הכשר תנור מיקרוגל

 

 

א. קערות של מתכת שמערים לתוכן תבשיל מכלי ראשון, די להכשירם ע"י עירוי מכלי ראשון, אבל אם מערה עליהם מכלי שני לא הוכשרו בכך, ואפי’ אם עירה מים חמים מ"טרמוס", לא הוכשרו בכך. (חזו"ע ב/עו. ובהערות מרן אאמו"ר בס’ חידושי דינים מהר"פ פערלא)

ב. צלחות של מתכת וכפות, שדרך להשתמש בהם בכלי שני, הכשרם בכלי שני. ואם עשו להם הגעלה, או עירוי מכלי ראשון, כל שכן שהוכשרו בכך. (יבי"א ג/כד. וחזו"ע ב/עו)

ג. שינים תותבות יש לנקותם מחמץ בעין, וטוב שיערה עליהם מים חמים מכלי ראשון. (יבי"א ג/נ. ד/לא. יחו"ד א/ח. חזו"ע ב/עו)

ד. כלי כסף וזהב, וכלים שמשתמשים בהם בצונן, כגון כוסות, בין מתכת בין חרס וניילון, הכשרם ע"י שטיפה והדחה, אף שפעמים נותנים בהם חמץ רותח. ואם נשתמש בהם בחמץ חם בתוך מעת לעת, יש להחמיר ולהכשיום בחמין. (חזו"ע ב/עז)

ה. מקרר חשמלי (פריזי’דר) דיו בשטיפה וניקוי היטב להכשירו לפסח. (שם)

ו. סיפולוקס ומתקן הסודה-סטרים, די להם בשטיפה וניקוי היטב. (שם)

ז. כלי חרס לא מועיל להם שום הכשר, אם השתמשו בהם בחמין במשך השנה, ולכן יש להצניעם במקום מיוחד שלא יבואו להשתמש בהם, וטוב לסוגרם בארון ולהצניע המפתח. ואם השתמש בכלי חרס בצונן, כגון שנתן בתוכם שכר שעורים (בירה), ושהו שם כ"ד שעות, אפשר להכשיום ע"י עירוי שלשה ימים בצוננים, שימלאם במים צוננים למשך כ"ד שעות, ואחר כך ישפכם, וימלאם מים לכ"ד שעות, ואחר כך ישפכם ויעשה כן פעם שלישית, ובזה הוכשרו לפסח. ואם נשארו המים בתוכם כמה ימים, לא עלו לו אלא ליום אחד. וכן אם שפך המים קודם שעמדו בכלי כ"ד שעות, לא עלו לו אותם המים לכלום. ואם הגעילם הוכשרו בכך. (שם)

ח. כלי פורצליין (פרפורי) דינם ככלי חרס, ואם נשתמשו בהם בחמין, אין להם הכשר. וכל שכן בכלי חרסינה המצופים כעין פורצליין. (חזו"ע ב/עח)

ט. הכיור שרוחצים בו הסירים והצלחות, אפי’ הוא מחרסינה, יערה עליו רותחים ומותר להשתמש בו בפסח. וכן שיש של מטבח, יערה עליו רותחים. ויש מחמירים לצפותו בנייר כסף בפסח, והוא חומרא בלבד. (ראה מה שכתבנו בספר איסור והיתר עמ’ קנ. וע"ע בחזו"ע ב/עח-חצר)

י. כלי עץ ואבן, וכלי עצם, דינם ככלי מתכות להכשירם בהגעלה, או בעירוי מכלי ראשון, או כלי שני, כפי שהשתמשו בהם במשך השנה. וכן כלי פלסטיק וניילון ובקליט, כדרך תשמישן כך הכשרן. (חזו"ע ב/עח)

יא. כלי זכוכית אינם בולעים ואינם פולטים כלל, ואינם צריכים הכשר לפסח כלל, אפי’ היה בהם משקה חמץ זמן רב. והאשכנזים נוהגים להחמיר בזכוכית כמו בחרס. ויש מהספרדים שנהגו בחו"ל להחמיר בזה, ואם ירצו לנהוג בארץ ישראל כדעת מרן, נכון שיעשו התרה על מנהגם להחמיר. (יבי"א ד/מא. וח"ג יו"ד סי’ יא אות ה. ויחו"ד א/ו. וחזו"ע ב/עח. וע"ע בס’ אוצר דינים לאשה ולבת עמ’ שב)

יב. כלי פיירקס ודורלקס שמבשלים בהם על האש, מותרים בשטיפה והדחה בלבד. והאשכנזים יכולים להקל בהם ע"י הגעלה שלש פעמים, אבל לא ישטפום אחר ההגעלה בצונן. וכן הספרדים שנהגו להחמיר בזכוכית בחו"ל, יוכלו להקל בכלי פיירקס ודורלקס, ע"י הגעלה שלש פעמים בלי התרה כלל. (חזו"ע ב/עח. יחו"ד א/ו)

יג. כלי אימאייל (זינגו) שהוא פח מצופה בחומר לבן או צבעוני, אפשר להכשירו בהגעלה. וטוב להחמיר להגעילו שלש פעמים. ומותר להשתמש בכלים חדשים מצופים, צבעוניים, ואין אצלנו מנהג להחמיר בזה. (חזו"ע ב/עט)

יד. השולחנות שאוכלים עליהם, אם הם מכוסים תמיד במפה או שעוונית, או זכוכית, די להם בניגוב היטב, ויכסם במפה נקיה, ודיו. ואם אוכלים עליהם ממש, נוהגים לערות עליהם רותחים. ואם חושש שיתקלקלו, יוכל להשתמש בהם בפסח, ע"י מפה חרשה. (חזו"ע ב/פא)

טו. מפה שאוכלים עליה במשך השנה, הכשרתה בכיבוס במים חמים שהיד סולדת בהם. וכן שעוונית שאין בה סדקים, אפשר להכשירה ע"י שיערה עליה מים רותחים. (חזו"ע ב/פא)

טז. מכונת בשר צריכה הגעלה, לאחר שיפרק אותה וינקה אותה היטב בחורים ובסדקים, וטוב שאת החלק המנקב יתנוהו על האש. (שם)

יז. כלי ששורים בו בשר קודם המליחה, אינו צריך הכשר, וטוב להגעילו. (שם)

יח. כלי מתכת שיש בו טלאי המודבק ע"י הלחמה, הכשרו ע"י הגעלה, אבל טלאי המחובר ע"י מסמרים ויתדות ברזל הדוקים, אם קודם הטלאי לבליעה, אין צריך להסירו, שכבולעו כך פולטו. ואם קדמה בליעת החמץ לטלאי צריך להסיר הטלאי קודם ההגעלה. (חזו"ע ב/פב)

יט. ראוי למנות בעל תורה להשגיח על הגעלת הכלים, וראוי להזהר להקדים ההגעלה לפני זמן אסור חמץ. (שם)