הלכות תפילה – שלא לפהק בתפילה , דיני כוונה בתפילה

 

א. אם נתעורר לפהק באמצע בתפילתו, יניח ידיו על פיו שלא תראה פתיחת הפה, וכן ראוי לנהוג בכל משך היום כשהוא מפהק.

ב. אם נשמטה טליתו מעליו באמצע התפילה, יכול למשמש בה ולהחזירה. אבל אם נפלה כולה אינו יכול לחזור ולהתעטף בה, משום דהוי הפסק. אבל אם הוא נטרד על ידי זה ואינו יכול לכוין בתפילה, ילבשנה בין ברכה לברכה.

ג. מי שמרכיב משקפיים והם רפויים בחוטמו שקרובים ליפול ע"י השתחויות, וכן החובש כובע לראשו ויש חשש שישמט מראשו בעת ההשתחויות, מותר לו לאוחזם בעת שמתחווה.

ד. נכון לדקדק לקנח את האף במטפחת אף (אם נצרך לזה) קודם התפילה. אבל אם הוצרך לזה באמצע התפילה, יפסיק מעט ויקנח את האף, ואחר כך ימשיך להתפלל.

ה. יש להיזהר שלא לסמוך עצמו לעמוד או לחבירו בשעת תפילת שמונה עשרה. ואם הוא חולה רשאי לסמוך עצמו על התיבה או על הסטנדר וכו’, ואם אינו יכול להתפלל בסמיכה, יתפלל אפילו כשהוא שוכב על הצד. וכן זקן שאינו יכול לעמוד, ישב במקומו ויתפלל. ואם אינו יכול להתפלל כלל, יהרהר התפילה בליבו, שנאמר: אמרו בלבבכם על משכבכם.

ו. יש נוהגים להתנועע בשעת התפילה על פי האמור במדרש על הפסוק: כל עצמותי תאמרנה ה’ מי כמוך. ויש אומרים שאין נכון לעשות כן אחר שהוא עומד בפני מלך מלכי המלכים. ומכל מקום אם על ידי הנענוע יכוין יותר בתפילתו, ועל ידי כך יסיר את מחשבויתיו הזרות, מותר להתנועע בשעת התפילה.

 

 

ז. התפילה היא במקום קורבן, לפיכך צריך להזהר שתהיה התפילה בכוונה טהורה דוגמת הקורבן, ולא יערב שום מחשבה אחרת בתפילתו. כשם שהמחשבה פוסלת את הקורבן, כך החושב בתפילתו מחשבות זרות שאינם מעניין התפילה. ואמרו בגמרא, מנין למתפלל שיכוין את ליבו לשמים, שנאמר: תכין ליבך תקשיב אזנך (ופרש"י: אם תכין לבם אז תקשיב אזנך). וכן אמרו שם, וחנה היא מדברת על ליבה, מכאן למתפלל שיכוין ליבו. וכתב הרמב"ם: שכל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה. וכן אמרו: תפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. וכתב עוד הרמב"ם, המתפלל בתנועות שפתיו ומסב פניו אל הקיר ומחשב במקחו ובממכרו, אל יחשוב שהתפלל, ושתקובל תפילתו, אבל הוא קרוב לאלה שנאמר בהם: קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. וכתב בשולחן ערוך: "המתפלל צריך שיכוין בליבו פירוש המילות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאילו שינה כנגדו, ויסיר ממנו כל המחשבות המטרידות אותו עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו. ויחשוב אילו היה מדבר עם מלך בשר ודם כמה היה משתדל לסדר דבריו ולכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא בוחן ליבות וכליות וחוקר כל המחשבות". לפיכך המתפלל לכתחילה צריך לכוין בכל הברכות שבתפילת שמונה עשרה, ואם אינו יכול לכוין בכולן, לפחות יכוין בברכה הראשונה, שהיא ברכת "אבות". ואם לא כיון באבות וסיים תפילתו, דעת מרן שצריך לחזור ולהתפלל. אבל אין המנהג בזה כדברי מרן, שסומכים על דברי הטור והרמ"א בהגה שם, שבזמן הזה אין לחזור התפילה בשביל חסרון כוונה, שהרי אף אם יחזור קרוב הדבר שלא יכוין.

ח. ומכל מקום מי שרגיל תמיד לכוין בתפילתו, ועל כל פנים באבות, ויקר מקרהו שפעם אחת לא נתכוון אפילו באבות, רשאי לחזור ולהתפלל בכוונה. ועל צד היותר טוב יעשה כן בדרך תנאי, ויאמר: "אם חייב אני לחזור ולהתפלל, תהיה תפילה זו לחובתי, ואם לאו תהיה תפילה זו לנדבה". ואין צריך לחדש בה דבר. ויתאמץ לכוין בתפילה, ולכל הפחות ב"אבות".

ט. קודם שיתחיל להתפלל צריך שיכוין בליבו שהוא עומד ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא והשכינה כנגדו, ובעת התפילה עצמה יכוין פירוש המילים שמוצאי בפיו. ויש אומרים שאם לא כיון כוונה זו בכל הברכות שבתפילה, כל ברכה שלא נתכון בה כוונה זו, נחשב כאילו  דילג הברכה ההיא, ולא יצא ידי חובת תפילה. אולם העיקר להלכה שבדיעבד אין כוונה זו מעכבת. ולכן אף השרידים אשר ה’ קורא שמכוונים פירוש המילים שבתפילה, אינם נזהרים לחשוב כוונה זו בכל הברכות שבתפילה, כי כוונה זו נכללת במשמעות הברכה הראשונה, ועל דעת הברכה הראשונה נמשכות שאר הברכות.

