הלכות ציצית המשך סדר עטיפת ציצית

 

 

א. מנהגינו לומר להתעטף בציצית, בניקוד שווא תחת הבי"ת, ולא בפת"ח.

ב. אם טעה ובירך להתעטף בציצית בניקוד פת"ח תחת הבי"ת, יצא, ואין צריך לחזור ולברך.

ג. יש לברך להתעטף בציצית מעומד. וגם העטיפה בטלית צריכה להיות מעומד.

ד. מי שעבר ובירך על הטלית בישיבה, יצא, ואף אם התעטף בציצית בישיבה, בדיעבד יצא.

ה. לפיכך חולה או זקן שקשה להם לעמוד, יכולים לברך ולהתעטף בישיבה, דחשיב כדיעבד.

ו. יברך קודם הלבישה בשעה שכבר אוחז בידו את הטלית, ולא בעת שהטלית עדיין מקופלת, שכל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן.

ז. ראוי שלא להתעסק בשעת הברכה עם הטלית, כגון להוציאו ולהכינו לעיטוף, אלא יעשה כל זה קודם הברכה. ומיד אחר הברכה יתעטף בציצית.

ח. בשעת הברכה יאחוז את הטלית בשתי ידיו, ואין צריך להקפיד לאחוז הטלית דוקא ביד ימין.

ט. יש נוהגים כשמוציאים את הטלית גדול מן הכיס ללובשו, מנשקים את הציציות של ארבע כנפות ביחד. וכן בעת שפושטים הטלית מעליהם ומקפלים אותו, אוחזים בד’ הציציות ומנשקים אותם. וכל זה לחיבוב מצווה.

י. אין להפסיק בין הברכה לעטיפה, ולכן מה שיש מנשקים את הציציות בין הברכה למעשה העטיפה, אינו מנהג נכון, שיש לחוש בזה להפסק בין הברכה לעשיית המצווה. ויש נוהגים לנשק את שפת הטלית קודם הברכה.

יא. אף על פי שמצווה מן המובחר שכאשר כמה בני אדם מתעטפים בציצית בבית הכנסת, אחד מברך לכולם ברכת להתעטף בציצית, מכל מקום לא נהגו כן, אלא כל אחד מברך לעצמו, שהרי אין הכל בקיאים לצאת ולהוציא.

יב. מ"מ אם בירך האחד וכיוון לפטור את חבירו, וגם חבירו נתכווין לצאת, אפילו לא ענה אמן אחר ברכתו, יצא ידי חובה הברכה.

יג. סדר עטיפת הטלית צריך להיות באופן זה: מיד לאחר ברכת "להתעטף בציצית", יתעטף בטלית על ראשו, כשארבע כנפות הטלית יורדות כנגד פניו שתים לצד ימין ושתים לצד שמאל, לאחר מכן יאחז את הצד הימני שכנגד פניו, וישליך אותו לאחוריו על כתפו השמאלית (וטוב שישהה כך כדי שיעור הילוך ארבע אמות) ואחר כך יאחז את הצד השמאלי, וישליכנו גם כן לאחוריו על כתפו השמאלית, באופן שכל ארבע הכנפות יהיו מונחות מאחוריו, וישהה כך כדי שיעור הילוך ארבע אמות, ואחר כך יוריד הטלית על גופו, ויניח שתי ציציות לפניו ושתים לאחוריו, כדי שיהיה מסובב במצוות.

יד. יש להקפיד שהעטיפה בטלית לא תהיה באופן שיכסה את כל הפנים והעיניים, אלא העטיפה צרכיה להיות על הראש וסביב הצואר והסנטר, למטה מפיו. והנוהגים לכסות את פניהם ועיניהם בשעת העטיפה, מנהג טעות הוא בידם, ועליהם לשנות מנהגם.

טו. לאחר שנתעטף בטלית גדול בשעת הברכה וכיסה בו את ראשו, ואחר כך הורידו על גופו כנ"ל, רשאי להורידו על כתפיו, בזמן התפילה.

טז. גם בחורים רווקים, ראוי שיכסו את ראשם בטלית בעת התפילה, ובפרט בתפילת הלחש.

יז. הנוהגים שאינם מתעטפים בטלית כלל, ומשאירים את הטלית כרוך על צוארם בשעת התפילה, וארבע הכנפות מול פניהם, אינם יוצאים ידי חובת המצווה, והם מברכים ברכה לבטלה.

יח. המברך להתעטף בציצית ובעודו מתעטף בו כעטיפת הישמעאלים אין לו לדבר דברים בטלים קודם שיוריד הטלית על גופו. ואם שמע קדיש או קדושה, קודם שיוריד הטלית על גופו, צריך לענות דברים שבקדושה עם הציבור, ואין בזה חשש הפסק. ואפילו אם רק הניחו על ראשו כדי להתעטף בו, ומיד שמע קדיש או קדושה, יענה, ואפילו אמן  דברכות יש לו לענות, הואיל והתחיל במצווה, ולא נחשב הפסק אלא כשמפסיק בין הברכה לקיום המצווה.

יט. יש חתנים הנוהגים שאחר שבירכו בחופה (קודם השקיעה) להתעטף בציצית, ומכסים את ראשם בציצית (ועדיין לא התעטפו כעטיפת הישמעאלים), מדי מתחיל החזן לברך שבע ברכות, והחתן עונה אמן. ויש להם על מה שיסמוכו ואין בזה חשש הפסק.

כ. יש נוהגים שאחר שבירכו להתעטף בציצית והתעטפו כמנהג הישמעאלים, אומרים פסוקים כמו, ה’ צבאות עמנו וכו’, או מה יקר חסדך וכו’, ואחר כך מורידים את הטלית על גופם. ויש לנוהגים כן על מה שיסמוכו, ואין לחוש בזה להפסק.