הלכות תפילת שמונה עשרה שאלת צרכיו כריעה וכו’

  

א. אל ישאל אדם צרכיו בג’ ראשונות ולא ג’ אחרונות, ודווקא צרכי יחיד, אבל צרכי רבים מותר, ומטעם זה אומרים בעשרת ימי תשובה בברכת אתה גיבור "זכרנו לחיים וכו’".

  

 

ב. אין להשתחווות בתפילה במקום שלא תיקנו חכמים, והברכות שמשתחווים בהן, הן: ברכת אבות (שהיא הברכה הראשונה) בתחילתה ובסופה, וכן בברכת מודים בתחילתה ובסופה. אבל בשאר כל הברכות לא ישתחווה לא בתחילתן ולא בסופן, משום שנראה כיוהרא, שמחזיק עצמו כשר יותר משאר הציבור. או שמא יבואו לעקור תקנת חכמים ויאמרו שכל אחד יכול להחמיר כמו שהוא רוצה. ומכל מקום אם רוצה להשתחוות באמצע הברכה או בין ברכה לברכה רשאי, וכן ראוי לעשות אם שומע משליח ציבור שאומר מודים.

ג. הנוהגים להשתחוות בראש השנה וביום הכיפורים כשאומרים זכרנו ומי כמוך, צריכים לזקוף כשמגיעים לסוף הברכה.

ד. הכורע ב"וכל קומה לפניך תשתחווה" או ב"ולך לבדך אנחנו מודים" או בהודאה דהלל וברכת המזון, הרי זה מגונה.

ה. לכתחילה אין לציבור להשתחוות בעת עניית ברוך ה’ המבורך לעולם ועד, אף בכפיפת ראש בלבד, ומכל מקום הנוהגים להשתחוות מעט (בכפיפת ראש) בעת אמירת ברוך ה’ המבורך לעולם ועד, יש להם על מי שיסמוכו.

ו. המתפלל צריך שיכרע (במקום שתקנו לכרוע) עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה. ולא יכרע באמצע מותניו וראשו ישאר זקוף, אלא יכוף גם את ראשו כאגמון.

ז. זקן או חולה שאינו יכול להשתחוות עד שיתפקקו החוליות שבשדרה, כיון שהרכין ראשו דיו, מאחר שניכר שהוא חפץ לכרוע אלא שמצער את עצמו.

ח. לא ישתחווה כל כך עד שיהיה פיו כנגד חגור של מכנסים. דנראה כגאוה.

ט. כשהוא כורע יכרע במהירות בפעם אחת, וכשהוא זוקף זוקף בנחת, ראשו תחילה ואחר כך גופו, שלא תהא עליו כמשאוי.

י. כשהוא כורע, כורע בברוך. וכשזוקף, זוקף בשם ה’.

יא. אין להוסיף על תאריו של הקדוש ברוך הוא יותר מהאל הגדול הגיבור והנורא, ודווקא בתפילה מפני שאין לשנות ממטבע שטבעו חכמים. אבל בתחנונים או בקשות ושבחים שאדם אומר מעצמו, לית לן בה.

 

  

יב. מתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילת מוסף של יום טוב האחרון של החג, ופוסקים בתפילת מוסף של יום טוב הראשון של פסח. ואסור ליחיד להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם עד שיכריז השליח ציבור תחילה. לפיכך אם היה חולה או אנוס לא יקדים תפילתו לתפילת הציבור, לפי שאסור להזכיר עד שיאמר השליח ציבור. אבל אם יודע שכבר הכריז השליח ציבור, אף על פי שהוא לא שמע מזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם.

