המדריך לראש השנה
ראש השנה הגיע, אבל פה ושם ממשיכים להתכונן ולסדר עוד כמה דברים שנשארו לרגע האחרון - עוד קצת הכנות, עוד מרשם למנה חגיגית שמגיע בדקה ה-90 וחייבים לנסות...
ראש השנה הגיע. ליום הזה התכוננו כבר מתחילתו של חודש אלול (וגם במשך כל השנה כמובן), אך פה-ושם עדיין ממשיכים להתכונן ולסדר עוד כמה דברים שנשארו לרגע האחרון – עוד קצת הכנות, עוד מרשם למנה חגיגית שמגיע בדקה ה-90 וחייבים לנסות, עוד הכנות רוחניות לקראת היום הגדול, ועוד מספר 'ליטושים' הכרחיים – בקיצור, הפנישים האחרונים לפני היום הראשון של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
ליקטנו בשבילכם הסברים על החג ומנהגיו, הסעודות, התפילות, השופר, התשליך ועוד דברים חיוניים שכדאי לדעת על היום בו כל אדם מישראל 'נכתב ונחתם' לטובה ב"ה.
ראש השנה
היום הראשון של השנה, א' בתשרי, שהוא יום הדין לכל באי העולם. ביום זה נידון האדם על מעשיו ועל מה שיארע לו בשנה הבאה. בראש השנה נכתב דינו של האדם וביום הכיפורים נחתם. מלבד האדם כפרט, גם העולם נידון בכללותו, והמדינות נידונות אם לחרב או לשלום, אם לרעב או לשובע. שני ימים-טובים נקבעו בראש השנה, הראשון א' בתשרי – הוא יום טוב מן התורה, והיום השני ב' בתשרי – הוא יום טוב מדרבנן. ראש השנה בתורה נקרא "יום תרועה" או "יום זכרון תרועה". את השנים מונים מחודש תשרי, שכן בתשרי נברא העולם, ובתפילת מוסף אומרים: "זה היום תחילת מעשיך, זכרון ליום ראשון".
השם תשרי, כשאר שמות החודשים, הובא מבבל ונגזר מן הפועל הארמי שְרֵי, שפירושו להתחיל. בחודש זה נברא האדם, נזר הבריאה, שתכלית הבריאה היתה בשבילו, כדי שיכיר את בוראו ויגלה ויפרסם את מציאותו של הקב"ה בכל העולם. בשעה שהקב"ה ברא העולם נתאווה שתהא לו דירה בתחתונים, כמו שיש לו בעליונים, וכל זה נעשה בראש השנה, ולכן אנו ממליכים את הקב"ה בתפילותינו, דבר שבא לידי ביטוי במילים: "המלך הקדוש", "המלך המשפט" – מלשון מלכות, וכך אנו מגלים ומפרסמים לכל ביום זה, שהקב"ה הוא מלך, ולו לבדו שייכים כל העולמות כולם.
התרת נדרים ובקשת מחילה
קודם ראש השנה וכן ביום כיפורים עושים התרת נדרים ומבקשים מחילה איש מרעהו, שיהיה שלום גדול ואחדות אחת, כי כשיש שלום ואחדות בין נשמות ישראל זהו עיקר החיים, ועל חיים ואמת אלו אנו מתפללים הרבה בימי ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, כדי להימנע ממחלוקות שקרים וריבים הנובעים משינוי הדיעות בינינו. לכן עיקר עבודתנו בראש השנה הוא, לבטל את השקר ולדבוק באמת, ולכן גם נקרא ראש השנה בשמו מכיון שראש הוא אמת, ככתוב (תהלים קיט): "ראש דברך אמת".
אולם עכשיו, כשהאמת נעדרת, ודרשו חז"ל על עניין זה ואמרו: "שנעשתה האמת עדרים עדרים" – כל אחד ואחד אומר שהאמת אצלו, עד שלא יכולים לדבר אחד עם השני בעניין האמת, מכיון שכל אחד חושב שהוא צודק והאמת איתו, עד שכל אחד נודר ונשבע שהאמת האמיתית אצלו והוא לא יתקרב לזולתו – נדרים ושבועות אותם צריך להתיר. וכן ישנם נדרים או שבועות, ואפילו אימרות פשוטות שיש בהן רמז של הבטחה או שבועה – צריך להתיר. יש פעמים שתוך כדי דיבור עם חבר או קרובי משפחה, הן מדיבור שנעשה בנועם והן מדיבור של התלהטות היצר, חלילה, אנו אומרים מילים שיש להן קשר להבטחה ונדר, לכן עלינו להתיר גם את הנדרים האלה.
נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה כדי להינצל מעונש נדרים ולהתחבר אל האמת, וראוי לכל אדם שילמד הלכות נדרים, כי יש נדרים שאי אפשר להתיר ונכשלים בהם ורצוי לשאול ולקבל עצת חכם, וגם צריך כל אדם להיזהר ולהבין את מה שהוא אומר.
