הלכות שמירת הלשון

יט מנחם אב - שמירת הלשון – חלק שני - ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות התורה - "וידבר העם באלוקים ובמשה וגו'" (שם, ה). יש כאן שאלות רבות: א. בתחילה כתוב: "באלוקים ובמשה"...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 06.04.21

יט מנחם אב
 
שמירת הלשון – חלק שני
 
ענייני שמירת הלשון לפי סדר פרשיות התורה
 
פרשת קרח
 
"וידבר העם באלוקים ובמשה וגו’" (שם, ה). יש כאן שאלות רבות:
 
א. בתחילה כתוב: "באלוקים ובמשה", ואחר כך כתוב (שם ז): "כי דיברנו בה’", הזכיר שם הויה.
ב. מהו שכתב (שם ו): "וינשכו את העם". לשון זה מורה בכל מקום על הגרועים, ואחר כך כתוב: "וימת עם רב מישראל".
ג. מה שכתב (שם ז): "ויסר מעלינו את הנחש", היה לו לכתוב, את הנחשים. וכי נחש אחד היה?
ד. למה לא הועילה תפילתו של משה להסירו מעליהם לגמרי?
ה. מהו שכתב מתחילה (שם ח): "כל הנשוך", משמע אפילו אדם שאינו חשוב כל כך, ואחר כך כתוב (שם ט): "והיה אם נשך הנחש את האיש", וגם מתחילה כתב לשון ראיה, משמע ראיה בעלמא, ואחר כך כתוב, הבטה, משמע בכוונה.
 
ונאמר על ראשון ראשון.
 
מהו זה שכתב מתחילה "וידבר העם באלוקים" כי תפשו מעשה נחש, שדיבר גם כן על הקב"ה ואמר, שלפיכך לא הרשה אלוקים לאכול מעץ הדעת, "כי יודע אלוקים כי ביום אוכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים" (בראשית ג, ה), [וכתרגומו: ותהון כרברבין]. לפיכך מנע הטוב מכם. ואף כאן, מה שנתן להם המן הוא במעיים כאשר לא יהיו זכאים כל כך, כי הוא רוצה להתנהג עמהם במידת הדין. ובאמת לא כן הוא, כי למען רחמיו וחסדיו נתן להם לחם מן השמים, שאין בו שום פסולת, מה שלא נתן לחם זה אפילו לאבות הקדושים, וכמו שכתוב (דברים ח, ג): "ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעו אבותיך, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא וגו’". וגם רצה למעט להם טרחה, שהלא ידוע, שענן ה’ היה שוכן עמהם, וכתוב בתורה (דברים כג, יג): "ויד תהיה לך מחוץ" [ופירש רש"י: חוץ לענן] למחנה, ויצאת שמה חוץ. ולפיכך נתן להם לאכול מן, שאין בו שום פסולת, והיה נבלע באיברים, ויהיו תמיד נקיים וטהורים. ועל כן אמרו אחר כך (במדבר כא, ז): "חטאנו כי דברנו בה’", שהוא מורה על רחמי, שנתן לנו המן ברחמיו.
 
 
***
 
מתוך "סם החיים" השלם
 
פרק יב – בו יבואר מאמרי חיזוק לשמירה וזהירות מחטא לשון הרע
 
ח – לפני כניסת השבת מתעורר היצר הרע להחטיא אדם בלשון הרע
 
וידוע שבערב שבת בעשירית חטא אדם הראשון וסיפר הנחש לשון הרע על ה’ וקבלה חוה, כי מלאכת הס"מ היה זה, כי ראה שבוא יבוא יום השבת ויתעלה האדם מאוד לקדושה נפלאה ולא יכול לו, לכן הקדים וסיפר לשון הרע קודם הכנסת שבת, וכן נשאר זה לדורות, וזמן גורם כי באותה שעה נולד הרכילות נחש כאמור ומעורר בכל פעם.
 
ביום השבת באה נשמה יתירה לאדם, ולכך מנסה היצר הרע להשאיר רושם באדם על ידי חטא לשון הרע
 
כי מדרך החיל שעומדים בעיר עושים לפעמים רעות אצל בעל הבית מעט מעט לא הרבה, כי סובר שצריך לו לבעל הבית, ואם יחריב אותו לא יהיה לו דירה ומקום מנוח, וכשבא עת להלך מעיר זו אז יבוזו וישללו העיר, כי סוברים שאין להם היזק בזה וישאירו רושם לדורות, כן היצר הרע, כל ימי השבוע עושה מעט מעט תחבולותיו וביום השבת שבאה נשמה יתירה, צריך הוא לילך מן מהאדם, מניח לו רושם. (מספר המגיד לפרמ"ג דרוש ח’).

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה