לתיקונה. ובהתאם לכך - הקשר בין איש לאשתו, בין איש לממונו וכן בין איש לפריט האחרון...
זוגתו של אדם, ממונו, וכל רכושו מוכתבים לו
מן השמים בהתאם לשורש נשמתו והדרוש לתיקונה.
ובהתאם לכך – הקשר בין איש לאשתו, בין איש
לממונו וכן בין איש לפריט האחרון מרכושו!
צניעות ושמירת עיניים: היסוד של שלום בית
כל אחד מבין את חומרת האיסורים, כגון רציחה, גניבה, עדות שקר וניאוף משום פגיעתם בזולת. לכאורה, יש מקום לשאול – הרי חמדה, כל עוד שלא שולח החומד יד במה ששייך לזולת, אינו אלא הרהור בעלמא, אז מדוע הוראת לא תחמוד (שמות כ, יד) נחשבת כל כך חמורה, והיא כלולה בעשרת הדיברות?
רבי נחמן מברסלב זי"ע מסביר (ליקו"מ קמא, תורה סט), כי ממונו של אדם הוי אור נפש אשתו, כי פרנסה וממון הם בזכות האישה. לכן, מי שנותן את עיניו בממון הזולת, כאילו נתן עיניו באשת הזולת. מדוע? כי מי שחומד את אשת רעהו, מושך אליו את אור נפשה, ומי שחומד את ממון חברו, גם כן מושך אליו את אור נפשה. החמדה בעצמה היא איסור חמור, כי המחשבה יש לה תוקף גדול. עד כאן יסודו (עיין שם כל תורה סט).
מורי ורבי הגה"צ רבי שלום ארוש שליט"א ביאר לי היטב את היסוד הנ"ל: בכל אדם ובכל חפץ, ישנן ניצוצות של קדושה. זוגתו של אדם, ממונו, וכל רכושו מוכתבים לו מן השמים בהתאם לשורש נשמתו והדרוש לתיקונה. ובהתאם לכך – הקשר בין איש לאשתו, בין איש לממונו וכן בין איש לפריט האחרון מרכושו – הוא על ידי שייכותם של הניצוצות דקדושה באותו הדבר אל שורש נשמתו. לכן, אותה אישה, אותו ממון, ואותם חפצים נדבקים לנפשו.
לדוגמא, ראובן התחתן עם שרה בחופה וקידושין כדת, ומאה ניצוצות דקדושה מאירות מנפשה של שרה כלפי ראובן בעלה, ונדבקות בנפשו. הניצוצות הללו, אור נפשה של שרה, הן הקשר בין ראובן לשרה. במקביל, שמעון התחתן עם רבקה, וגם ביניהם קיים קשר של מאה ניצוצות דקדושה. אלא מה, שמעון נושא את עיניו לעבר שרה ומתחיל לחמוד אותה. משום תוקף מחשבתו של שמעון, התלוי לפי עזות החמדה, הוא מושך אליו עשרים ניצוצות משרה. מתרחשים בו-זמנית שני דברים:
הראשון – הקשר בין ראובן לשרה נחלש בעשרים אחוז, בגלל שחמדתו של שמעון גרמה להחלשת הקשר בעשרים אחוזים. פתאום, מתחילות לצוץ בעיות שלום-בית בלתי מוסברות בין ראובן לשרה.
השני – משום שיש לשמעון כלי, או נפש, המסוגל להחזיק רק מאה ניצוצות דקדושה, ומשום שלקח עשרים של שרה, הוא מאבד עשרים ניצוצות של רבקה, וגם נחלש הקשר בינו לבין אשתו. סוף החמדה הוא מר מאוד, ועלול להסתכם בנזקים רגשיים בלתי הפיכים ואף בגירושין, למרות שהחומד אינו מבצע מעשה בפועל. עד כאן ביאורו של מורי ורבי שליט"א, ביאור מבהיל ונורא מאוד.
נמצא, שהחומד גורם נזקים אפילו בשלט רחוק ודומה לרוצח אשר מניח פצצת זמן בבית הזולת ומסתלק מן המקום. למרות שהרוצח לא נמצא בקרבת מקום בעת ההתפוצצות, כאשר כל בני הבית נהרגים רח"ל, אין זו ממעט מחומרת הפשע. זהו החומד – שדומה לרוצח משפחה מרחוק.
