הלכות ספירת העומר,סדר התפילות בחול המועד

 

 

א. מי שמסופק אם ספר בלילה הקודם את המספר הנכון או לא, וביום לא נזכר, בכל זאת יוכל לספור מכאן ולהבא בברכה. (יבי"א ב/ב סק"ג חיו"ד. ד/מג סק"ג)

ב. וכן אם היה עומד בבין השמשות (אחר השקיעה), ונזכר בבירור שלא ספר אמש ספירת העומר, וגם ביום לא נזכר מזה, יספור מיד הספירה של אמש בלי ברכה, ואחר צאת הכוכבים יספור בברכה. ונכון שבכגון זה יזהר שלא יספור יותר אלא אחר צאת הכוכבים. (יבי"א ד/מג).

נחלקו הראשונים אם מיום שביעי ואילך צריך לספור גם שבועות, או די בספירת הימים, ולכן הטועה בספירת העומר בספירת השבועות, ואת מספר הימים מנה נכון, יכול להמשיך לספור מכאן ולהבא בברכה. דשמא כל יום מצוה בפני עצמה, ואף אם תאמר שכל הלילות הם מצוה אחת, שמא די בספירת הימים. (ילקו"י ה/תכד)

ג. מי שמסופק כמה היום לעומר, ואינו יכול לברר, [כגון שנמצא במדבר או בעיר שאין שם ישוב יהודי], יספור מספק את ב’ הספירות בלי ברכה, ולמחרת בלילה לאחר שיתברר לו המספר האמיתי, יספור מכאן ואילך בברכה. (ילקו"י ה/תכד. יבי"א ח/מה)

ד. אונן שמתו מוטל לפניו שפטור מכל המצוות שבתורה, ולא ספר ספירת העומר בלילה, יספור ביום בלי ברכה לאחר קבורת המת, ואז יספור מכאן ולהבא בברכה. וכן חולה שלא ספר את העומר בלילה, יספור ביום בלי ברכה, ואז יוכל להמשיך לספור בברכה. ואם לא ספר גם ביום, יספור מכאן ולהבא בלי ברכה. ויש אומרים שאונן שמסר מתו לחברא קדישא, יוכל לספור בלא ברכה בלילה, ולמחרתו יספור בברכה כרגיל. (ילקו"י ה/תכה)

ה. מי ששאל אותו חבירו אחר השקיעה, כמה הלילה לספירה? ישיבנו: אתמול היה כך וכך לספירה, ומכל מקום אם ענה את המספר של אותו לילה, ולא אמר תיבת "היום" יוכל לחזור ולספור בברכה, אבל אם אמר היום כך וכך, אפילו ענה בלשון לע"ז, אינו יכול לברך על העומר באותו לילה. וכן אם ענה לו "היום כך וכך לעומר", אף על פי שלא כיון בליבו לצאת ידי חובה, מכל מקום אין לו לחזור ולספור שוב בברכה. אולם אם בשעה שענה לחבירו היום כך וכך, נתכוין בפירוש שלא לצאת ידי חובתו בספירת העומר, חוזר וסופר בברכה. (ילקו"י ה/תכה. יחו"ד ו/כט)

ו. הלומד בשולחן ערוך בליל שמיני לספירה, לפני שספר את העומר, וקרא מה שכתוב בשולחן ערוך: וביום השמיני יאמר היום שמונה ימים לעומר שהם שבוע אחד ויום אחד, רשאי לחזור ולספור את העומר בברכה. (יחו"ד ו/כט. ילקו"י ה/תכו)

ז. מי שאמר ביום ל"ב לעומר, אחר שקיעת החמה, שלא יאמרו וידוי כי "הלילה ל"ג בעומר", בכל זאת סופר בלילה ספירת העומר בברכה. (יבי"א ד/מג סק"ט)

ח. מי ששכח לספור את העומר בליל ל"ג בעומר, וביום אמר לחבירו "היום ל"ג בעומר", או שתיקן את השליח ציבור כשבא לומר תחנון, ואמר לו "היום ל"ג בעומר", יוכל לספור אחר כך בברכה, על סמך זה. וכן אם כתב במכתב "היום ל"ג בעומר", יש אומרים שיוכל להמשיך ולספור בברכה. (ילקו"י ה/תכו)

ט. יש אומרים שהכותב "היום טו"ב לעומר" יכול לחזור ולמנות העומר בברכה, שלא יצא ידי חובה בכתיבה זו. ויש חולקים, והמברך יש לו על מה שיסמוך. (ילקו"י ה/תכז)

י. מי ששאל אותו חבירו בזמן הספירה (לאחר צאת הכוכבים) כמה היום לספירה? והשיב לו רק את מספר הימים בלי שינקוב את מספר השבועות, יכול לספור אחר כך בברכה, מטעם ספק ספיקא. (יחו"ד ו/כט)

יא. מי ששכח לספור ספירת העומר בליל שישי, ונזכר לאחר שהתפלל ערבית למחרת, בליל שבת, וטרם שקעה השמש, יספור בלי ברכה, ויוכל אחר צאת הכוכבים של שבת לספור בברכה את ספירת העומר של שבת. (יבי"א ד/מג סק"ח)

יב. בירך על דעת שהיום ארבעה ימים לעומר, וסיים שהם חמישה ימים לעומר, יצא, אפילו אם היה היום ארבעה ימים לעומר.

יג. קודם שקיעת החמה כחצי שעה, לא יאכל סעודה של יותר מכביצה פת (חמשים וארבע גרם), ואפילו התפלל מנחה, כל עוד לא קיים מצות ספירת העומר. ויש מחמירים רק בחצי שעה קודם צאת הכוכבים. ואם התחיל בסעודה עוד קודם לכן (בהיתר) והגיע זמן ספירת העומר, אינו צריך להפסיק סעודתו, ויספור כשסיים הסעודה. אבל אם התחיל באיסור, פוסק וסופר ספירת העומר, ואחר כך ימשיך סעודתו. ויש מתירים לסיים סעודתו, ואחר כך יספור העומר. ומותר לכתחילה לטעום לפני הספירה פירות הרבה, ופת ועוגה פחות מכביצה. (ילקו"י ה/תכז)

 

 

 

 

יד. בימי חול המועד מתפלל שחרית מנחה וערבית כדרכו בימי החול, ואומר יעלה ויבוא בעבודה. ואם לא אמרו, אם נזכר כשאמר ברוך אתה ה’, כדי לחתום המחזיר וכו’, יאמר שם למדני חוקיך, ויאמר יעלה ויבוא, רצה וכו’. ואם חתם המחזיר וכו’, יאמר יעלה ויבוא קודם מודים, וימשיך מודים. ואם אמר תיבת מודים, וכן אם נזכר בברכות שלאחר מכן, חוזר לרצה. ואם סיים יהיו לרצון השני, אף שעדיין לא עקר רגליו, חוזר לראש. ואין הבדל בזה בין שחרית ומנחה, לערבית.

טו. מתפללים מוסף בחול המועד, ואומרים "את יום מקרא קודש הזה". וביו"ט אומרים את יו"ט מקרא קודש הזה.

טז. ביו"ט ובחול המועד מזכירין יעלה ויבוא בברכת המזון. ואם שכח ולא אמרו, אינו חוזר, מלבד ליל יו"ט ראשון של פסח (גם הנשים), וליל יו"ט של סוכות (לאנשים בלבד).

יז. בימי חול המועד פסח, וכן ביו"ט אחרון של חג, אומרים הלל בלא ברכה, ובדילוג.

יח. בליל יו"ט אחרון מקדשין על היין, ואין אומרים שהחיינו, שאינו רגל בפני עצמו. ואומרים בתפילה ובקידוש זמן חרותינו.

יט. בשבת חול המועד מתפללים ערבית כמו שבת רגילה, רק שמוסיפין יעלה ויבוא ברצה. [ואם שכח, ראה סעיף א’]. וכן בשחרית. ומתפללים מוסף כמו ביו"ט, ואומרים את יום מקרא קודש הזה, וחותמים: מקדש השבת וישראל והזמנים. ומנהג האשכנזים לומר בשבת חול המועד פסח, שיר השירים. ודעת הרמ"א שלא לברך. ודעת הגר"א לברך. ומכל מקום אין לשליח ציבור ספרדי לברך בבית הכנסת של האשכנזים על קריאת מגילה זו.