הלכות ברכת השופר,דיני השופר של ראש השנה

 

 

א. אם הזמן מצומצם והציבור עייף, אפשר לדלג כל הנוסח של יהי רצון שאומרים לפני תקיעת שופר.

ב. נהגו לכסות את השופר עד גמר הברכות דעבדינן זכר לזריזותו של אברהם אבינו ע"ה, שהצניע את יצחק בעת בניית המזבח, שלא יזרוק בו השטן מום.

ג. נכון שהתוקע יתקע בצד ימין של פיו. ומיהו אין זה מעכב לדינא, ואם יש תוקע הגון שאינו יודע לתקוע בצד ימין רק בשמאל, ולעומתו יש תוקע איש פשוט שיודע לתקוע בצד ימין, ההגון וירא שמים קודם.

ד. ראוי לכל תוקע שבא לזכות הרבים להוציאם ידי חובה לעבור בעיון על הלכות שופר וסדרי התקיעה.

ה. מותר לש"צ לתקוע באמצע חזרת הש"צ בתפילת מוסף, באופן שמובטח לו שחוזר לתפילתו, ואף אם יש שם תוקע אחר, רשאי הש"צ לתקוע בעצמו.

 

 

 

 

ו. יש נוהגים להקפיד שיהיה השופר לפחות ג’ טפחים, שיש אומרים שצריך שהשופר יראה לכאן ולכאן כשיעור שאוחז בידו וחוששים לסברא זו לחומרא.

ז. אם אין לו שופר אלא שופר שהוא פחות משיעור טפח, מאחר ויש אומרים דבעינן שיעור טפח מן התורה, יתקע בו בלי ברכה, דספק ברכות להקל.

ח. שופר שנסדק במיעוטו לאורכו והשופר נוח מאד לתקיעה, וקשה למצוא שופר טוב כמוהו, יכולים לסמוך על דעת מרן השולחן ערוך שאין השופר שנסדק נפסל אלא אם כן נסדק ברובו, ולכן  רשאים גם כן לברך עליו.

ט. המציירים בשופר צורות במיני צבעונים כדי לנאותו, לא יפה הם עושים, שמא ישתנה קולו מהציורים.

י. אם אין לו שופר אלא במרחק של אלפיים אמה מחוץ לעיר, מותר לכתחילה לומר לגוי להביאו בראש השנה, כדי לתקוע בו לצאת ידי חובת המצוה. ובמקום צורך יש להקל לומר לגוי להביא שופר גם חוץ לי"ב מיל.

יא. אם עברו וחתכו לשופר לתקנו בעצם יום ראש השנה, בין תיקון שיש בו איסור שבות, בין בתיקון שיש בו משום מתקן מנא מדאורייתא, וכגון שהשופר לא היה ראוי לצאת בו ידי חובה, ועל ידי התיקון אפשר לצאת בו ידי חובה, יש אומרים שמותר לתקוע בו בראש השנה, דאף בכהאי גוונא אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו, ולא הוי כמבשל בשבת במזיד, שדינו שאסור באכילה אף לאחרים בו ביום.

יב. היה השופר בראש האילן או מעבר לנהר, ואין לו שופר אחר אלא הוא, מותר לומר לגוי להביאו. והיתר זה הוא גם ביום השני של ראש השנה.

יג. אם עשה הגוי שופר ביום טוב מקרן של ישראל, אסור לטלטלו, אפילו כדי לצאת בו ידי חובה. ויש אומרים שאם אין שופר אחר אלא הוא, יתקע בו.

יד. תוקע שסתם אזניו תכלית הסתימות, ואינו שומע כלל, ותוקע בשופר להוציא אחרים ידי חובתם, יצאו ידי חובה. וכן אם הכניס שופר לתוך בור ותקע לתוכו, העומדים שם יצאו ידי חובה.

טו. זמן תקיעת שופר ביום ולא בלילה, וזמנה לכתחילה משעת הנץ החמה ואילך.

טז. קהל שלא השיגו שופר לתקוע בו בראש השנה, והביאו להם שופר בבין השמשות (שלנו) של היום הראשון של ראש השנה, תוקעין בו ויברכו עליו.

יז. אם תקע תקיעה תרועה תרועה ותקיעה, השומע יוצא ידי חובה, והתוקע עצמו יש אומרים שצריך לחזור על אותה בבא להוציא את עצמו ידי חובה לכולי עלמא.

יח. יום טוב ראשון של ראש השנה שחל בשבת אסור לתקוע שמא יוציא השופר מרשות היחיד לרשות הרבים. ומי שתקע בשופר בראש השנה שחל בשבת, הוי ברכתו ברכה לבטלה, וקעבד איסורא, שחכמים עקרו המצוה לגמרי ביום זה. ואם יש מקומות שנהגו לתקוע בשופר ביחידות, בראש השנה שחל בשבת, יש לבטל מנהגם.

יט. ביום טוב שני של ראש השנה מברך לשמוע קול שופר ושהחיינו.