הלילה הזה כולנו מסובין

כמוהם אסירי הגטאות ומחנות
המוות, את המעט שיכלו להכין עשו
במסירות נפש, להשיג מעט קמח,
ללוש ולאפות מצות. מי יכול לשער
בכמה לב נילושו המצות?

ליל הסדר.

צמד מילים שהפכו במרוצת ההיסטוריה לסמל ולהשראה.

בצמד מילים זה מקופלת משמעות עמוקה ורחבה, ואחד מהביטויים היותר ממצים את עמנו.

בימים של הצלחה, שקט ורגיעה, היו השולחנות עמוסים במיטב הכלים (כידוע ישנה הלכה המחייבת לעטר את שולחן הסדר בכלים הנאים והיקרים שברשות האדם). אור, חגיגיות ואווירת התעלות, כאשר בני הבית ובעיקר הילדים היו דרוכים וערוכים ללילה המיוחד בו עוברת המסורת מאב לבנו, כנאמר "והגדת לבנך" – ספר, הסבר, תאר, חווה איתו יחד את יצירת העם.

אך היו גם היו ימי צער ואימה, מחוץ שיכלה החרב ובחדרי חדרים פחד משתק ומצמית. גם אז, כאשר המרור היה בשפע, ואילו היין והמצות בצמצום, אם בכלל, גם אז ערכו בני עמנו את השולחן במעט שהיה עימהם, אך את רוחם איש לא הצליח לכלוא ולהכניע, והם שרו שם בגלות ספרד בחדרי חדרים, מאחורי תריסים מוגפים מפחד האינקוויזיציה ואנשיה. הם ידעו איזה מחיר ישלמו אם יתפסו, ואף על פי כן ולמרות זאת חגגו את הלילה, וייחלו לקיום "בשנה הבאה בירושלים הבנויה".

כמוהם אסירי הגטאות ומחנות המוות, את המעט שיכלו להכין עשו במסירות נפש, להשיג מעט קמח, ללוש ולאפות מצות. מי יכול לשער בכמה לב נילושו המצות? כמה דמעות ליוו אותן? בכל דור עומדים עלינו לכלותינו, אך תמיד הקב"ה מצילנו מידם.

מרחבי סיביר הקפואה, לשם הגלה אותם הצורר הרוסי, לא יכלו להם. באלתור גאוני של כל פריט ופריט הנדרש לעריכת הסדר – שולחן, כן גם שולחן ללא חמץ היה שם, מבצע שדרש את כל הכוחות, והמצות והיין והמרור היו. כמה מרור היה שם!

ועתה ב"ה בהיותנו בארצנו, וגם בניכר יכולים להסב אל שולחן הסדר המלא כל טוב ומעוטר בכלי כסף, פורצלן וכו’, ללא פחד. אין עיניים בולשות, ואין אוזניים עוקבות.

עלינו לקרוא בקול גדול "ברוך שומר הבטחתו לישראל". אנו מצפים לקיום להבטחתו לבניין בית המקדש.

ועינינו רואות בשובו לציון.

חג כשר ושמח!