הלכות כיבוד אב ואם

 

 

א. בנים האוכלים עם אביהם על שולחן אחד, והאב אינו שומר תורה ומצוות, ומחלל שבת בפרהסיא, יש אומרים שבזמן הזה אפשר לצרפו לזימון של שלשה. ויש חולקים ואומרים שאין לצרף מחלל שבת בפרהסיא לזימון, בין של עשרה ובין של שלשה. והסומך על דבריהם במקום מחלוקת יש לו על מה לסמוך, אך לכתחילה ראוי להשתמט מזה, וכגון שיתחיל לברך בתואנה ששכח לזמן, וכדומה. ויעשה בחכמה שלא לפגוע באביו. ולכולי עלמא אין לצרף רפורמים לזימון.

ב. בעל תשובה שאביו קראי, המיסב לאכול יחד עם אביו ואדם שלישי, אין לצרף את האבא הקראי לזימון, בין של עשרה בין של שלשה.

ג. המתארח בשבת אצל אביו המחלל שבת בפרהסיא, ואביו מקדש על היין בליל שבת, לכתחילה יקח עמו יין מבושל לבית הוריו, כדי שאביו יקדש על יין מבושל. [ויאמר לאביו שיכוין להוציאו ידי חובת קידוש]. וגם יין מפוסטר של "כרמל מזרחי" דינו כיין מבושל לענין זה. ואם אין שם יין מבושל, ועבר אביו החילוני וקידש על יין שאינו מבושל, יצאו ידי חובת קידוש. ולכתחילה הבן יתחמק מלטעום מהיין בתואנות שונות, אבל אם יש חשש שאם ימנע עצמו מלטעום מהיין הדבר יגרום למחלוקת ולהרחקתו של אביו מהתורה ושמירת המצוות, יכול לסמוך על הפוסקים המקילין וסוברים שמותר לטעום מיין שמזגו מחלל שבת בפרהסיא, הנוהג לקדש ולהתפלל מידי פעם.

ד. בעל תשובה שאביו מחלל שבת בפרהסיא, ומבקש לשבת סנדק אצל הנכד, מעיקר ההלכה אין איסור ליתן לו לשבת סנדק, ובפרט שיתכן שעל ידי כך יקרב אותו שיחזור גם הוא בתשובה. אך יותר עדיף שהבן יעשה הכל לשכנע את אביו בלי שתהיה מחלוקת, שדבר חשוב הוא להביא גדול בתורה לישב סנדק, ויכבד את אביו בעמידה לברכות, שהרי הסנדק משפיע על התינוק לקדושה וטהרה.

ה. בעל תשובה שנולד לו בן, ואביו שהוא מחלל שבת מבקש לקוראו על שמו, אם שם אביו כשמות הצדיקים והחסידים, יכול לקרוא לנכד על שמו בלא כל חשש. ואם שם אביו הוא כשם אותם המפורסמים ברשעותם, כנמרוד וכדומה, יתחמק מלקרוא לבנו בשם כזה, אלא יקרא בשם קרוב לשמו של אביו, או בשמות של אנשים צדיקים וחסידים, כאברהם יצחק ויעקב, משה אהרן דוד ושלמה, י"ב השבטים, וכיוצא. ויעשה כן בחכמה שלא לפגוע באביו להרחיקו יותר ממסורת ישראל.

ו. אף על פי שאדם צריך לכבד את אביו ואמו שהם מחללי שבת וכו’, מכל מקום אינו צריך לכבדם בדבר שעשה בו עבירה, ולכן אינו צריך לפרוע מהירושה הריבית של חוב אביו. וכן אם הניח להם אביהם בירושה מעות של רבית, אף על פי שהם יודעים שהן של רבית אינם חייבים להחזירן. אבל אם הניח להם פרה או טלית של רבית, וכל דבר המסויים, חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם. שכיון שהוא דבר מסויים וניכר וידוע שהוא בא מאיסור של רבית, חייבים להחזיר כדי שלא יהיה נזכר אביהם לקלון אחר שעשה תשובה, ולא הספיק להחזיר עד שמת.

ז. בן שהוריו אינם שומרים תורה ומצוות, וניסה בדרכי נועם לשדלם לברך על מאכל או משקה שמגיש לפניהם, ולא עלה הדבר בידו, רשאי להגיש להוריו דברי מאכל או משקה כפי מה שמבקשים ממנו, ואין לו לחוש על זה שמסייע בידם לאכול בלא ברכה תחילה וסוף, שיש לתלות שעל ידי התנהגותו עמם בדרך ארץ ובנימוס המקובל, אולי תתקרב דעתם ובמשך הזמן יתקרבו לדת ולמצוות. ואם אוכל עמהם אם אפשר יאמר להם שיכוונו לברכתו ויצאו ידי חובה מדין שומע כעונה, הן בברכה ראשונה והן בברכה אחרונה.

ח. בן שחזר בתשובה המתגורר אצל הוריו שאינם דתיים, ויש להם בבית חמץ בפסח, אם יכול הבן לרכז את החמץ מערב פסח במקום מסויים, ולעשות לו מחיצה עדיף טפי, כי אין לשהות בבית שיש בו חמץ בלא מחיצה, או שהחמץ במקום סגור, כדי שלא ישכח ויאכל מהחמץ.