י. מי שלא כיוון באבות ונזכר באמצע הברכה או בסופה קודם שיחתום ברוך אתה ה’ מגן אברהם, יחזור לומר מתחילת הברכה: אלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וכו’, ובכוונה הראוייה. ואין לחוש בזה משום הפסק. ואם חתם מגן אברהם, נכון שיהרהר כל הברכה הראשונה בליבו בכוונה, מתחילתה ועד סופה, ואחר כך ימשיך אתה גיבור וכו’. ואם לא נזכר אלא לאחר מכן, רשאי להמשיך בתפילתו. ומכל מקום כל שנזכר באמצע התפילה, ישתדל בכל כוחו לכוין על כל פנים בברכת מודים. ואף גם זאת אף על פי שלא כיוון באבות לא יתייאש מלכוין בשאר ברכות התפילה בשביל שלא כיון באבות, אלא ישתדל לכוין בשאר ברכות התפילה עד כמה שאפשר.

יא. יש אומרים שטוב להתפלל מתוך סידור, כדי שיכוין יפה יותר. והכל לפי מה שהוא אדם, שאם מרגיש שעל ידי תפילה מתוך הסידור יכוין יותר, עדיף שיתפלל מתוך הסידור. ואם מרגיש שיוכל לכוין יותר כשהוא מתפלל בעל פה, יתפלל בעל פה. ויש שכתבו עצה טובה להתפלל בכוונה, שכאשר גומר ברכה מברכות השמונה עשרה, לא יתחיל את הברכה האחרת עד שיחשוב איזו ברכה בדעתו לומר, ובזה תעלה תפילתו יפה, וכעין החסידים הראשונים שהיו שוהים לפני תפילתם. ויש שכתבו עצה להתפלל בכוונה, לומר כמה משפטים בנשימה אחת (בלי שיבלע תיבות).

יב. מי שיש לו בשכונתו בית כנסת שמתפללים במרוצה, ויש שם דוחק עד שקשה לו לכוין כראוי, ולעומת זאת יש בשכונתו בית מדרש או ישיבה שמתפללים לאט ובנחת, אך אם יתפלל עמהם יצטרך לעזוב את בית הכנסת קודם סיום התפילה, מאחר שהוא צריך להגיע למקום עבודתו בזמן מסויים, יש לו להעדיף להתפלל במקום שמתפללים בנחת, אף שיצטרך לצאת קודם סיום התפילה, מאשר להתפלל במקום שיש שם הפרעות לכוונה.

יג. מי שרגיל תמיד לכוין בתפילתו לכל הפחות ב"אבות", ויקר מקרהו שבהיותו נוסע באוטובוס או ברכבת הגיע זמן תפילת המנחה, ויודע בעצמו שאי אפשר לו לכוין כלל כל משך זמן נסיעתו, ואם ימתין מלהתפלל עד שיגיע למחוז חפצו יעבור זמן תפילת המנחה, מכל מקום מוטב שלא יוותר על תפילה "בכוונה", אלא ימתין עד שיגיע לביתו ויתפלל ערבית שתים, והתפילה השניה לתשלומין. ואפילו התחיל בנסיעתו אחר שהגיע זמן תפילת מנחה, כל שנתברר לו לאחר מכן שלא יוכל לכוין בתפילתו, יש לו תשלומין, ואינו נחשב כמזיד. ואם יכול להתפלל בכוונה בהיותו יושב, יתפלל מיושב, שתפילה בכוונה מיושב עדיפה מתפילה מעומד בלי כוונה. ואינו צריך לחזור ולהתפלל מעומד לאחר מכן.

יד. המאריך בתפילתו לצורך הכוונה, ומפסיד עניית הקדושה, רשאי להקדים ולעמוד בתפילת י"ח בעת שהציבור נמצאים בברכת אמת ויציב, כדי שיוכל להספיק לומר הקדושה עם הציבור, כי הקדמת שתים או שלוש ברכות מותרת, מאחר שרוב תפילתו היא עם הציבור. ומכל מקום אין הכרח לעשות כן, ורשאי להתחיל ביחד עם הציבור. ועל כל פנים בתפילת מנחה אינו רשאי להקדים תפילתו, שאסור להקדים ולהתפלל לפני הקדיש, שהקדיש עדיף מהקדושה.

טו. אם ממהר בתפילתו כדי להספיק לענות קדושה, יזהר מאוד לבל יבלע תיבות או אותיות, וגם שלא יתבלבל בכוונת התפילה, שאם כן יוצא שכרו בהפסדו.

טז. יתפלל דרך תחנונים כעני המבקש בפתח, ויתפלל בנחת שלא תראה עליו כמשא וכמבקש ליפטר ממנה.

יז. אל יחשוב האדם שראוי הוא שהקב"ה יעתר לתפילתו הואיל וכיון יפה בתפילתו, כי אדרבה על ידי מחשבתו זאת מזכירים עוונותיו, שבודקים בפנקסו ומפשפשים במעשיו לומר מי הוא זה הבוטח כל כך בזכויותיו. אלא יחשוב שהקב"ה ישמע תפילתו ברוב רחמיו וחסדיו, וישען על רוב חסדיו יתברך.

יח. מי שעלה על יצועו ונזכר שלא התפלל ערבית, וידוע שלא יוכל לכוין בתפילת שמונה עשרה, אף על פי כן חייב להתפלל ערבית, ואינו יכול לפטור עצמו מהתפילה בטענה שאינו יכול לכוין, אלא שעליו להתאמץ בכל כוחו לכוין לכל הפחות ב"אבות או במודים".

יט. מי שהתפילה בציבור מפריעה לו להתפלל בכוונה, ורוצה להתפלל ביחידות כדי שיוכל לכוין יותר טוב, אף על פי כן לא יבטל בקביעות תפילה בציבור, אך אם מתפלל ביחידות לצורך הכוונה באופן אקראי, מותר