הלכות מילה,סדר ליל הברית

 

 

א. פשט המנהג בארץ ישראל, שמברכים ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" קודם המילה, נגד פסק מרן השולחן ערוך, וכן ראוי לנהוג. שמנהג זה יסודתו בהררי קודש, וכן מנהג בבל וארצות המזרח, וכדעת הרי"ף והרמב"ם והגאונים. [ולא ממתינים לברך ברכה זו בין החיתוך לפריעה]. ואין חילוק בזה בין אם האב בעצמו הוא המוהל, לבין כשהמוהל הוא שליח אבי הבן, אלא שיש להסמיך ברכת להכניסו בבריתו וכו’ לברכת על המילה, ושלא ישיח אבי הבן בין ברכת "להכניסו" לבין המילה והפריעה. ומכל מקום אם סח אינו חוזר לברך.

ב. לאחר שאבי הבן בירך את ברכת להכניסו בבריתו וכו’, עונים הקהל אמן, ולאחר מכן אומרים: כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה למצוות ולמעשים טובים. ואם אבי הבן לא נמצא שם, יאמרו כשם שנכנס לברית וכו’.

ג. אבי הבן שנפטר קודם מילת בנו, וכיבדו אחר בסנדקאות, לא יברך ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". והאמא מברכת ברכת "שהחיינו" מיד אחר החיתוך. ואמנם בירושלים נהגו שהסנדק מברך ברכה זו, כשאבי הבן נפטר. והאמא מברכת שהחיינו מיד אחר החיתוך.

ד. על האב והמוהל לעמוד בעת שמברכים. וכבר כתבנו לעיל שגם הקהל צריכים לעמוד, שנאמר ויעמוד העם בברית. וכן נוהגין, מלבד הסנדק שהוא יושב.

ה. נוהגין לעשות כסא לאליהו שנקרא מלאך הברית, וקודם המילה מניחין את התינוק לאיזה רגע על כסא אליהו, ואומר המוהל: זה כסא של אליהו הנביא מלאך הברית.

ו. יש נוהגים להדליק נר בבית הכנסת, מקום המילה, בשעת המילה.

ז. אין המוהל צריך לעצום עיניו בעת שמברך על המילה, וכן מותר למוהל לאחוז בברית המילה, בעת שהוא מברך על המילה. ואולם המל גדול [או גר גדול] צריך לכסות את ערותו בעת הברכה, ורק בקטן פחות מבן תשע קילו.

ח. מותר לתפוס בערלה בעת הברכה, אחר שתחב את המגן.

ט. כשמלין גדול יש להכניס את המגן אחר הברכה כדי שלא לצער את הנימול לחינם.

י. אם עשה התינוק את צרכיו הגדולים, באמצע הברכה, אין למוהל להפסיק את הברכה, אלא יסיים אותה. ואם עשה את צרכיו קודם הברכה, טוב שיקנח התינוק היטב, ויזרוק הטיטול לצד, כדי שיוכל לברך.

יא. אחר החיתוך נותנין את הערלה, בחול או בעפר. ויש נוהגים לומר בעת זריקת הערלה לעפר: ונחש עפר לחמו.

יב. מה שנהגו מקצת נשים לבלוע את הערלה לאחר המילה, ואומרות שהוא סגולה להרות ולהביא בנים זכרים, יש לבטל המנהג, שהוא איסור גמור לבלוע את הערלה.

יג. מיד אחר שהמוהל מל, [קודם הפריעה] אבי הבן מברך "שהחיינו". ומברכים שהחיינו על כל בן, ולא רק על בן בכור.

יד. נהגו לומר י"ג מידות מיד אחר ברכת אבי הבן.

טו. אחר שהמוהל סיים המילה והפריעה, מברכים על כוס יין "בורא פרי הגפן", וברכת אשר קידש ידיד וכו’.

טז. בברכת אשר קידש נהגו לומר אשר קידש ידיד מבטן, א-ל חי חלקנו צורנו צוה [הצד"י בפת"ח, והוא"ו בצירי] להציל ידידות שארנו משחת.

יז. מנהגינו שהמברך טועם מהכוס מיד בסיום ברכת "כורת הברית", קודם שאומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו קיים את הילד וכו"’, מחשש הפסק בין הברכה לטעימה. ומכל מקום הטועמים אחר בקשת הרחמים לקיום הילד, אין למחות בידם, ומכל מקום כיון שאפשר בנקל בלי שום דוחק לטעום קצת מן היין קודם בקשת הרחמים, מהיות טוב אל תקרי רע.

יח. אין צריך למזוג במים את הכוס שמברכים עליו בעת המילה. וכשאומר המברך: ואומר לך בדמייך חיי, נותן המוהל באצבעו מן היין על שפת התינוק.

יט. בברכה על היין במילה, אין צריך לשתות מלא לוגמיו, ודי בטעימה. וכן המנהג.

כ. יש נוהגים ליטול הדס ולברך עליו ולהריחו. והאשכנזים לא נהגו בזה.