ט. אב המצוה את בנו שיקנה לו עיתון חילוני, אף באופן שהאב יכול להשיג עיתון זה בלאו הכי מעצמו, על הבן להתחמק מזה באמתלאות שונות ואין לו לשמוע לו. וגם אם אביו חילוני המחלל שבת בפרהסיא, ובלאו הכי קורא עיתונים חילוניים, אין להקל לסייע בידיו בכל איסור שהוא. והדבר ידוע שכל גדולי התורה אסרו באיסור גמור לקרוא בעיתונים חילוניים, שיש שם מאמרי אפיקורסות וזלזול בחכמים ובלומדי התורה, וגם תמונות של פריצות, ושאני מינות דמשכי. ובפרט כשיש בדבר חילול ה’ אם יראו את הבן שהוא ירא שמים קונה עיתון חילוני.

י. אם האבא מבקש מבנו שיגיש לו דברי מאכל האסורים באכילה, אין לבן לסייע לו בזה, אף שהאב יכול לקחת הדבר הזה בלא סיוע הבן, אפילו הכי אסור לבן לסייע ביד אביו. דחשיב כמצוה אותו אביו לעבור על דברי חכמים. ואף שיש חולקים ואומרים דליכא איסור מסייע בכהאי גוונא, העיקר לדינא להחמיר בזה.

יא. אם האב מצוה את בנו להגיש לו משקה משכר, אם יש חשש שאביו ישתכר ויתבזה, או יתבטל מקיום מצוות, נראה שעל הבן לסרב לבקשת אביו, ויעשה כן בדרך ארץ. שאין זה מן הראוי לאדם לשתות לשוכרה, ולהביא עצמו לידי פטור מהמצוות, ואף יכול לבוא לידי חטא. וגם הוא בכלל כבוד הבריות. ואפילו ביום פורים הזהירו הפוסקים משכרות לגמרי, שלא אמרו שצריך לשתות כל כך לשכרה עד שיתבזה, אלא שישתה באופן שיהיה שמח ומבושם הרבה.

יב. אם היה אביו חולה ואומר לו שישקהו או יאכילו דבר שמזיקו, אם הדבר יכול לגרום לסיבוכים ויתכן שיבוא אחר כך לידי סכנה, בודאי שאין לו לשמוע לאביו. וגם אם אין בדבר שום סכנה, ישתדל לשכנע את אביו להמנע מהדבר. ואם בכל זאת לא השתכנע, יעשה את מבוקשו של אביו.

יג. אב שביקש מבנו לדעת את מצבו הרפואי, ומצב האב הוא קשה ומסוכן, אין לבן לגלות לאביו את מצבו הקשה.

יד. אב המבקש מבנו שיתן לו סיגריה על מנת לעשן, אף על גב שלדעת הרופאים העישון מזיק לבריאות, מכל מקום חייב ליתן לו משום כיבוד אב, אך אם הרופא קבע באופן מיוחד שהעישון מסוכן לאב, באופן כזה אין מצות כיבוד אב. ובכל אופן ראוי והגון להמנע כליל מעישון סיגריות.

טו. אב הדורש מבנו שלא יעשן, אף שאין בזה מצות כיבוד אב ואם, אחר שאין הדבר לתועלתו ולצורכו של אביו, מכל מקום אין לבן לעשן בפני אביו, כדי שלא לצערו. ואף שלא בפני אביו ראוי לו להמנע מלעשן אם הדבר יכול להגיע לידיעתו של אביו ויגרום לו צער.

טז. אם נזדמן לאדם לכבד את אביו ואמו ועל ידי כך יצטרך לעבור עבירה, אפילו איסור דרבנן, אין לו לעשות העבירה כדי לקיים מצות כיבוד אב ואם.

יז. מי שנטרפה דעת אביו או אמו, ישתדל לנהוג עמהם כפי דעתם, עד שה’ ירחם עליהם. ואם אי אפשר לו לעמוד מפני שנשתנו ביותר, ילך לו ויניחם, ויצוה לאחרים לנהגם כראוי.

יח. אם נטרפה דעת אמו ומפריעה בצורה חריפה את סדר ושלום הבית, אסור לבן לקשרה בחבל אל כסא כפי פקודת הרופא, כדי שלא תשתולל, אלא עליו למסרה ולסדרה בידי אחרים שינהגו עמה על דרך זו, כפי ההכרח וכפי ציווי הרופא. ואם אמו רוצה לפגוע בעצמה, בודאי שצריך למונעה מכך.

יט. יש נוהגים לכבד בסנדקאות את אבי הבעל בבן ראשון, ואת אבי האשה בבן השני. ואם אבי הבעל מוחל לטובת אבי האשה, אפשר לכבד את אבי האשה לשבת בסנדקאות בבנו הראשון. וכן הדין שאם מחל אביו על כבודו כדי לכבד בסנדקאות את אבי אביו, מותר לעשות כן.

כ. לכתחילה יש להקפיד לקרוא את הבן הראשון על שם אבי הבעל, [ומנהגינו לקרוא על שם הסבא גם כשהוא בחיים]. ואם אבי הבעל מחל על כבודו לטובת אבי האשה, יכולים לקרוא הבן הראשון על שם אבי האשה. וכל שכן אם אבי האשה הוא תלמיד חכם, שיש בזה עשה דכבוד התורה. ואם אבי הבעל בחיים ואבי האשה נפטר, ראוי לקוראו על שם אבי האשה להקים לו שם בישראל, והבן השני יקראו לו על שם אבי הבעל. וכן המנהג.