יג. בימות הגשמים אם לא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם, אלא המשיך לומר מוריד הטל, אם נזכר באמצע הברכה, טוב שיחזור לומר מוריד הגשם וימשיך משם והלאה, ואם אמר ברוך אתה ה’ מחיה המתים, ימשיך אתה קדוש וכו’, ולא יפסיק לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בין ברכה לברכה. וכל זה לפי מנהגינו שאנו רגילים לומר מוריד הטל בכל ימות הקיץ, וממילא אם בחורף לא הזכיר גשם, בודאי שאמר מוריד הטל כהרגלו, לפיכך אינו צריך לחזור. אבל הנוהגים שלא לומר טל בימות הקיץ, אלא "רב להושיע מכלכל חיים בחסד", ואמר כן בימות הגשמים, והשמיט "משיב הרוח ומוריד הגשם", אם נזכר באמצע הברכה חוזר להזכיר גשם, ואם אמר ברוך אתה ה’, שבסוף הברכה, יסיים "למדני חוקיך" ויחזור להזכיר גשם. ואם חתם מחיה המתים, יאמר שם בין ברכה לברכה משיב הרוח ומוריד הגשם, ואם התחיל בברכת אתה קדוש, אפילו לא אמר אלא תיבה אחת חוזר לראש התפילה.

יד. החל מתפילת מוסף של יום טוב ראשון של פסח, מפסיקים לומר "משיב הרוח ומריד הגשם", ואומרים במקום זה "מוריד הטל", ואם טעה בימות החמה והזכיר "מוריד הגשם", אם נזכר באמצע הברכה חוזר לראש הברכה, ומתחיל אתה גיבור לעולם ה’ וכו’, ואם התחיל מ"רב להושיע מוריד הטל", גם כן יצא. ואם נזכר אחר שאמר ברוך אתה ה’ קודם שסיים "מחיה המתים", יאמר "למדני חוקיך" שיראה כאומר פסוק בלבד, ויחזור לאתה גיבור. ואם לא נזכר עד שסיים "מחיה המתים", אף על פי שלא התחיל "אתה קדוש", חוזר לראש התפילה. ואפילו במקום שצריכים לגשמים בימות החמה, אם הזכיר "מוריד הגשם" מחזירים אותו.

טו. מנהגינו לומר בקול רם בתוך שלושים יום לחג סוכות "משיב הרוח ומוריד הגשם", כדי להזכיר לציבור לומר כן. וכן בראש חודש ובחול המועד מנהגינו לומר באמצע הלחש תיבות "יעלה ויבוא" שמזכיר בתפילה, בקול רם.

טז. בימות החמה אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם או מוריד הטל, עד ל’ יום הרי הוא בחזקת שהזכיר גשם וצריך לחזור. ואם ביום הראשון של פסח אמר תשעים פעם "מוריד הטל", דהיינו שחוזר על "מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל" תשעים פעם, כנגד שלושים יום שמזכיר בהם בתפילתו שלוש פעמים בכל יום מוריד הטל, אם מסתפק לאחר מכן אם אמר מוריד הגשם או מוריד הטל, הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם, ואינו חוזר.

יז. מי שנסתפק בימות החמה אם הזכיר מוריד הגשם, תוך שלושים יום ליום טוב של פסח, צריך לחזור ולהתפלל, גם אם נסתפק בזה רק אחר שסיים תפילתו, וכל שכן אם נסתפק בזה כשנמצא באותה ברכה.

יח. בכל מקום שנפסק להלכה שאם טעה חוזר לראש הברכה שטעה בה, זהו רק כשטעה בשוגג, אבל במזיד ובמתכוין, הרי זה משנה ממטבע שטבעו חכמים בתפילה, ולעולם חוזר לראש.

יט. אם שח שיחת חולין באמצע התפילה, אם לא שהה כדי לגמור את כולה חוזר לתחילת הברכה שפסק בה אף על פי שהפסיק במזיד.

כ. במקום שאמרו שחוזר לראש התפילה, כגון מי שטעה בשלוש ראשונות באופן שצריך לחזור לראש, אינו צריך לחזור פסוק "ה’ שפתי תפתח". ויש אומרים שאם השלים תפילתו ונזכר שטעה בדברים המחזירים אותו, צריך לחזור ולומר את הפסוק ה’ שפתי תפתח. וכן ראוי לנהוג.