הלכות שמירת הלשון

 

כלל הדברים, יראה האדם להרגיל את עצמו במידותיו, שיהיה מן הטובים ולא מן הרעים. וממידת הטובים לעזור לחברו בכל יכולתו, ולחפות על חסרונותיו, כמו על חסרון עצמו. ואם יראה שיש על חברו כעס מאיזה אדם, יסלקהו ממנו בטענות ואמתלאות, וזו היא חכמה וגבורה באמת. והרעים עושים כל זה בהיפך ממש, שמרע עם חברו ושמח במפלתו, ומגלה חסרונותיו השגגות ועושה אותם למזידות לעין כל, ומעורר מדנים בין בני אדם, ומשסה אחד על חברו, ומהלל את נפשו שעשה בזה חכמה וגבורה.

 

ובאמת לא כן הוא, וככתוב במדרש שוחר טוב (פרק נב): "שמירי שם בדואג שאמר לשון הרע לפני שאול על דוד ואחימלך, וזה לשונו בפסוק: מה תתהלל ברעה הגיבור? אמר לו דוד: וזו גבורה היא שרואה אדם את חברו על פי הבור ודוחפו לבור, ורואה אותו על ראש הגג ודוחפו, זו גבורה היא? אלא אימתי הוא גיבור? בשעה שיבוא חברו ליפול ואוחזו בידו שלא יפול, וכן מי שרואה חברו שנופל לבור ומעלהו, ואתה ראית שאול כועס עלי, והטלת מים על איברי, כך אדם עושה?" עד כאן לשונו.

 

 

 

 

כתוב באגדת חז"ל, שאמר הקב"ה לישראל: בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם – אלא שתהיו אוהבין זה לזה ותהיו מכבדין זה את זה ותהיו יראין זה מזה, ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער, לכך נאמר (מיכה ו): "הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה’ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד" וגו’.

 

מוכח מזה, שעל ידי האחדות הנעשית בישראל בא נחת רוח להקב"ה, וכמו שמצאנו כעין זה אצל חנוכת המשכן, שהיה לו להקב"ה נחת רוח מהנשיאים. (זכור למרים, ה"חפץ חיים" זצ"ל).