הלכות כיבוד אב ואם

 

 

א. דין זה שייך גם כן לאחר מיתת אביו, שאם יודע שיעשו חפצו בעבור אביו, צריך לנהוג על פי האמור. ואם יודע שאין אביו חשוב בעיניהם של אנשי אותו מקום, לא יאמר עשו בשביל אבא, אלא עשו בשבילי. ואם מסופק בדבר רשאי לעשות כרצונו.

ב. וכל זה כשהבן מדבר עם בני אדם כדי להראות כבוד לאביו בעיניהם, אבל כשמדבר לפני השם יתברך בתפילתו, לא שייך לומר "עשה למען אבי".

ג. ידבר עם הוריו בנחת ובלשון רכה וכבוד, כמדבר אל מלך. וגם ידבר עמהם בבושת פנים, ולא יתריס כנגדם. אך אין צריך לדבר אל אביו ואמו בלשון נסתר [לשון שמדבר אל רבו אלא בלשון נוכח שהוא דרך קירבה יתירה, כמו שאמר יעקב (כראשית כז, יט): קום נא שבה ואכלה מצידי. [בלשון נוכח].

ד. הנותן לאביו מאכל או משקה, העיקר הוא שיתן לו בסבר פנים יפות, שאפילו אם מאכילו בכל יום בשר שמן, אבל מראה לו פנים זועפות, נענש עליו, וכן להיפך אם מטחין את אביו בריחיים וכוונתו לטובה כדי שאביו ינצל מדבר קשה יותר, ומדבר פיוסים על ליבו ומראה לו שכוונתו באמת לטובה עד שיתרצה אביו לטחון בריחיים, נוחל עולם הבא.

ה. יש לבן ליזהר שלא לדבר לפני אביו, אלא אם כן אביו הסכים לכך, או אם הבן מרגיש שעצם הדיבור של אביו יגרום לו ביזיון, והוא חפץ למנוע זאת.

ו. אין לבן להזכיר לאביו ולאמו הטובות שעשה עמהם.

ז. כיבוד במחשבה כיצד, שלא יבזם בליבו ובעיניו ויכבדם רק כלפי חוץ, אלא ידמה בעיניו שהם גדולים וחשובים ונכבדי ארץ, אף על פי שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל, וזה עיקר הכיבוד.

ח. חייב אדם לעמוד לכבוד הוריו מזמן שרואה אותם מרחוק כמלוא עיניו. וצריך לעמוד מלוא קומתו. ולא ישב עד שאביו או אמו ישבו במקומם או יעמדו במקומם, או עד שיתכסו מעיניו ולא יראה קומתם.

ט. גם היושב באוטובוס ונכנסו אביו או אמו, צריך לעמוד מלוא קומתו, עד שישבו, ואם אין להם מקום לשבת, מאחר שאינו רשאי לשבת עד שהם ישבו, צריך לפנות את מקומו וליתן להם את מקומו באוטובוס.

י. בעת שהבן עומד בפני אביו ואמו צריך שלא יסמוך עצמו לכותל או על סטנדר, דסמיכה לאו כעמידה דמי. ואמנם מועיל לסמוך את עצמו קצת, באופן שאם יינטל אותו דבר שסומך עליו לא יפול אבל העומד בפני תלמיד חכם וזקן, יכול לסמוך על השולחן וכדומה בעת שעומד, כל שעומד מפני דרך כבוד.

יא. הנמצא במקום מטונף שיש שם ריח רע וכדומה, ועבר שם אביו או רבו.

יב. נוהגים שכאשר האב עולה לספר תורה, הבן עומד לכבודו ונשאר עומד עד שאביו חוזר לשבת במקומו. ומעיקר הדין היה צריך לעמוד מפניו רק בהליכתו לעלות לספר תורה וברדתו, אבל מנהגינו להישאר עומד עד שאביו מסיים את עלייתו. ונוהגים לנשק את ידי אביו ברדתו מהספר תורה. ויש מקומות שנוהגים להתנשק עם העולה בפניו לספר תורה אחרי שסיים את הקריאה, ויש להסביר להם שיותר נכון שיבטלו את מנהגם זה, אף שאינו בא דרך חיבה אלא דרך כבוד, עם כל זה אין ראוי לנהוג כן בבית הכנסת. אבל יאמר להם זאת בניחותא כדי שהדברים יתקבלו על דעתם. ובודאי שבמקומות שלא נהגו בדבר זה, אין להנהיג כן בבית הכנסת.

יג. אם אביו משמש כשליח צבור, אין הבן צריך לעמוד עד סוף התפילה, אך בזמן שאביו הולך ממקומו עד לתיבה, חייב הבן לעמוד מפניו.

יד. חייב אדם לעמוד מפני אביו ואמו ורבו בכל פעם שנכנסים, ואפילו מאה פעמים ביום. ואם האב מחל על כבודו שלא יצטרך לקום מפניהם בכל פעם, אין צריך לקום מפניהם, אך יעשה מעט הידור בשעה שעוברים לפניו. והדין כן גם כשהוא יחידי עם אביו, ולא בפני אנשים אחרים. והאשכנזים מקילין בזה ואף בלא מיילת ההורים אינם עומדים בפני אב ואם אלא פעמיים ביום, שחרית וערבית.

טו. אב שמחל על כבודו כבודו מחול, ולכן אם אביו מחל לו שלא יקום מפניו כלל, ואפילו לא פעמיים ביום, כבודו מחול ורשאי הבן שלא לקום מפני אביו כלל, ואף על פי כן אם אביו או אמו נכנסו לחדר, יקום מעט מפניהם ויעשה הידור.

טז. אם האב מחל לבנו שלא יצטרך לקום מפניו, אם נמצאים שם אנשים אחרים שאינם יודעים ממחילת האב, צריך הבן לעמוד מפני אביו מלוא קומתו.

יז. אין זה מן הראוי שהבן יבקש מהוריו שימחלו על כבודם שלא לקום מפניהם לעולם, רק מחילה לגבי מצבים מסויימים.

יח. גם בזמן הזה שיושבים על ספסלים אין ראוי להורים להטריח את בניהם לכוין לעבור לפניהם כדי שיעמדו מפניהם, אלא ילכו בדרך קצרה כדי שלא ירבו לעמוד. ואם יוכלו להקיף כדי שלא לעבור לפניהם זכות הוא להם. ומכל מקום באופן שאי אפשר להם מבלי לעבור לפניהם, ורוצים למחול על כבודם כדי שלא יצטרכו לעמוד מפניהם, אין ראוי להם למחול על כבודם תמיד באופן קבוע.

יט. אסור לבן למחול על כבוד אבותיו ולעבור על מידותיו במילתא דאביו ואמו. ומכל מקום לא ירים ידו על המקללם בפניו. ואם הבן יודע ומכיר באביו ואמו שדרכם לעבור על פשע, ומוחלים למי שחטא כנגדם, ואדרבה אם יצא לריב בעדם, הם מצטערים, ואם ישתוק זהו כבודם, כי כבוד לאיש שבת מריב, שב ואל תעשה עדיף.

כ. גם בבית הכנסת ובבית המדרש, וכן בכותל המערבי, על הבן לעמוד מפני אביו ורבו, ואין אומרים אין חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב [הקב"ה]. שזהו כבודו של מקום שמקיימים מצוותיו שציוונו לכבד את אביו ורבו.