מכאן נלמדת חשיבותה של מצוות צניעות האישה. אישה, אשר אינה מקפידה על כללי צניעות ההולמים לבת ישראל, ומתלבשת ומתאפרת על מנת שאחרים יסתכלו בה, מהווה מכשול בגדר "מכשילה את הרבים", אין לה תשובה ודינה גיהינום. ככל שגברים יסתכלו עליה ויחמדו אותה, כך במו ידיה היא הורסת את הקשר בינה ובין בעלה.
לפי החשבון הרוחני הנ"ל, הבא נניח שאישה הולכת ברחוב סואן וגורמת שחמישים גברים יסתכלו עליה ויהרהרו בה, חס ושלום. בפרק זמן קצר ביותר היא גורמת לחוסר שלום בית בחמישים משפחות, כי נחלש הקשר כאמור בין כל אותם האנשים שהסתכלו בה לבין נשותיהם. אישה לא צנועה, השם ישמור, יכולה להגיע לבית דין של מעלה כאשר תביעה עצומה תלויה נגדה, שהרסה שלום בית של אלפי ורבבות משפחות במשך השנים!
אי אפשר לתאר את עוצם חשיבותה של צניעות. לכן, נאה לבני ישראל קדושים לנהל את חייהם בהצנע לכת, לא לעורר חמדה וקנאה בזולת, בחינת מניעת מכשול בפני עיוור.
לקח נוסף מכל הנ"ל, הוא החיוב המוחלט לשמור את העיניים, ולהישמר מכל מיני מראין בישין, כי אין שמירת נפש גדולה מזו. לכן, מי שסובל מבעיות שלום בית, קודם יבדוק את עצמו: באיזו מידה הוא פותח עיניים מחוץ לבית. מדוע? משום ששומר העיניים הינו שומר הקדושה, וכל המוסיף קדושה מושך השראת השכינה. השראת השכינה בין איש לאישה, פירושה שלום בית.
ארץ ישראל דומה לאישה, אשתו של כלל ישראל. לכן, לפי כל אותם כללי החמדה שלמדנו, אם חס ושלום כלל ישראל לא יידעו להעריך את גודל הטובה שהקב"ה מעניק לו, דהיינו ארץ ישראל "בתו של המלך", ויפזלו בקנאה לעבר הגשמיות והתאוות של אומות העולם, אזי שתי תוצאות: אחת – נחלש הקשר בין עם ישראל לבין ארץ ישראל, בדיוק כמו שנחלש הקשר בין בעל לאישה. שנית – הקב"ה – אבי הכלה – מתרגז חס ושלום על הזלזול בבתו, ארץ ישראל.
נמצא, שאם אין שלום בארץ, צריך לבדוק אם אין כלל ישראל חומד בארצות הגויים. ודוק, כי הקב"ה הבטיח "ולא יחמוד איש את ארצך" (שמות לד, כד), זאת בתנאי שכלל ישראל עושה את רצונו יתברך. ואנו רואים בחוש איך אומות העולם, כמו שבעים זאבים צמאים לדם הכבשה, חומדים את ארצנו הקדושה. לכן המסקנה המתבקשת היא אחת ויחידה: שנחזק את התקשרותנו לקדושה – לקב"ה, לתורתו, ולעם ישראל – ונעריך נכון את עוצם היתרון הרוחני של חיים בארץ הקדושה, וכל עולם הגויים יהיה מאוס בתכלית בעינינו. ואז, ארצנו תהיה קשורה רק אלינו.
והנה, רמז מובהק לכל האמור, שארץ ישראל דומה לאשתו של כלל ישראל, בסופי תיבות הפסוק הנ"ל, למעט התיבה "יחמוד", ול'א…אי'ש א'ת ארצ'ך הן "אשתך", רמז להיחלשות הקדושה ח"ו, כאשר זר יחמוד את מה שלא שלו.
בזכות שמירת עיניים, צניעות וקדושה, עם ישראל יגאל חיש מהרה, אמן, כן יהי רצון.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור