הלכות עירובי תבשילין,קידוש ביום טוב ועוד

 

 

א. מי ששכח להניח עירוב ונזכר בבואו לבית הכנסת לפני תפילת ערבית של יום טוב, יש אומרים שיוכל לעשות עירוב בבהכ"נ, שיחשוב על איזה תבשיל שבביתו ויאמר שבזה העירוב יהא מותר לו לאפות ולבשל ולהדליק הנר. ויש אומרים שאינו יכול לסמוך על פת שלא לפניו. ובשעת הדחק שאין שהות שילך לביתו לעשות העירוב, יסמוך על המתירים, אך לא יברך (אפילו עדיין לא שקעה חמה). ויאמר שתבשיל פלוני שיש לי בביתי יהיה מותר לי לבשל ולאפות ולהדליק הנר מיום טוב לשבת. (ילקו"י ה/תצט)

ב. חובה על כל אחד מישראל להניח עירוב תבשילין מערב יום טוב כדת. ואם חל ראש השנה בימים חמישי ושישי, אסור לשחוט ולאפות ולבשל מיום חמישי, שהוא יום טוב הראשון לצורך השבת, אף על פי שעירב עירוב תבשילין, אלא יבשל לצורך שבת ביום טוב שני שהוא יום שישי. ואפילו במקום שיש אונס שלא יוכל לעשות צורכי שבת ביום ששי, מאיזו סיבה שהיא, אסור לעשותם ביום חמישי. (יחו"ד ו/לב)

ג. מי שעבר ובישל מיום טוב הראשון ליום טוב השני, בדיעבד מותר לאכול מתבשיל זה. (יחו"ד ו/י מק"ג)

ד. מצוה על גדול העיר או רב השכונה, לערב על בני עירו או שכונתו, שיזכה את עירובו על ידי אדם אחר, בהגבהת טפח, לזכותם של בני העיר או השכונה. ואחר שיזכה להם העירוב, יטול העירוב בידו ויברך, ויסיים בסוף אמירתו "לנו ולכל בני העיר הזאת". ונכון לכתחילה שהאדם הזוכה לא יהיה מבני ביתו של בעל העירוב, אף על פי שהם גדולים, כל שהם סמוכים על שולחנו. וכן לא יעשה זאת על ידי אשתו. ואם קשה לו לחפש אדם זר, יכול לזכות אפילו על ידי אשתו. ואם היה רגיל לערב לאחרים, ושכח לזכות העירוב תחילה על ידי אדם אחר, יכולים לסמוך עליו בדיעבד. וכל אדם חייב לכתחילה לעשות עירוב תבשילין, ולא יסמוך על גדול העיר, ורק אם שכח או נאנס ולא עירב יסמוך על גדול העיר, שמערב לכל בני עירו. ואם שכח בשני רגלים רצופים, יש אומרים שנחשב לפושע, ואינו יכול לסמוך על עירוב של גדול העיר, ומכל מקום בזמן הזה כוונת הרב המערב עירובי תבשילין לזכות גם אנשים כאלה הקרובים לפשיעה, ולכן יכולים לסמוך עליו בדיעבד, ולבשל מיום טוב לשבת. (ילקו"י ה/תק)

ה. גם הנשים חייבות לעשות עירובי תבשילין, ולכן אם אין בעלה בעיר, או שהיא מתגוררת לבדה, צריכה לעשות עירוב תבשילין בברכה. ואם אינה בקיאה לעשות עירוב, תבקש מהשכן שיעשה העירוב בשבילה. ומועיל לעשות עירוב על ידי שליח. [ודלא כמו שכתב בשו"ת באר משה (שטרן) שלא מועיל לעשות עירוב תבשילין על ידי שליח, ואין דבריו נכונים כלל, כמ"ש בספר אוצר דינים לאשה ולבת, הלכות יום טוב. ע"ש.].

ו. יכול אדם לערב עירוב תבשילין לשכנו עם הארץ, שאינו יודע לעשות זאת, או לשכנתו אלמנה שאינה בקיאה בזה. וילמדם הברכה מילה במילה, ואחר כך יאמר: בדין עירובא יהא שרי לבעל הבית הזה (או לבעלת הבית הזה), לאפויי ולבשולי וכו’. ומצוה לעשות כן לזכות את אחרים. ויש אומרים שהוא עצמו רשאי לברך להם ברכת העירוב כשאינם יודעים לברך. ומנהג קדום בירושלים ת"ו, שגדולי הרבנים היו שולחים ת"ח מבית לבית לזכות את אלה שאינם בקיאים, ולעשות להם עירובי תבשילין, וברוך מחזיר עטרה ליושנה. (ילקו"י ה/תקא)

ז. אפילו מי שמתענה ביום טוב מפני תענית חלום, רשאי לבשל לצורך אחרים, ולצורך השבת כשחל יום טוב בערב שבת, ויש אוסרים, והרוצה לסמוך על המקילים, יש לו אילנות גדולים לסמוך עליהם. (שם)

ח. וכן אשה שאכלה ביום טוב מאכלי בשר אפילו בשעות של אחר הצהרים רשאית לבשל אחר כך מאכלי חלב לצורך השבת, וכן לצורך אחרים.

ט. וכן יש להתיר לבשל אורז ביום שביעי של פסח שחל בערב שבת, לצורך השבת, אף לאלה שנוהגים להחמיר שלא לאוכלו בפסח. (שם)

י. אם הכין כל צרכיו מערב יום שבת, וגם צורכי יום טוב, ואינו מבשל ביום טוב כלל, אפילו הכי יעשה עירוב תבשילין, לצורך הדלקת הנר במוצאי שבת, שהוא ליל יום טוב. וכיון שיש מחלוקת אם צריך לעשות עירוב תבשילין לצורך ההדלקה בלבד, או לא, לפיכך אין לו לברך על העירוב, אלא יעשה אותו בלי ברכה. (אוצר דינים לאשה ולבת עמו’ קמו)

 

 

 

 

יא. ראוי ונכון להחמיר בקידוש ליל יו"ט כקידוש של ליל שבת, שהוא מן התורה, שפוסקים רבים סבירא להו שהקידוש בליל יו"ט הוא מן התורה, כמו הקידוש בליל שבת. (חזו"ע א/ב)

יב. כבר פשט המנהג בכל תפוצות ישראל לעשות קידושא רבא בשחרית, ביום טוב, כמו שעושים בשבת. ואין לשנות. (יחו"ד א/כ)

יג. הנוהגים לברך בקידוש היום ביום טוב, (של פסח) ברכת אשר בחר בנו מכל עם וכו’, עליהם לבטל מנהגם, ויש ללמדם שלא לברך בקידוש היום אלא ברכת הגפן בלבד, ואינם רשאים להוסיף דבר על ברכה זו. (יחו"ד א/כ)

יד. העיקר לדינא להחמיר שלא לטעום כלום קודם הקידוש בבוקר ביום טוב, וכל שכן שיש להחמיר בזה בליל יום טוב. (יבי"א ב/יט סק"ד-ח. חזו"ע א/ב)

טו. בן ארץ ישראל הנמצא בחוץ לארץ ודעתו לחזור, אינו רשאי לקדש לבני חוץ לארץ בליל יום טוב שני של גלויות, וגם אינו רשאי לברך על ההלל להוציא ידי חובתו את בני חוץ לארץ. ויש לחוש בזה לאיסור ברכה לבטלה.

טז. מצוות יום טוב לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתיה. ואל יצמצם בהוצאות יום טוב, וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת. וחייב לבצוע על ב’ ככרות. ובגדי יום טוב יהיו יותר טובים משל שבת. ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית. ועל הרבנים להזהיר שלא יתערבו נשים ואנשים בשמחת יום טוב, שמא יבואו לידי עבירה.

יז. חייב אדם לאכול פת ביום טוב בלילה וביום, ולכן אם טעה בברכת המזון ולא אמר יעלה ויבוא, אם נזכר כשאמר ברוך אתה ה’ לפני שיחתום בונה ירושלים, יסיים למדני חוקיך, ויחזור לומר יעלה ויבוא. ואם נזכר לאחר שסיים "בונה ירושלים", יאמר שם בשם ומלכות נוסח ברכה זו: ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה, את יום חג (פלוני) הזה, את יום טוב מקרא קדש הזה, ברוך אתה ה’ מקדש ישראל והזמנים. ואם התחיל ברכת הטוב והמטיב בהזכרת שם ומלכות, ונזכר שלא אמר יעלה ויבוא מיד לאחר שאמר ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם, יסיים: אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל וכו’. ואם לא נזכר עד שהתחיל בגוף הברכה: לעד האל אבינו מלכנו וכו’, שוב אינו חוזר, ויסיים ברכת הטוב והמטיב. והעושה כדעת מרן וחוזר בכל יום טוב להזכיר יעלה ויבוא, אין מזניחין אותו. ובליל יום טוב ראשון של פסח וליל ראשון של סוכות צריך לחזור לראש ברכת המזון, כששכח יעלה ויבוא, ונזכר בסוף ברכת המזון, הואיל ומצוה מן התורה לאכול כזית מצה בליל פסח וכזית דגן בליל סוכות. ובליל פסח אין חילוק בין איש שטעה לבין אשה שטעתה בזה, אבל בליל סוכות אם שכחה האשה לומר יעלה ויבוא בברכת המזון, אינה חוזרת. ואם חל יום טוב בשבת, ושכח גם רצה והחליצנו וגם יעלה ויבוא, וחתם כבר ברכת בונה ירושלים, כולל שבת ויום טוב בברכת אשר נתן ימים טובים ושבתות למנוחה וכו’ באמצע הברכה ובחתימה. (יבי"א ו/כח סק"ז. יחו"ד ה/לו)

יח. מי שלא הבדיל במוצאי יום טוב, יש לו תשלומין ויכול להבדיל גם במוצאי יום אסרו חג. וכן בן ארץ ישראל הנמצא בחוץ לארץ ודעתו לחזור, ולא השיג יין להבדלה במוצאי יום טוב, יש לו תשלומין ויבדיל במוצאי יום טוב שני של גלויות. (יבי"א ז/מז)

 

 

 

 

יט. מי שהתפלל ביום טוב, ובאמצע ברכת מודים עלה בליבו ספק אם אחר יעלה ויבוא אמר והשיאנו וחתם, או שאחר יעלה ויבוא המשיך ואתה ברחמיך, כמנהגו בראש חדש וחול המועד, חייב לחזור ל"והשיאנו", ולחתום הברכה. ואם סיים תפילתו ואחר כך התעורר הספק בליבו, טוב שיחזור להתפלל בתנאי דנדבה. (יבי"א ב/ט סקי"ד. חזו"ע ב/קח)