קברות צדיקים
נוהגים ללכת בערב ראש השנה לקברות צדיקים ולהרבות שם בתפילות ובתחינות, מפני שמקום מנוחת הצדיקים הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מתקבלת ביותר, והמשתטח על קברי הצדיקים צריך לכוון בתפילתו אצל הצדיק ולבקש שהקב"ה יתן לו רחמים בזכות הצדיקים, ויאמר "הריני מבקש מנפש הצדיק הקבור פה שיתפלל עלי לפני הקב"ה ויהיה מליץ יושר עבורי…", ולא לשים את מגמת התפילה אל הצדיק, אלא לבקש מהקב"ה בזכות הצדיק.
מקווה והנהגות נוספות
נהוג לטבול בערב ראש השנה במקווה אשר בכוחו לטהר את האדם מכוח הטומאה, כדי להתחיל את השנה בטהרה ובקדושה. נוהגים לכבס את הבגדים ולהסתפר בערב ראש השנה, והטעם לכך הוא, שאנו בטוחים בחסדיו של הקב"ה שיוציא לצדק משפטינו.
התפילות
נושאיה העיקריים של תפילת ראש השנה עוסקים בהמלכת הקב"ה על עם ישראל ועל כל העולם כולו. בתפילה זו אנו פונים אל הקב"ה באומרנו "המלך" ולא "הא-ל" כמו בשאר הימים, אלא "המלך הקדוש", וכך מודיעים לכל שהקב"ה הוא המלך האחד והיחיד והוא המולך על הכל, וזו כוונת ראש השנה – להעלות את מלכות הקדושה מעלה מעלה ולהכליל בתוכנו את מציאות הבורא, לדעת להודיע ולהיוודע ש"אין עוד מלבדו".
נושא נוסף שעוסקים בו בתפילת ראה השנה הוא (וגם בכל שאר הימים במשך השנה), הזכרת עקדת יצחק אבינו כזכות לישראל, כדי להמתיק דינים. הזכרת העקידה היא טובה לישראל כדי שתגן עליהם בכל מקום ומכל מקרה רע. אנו מתחילים את התפילה עם העקידה מכיון שאנו מזכירים לפני הקב"ה זכות אבות עליה אנו נסמכים, לכן הבטיח הקב"ה לעם ישראל שביום הדין בזמן שישראל עומדים בצער מפני המקטרגים, עלינו להזכיר את עקידת יצחק ועל ידה לא נפחד משום עניין. השופר העשוי מקרן האיל – יזכיר לפני הקב"ה את האיל של העקדה, והאיל יזכיר את העקדה, ועל ידי זה יזכור הקב"ה את כל עם ישראל ויתמלא ברחמים עלינו ויקבל את תפילותינו ביום קדוש זה.
בתפילת "שמונה עשרה" של ראש השנה שובצו בקשות מיוחדות מעניין היום, ואחריה אומרים את תפילת "אבינו מלכנו". תפילת מוסף של ראש השנה ארוכה יותר מתפילות המוספין של שאר המועדים, ויש בה שלוש ברכות אמצעיות שתוכנן: מלכיות, זכרונות ושופרות.
ליל ראש השנה
לשנה טובה תכתבו ותחתמו
לאחר תפילת ערבית של ליל ראש השנה מברכים איש את רעהו בברכת "לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום". לברכה זו יש מעלה גדולה מאוד, כי כל המברך מתברך מפי א-ל עליון, כלומר – שתהיה הברכה עם כוונת אמת ואז המברך – יתברך מפי עליו.
חשוב לדעת, אצל הקב"ה חשובות מאוד הברכות שאחד מברך את חברו, כי אדם שמברך את חברו מתלבש בו הקב"ה ומתברך בעצמו, וכל המברך את ישראל כאילו מברך את השכינה. לכן ברכה זו חשובה מאוד בלילה הזה. ויברך את הוריו ובני ביתו ויהיה בשמחה גדולה, כי הברכות צריכות להיות בפנים מאירות ובלב שלם.
אל יחשוב האדם ויאמר 'מה תועיל לי ברכת חברי', וכבר אמרו חז"ל – שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך – על כן ראה לברך ולהתברך מכל אדם מישראל שפוגשים בלילה זה. והשמחה שיש בברכה הזאת מביאה את האדם לאהבת ישראל ולקבלת מצוות-עשה של "ואהבת לרעך כמוך".
שולחן החג
בצאת האדם מבית הכנסת, ולאחר ברכת "לשנה טובה…", ילך לביתו וישמח מאוד ויבטח בקב"ה שבודאי תפילתו תתקבל לרחמים ולרצון, ויקדש על היין בכוונה ובשמחה וימשיך על עצמו קדושה ויראה עליונה.
כשמברכים על הפת נוהגים לטבול את פרוסת 'המוציא' בדבש, והטעם לכך הוא, שעיקר האכילה של האדם צריכה להיות רק לחם ומלח, כפי שנאמר בפרקי אבות: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל", מכיון שבמלח ובלחם כלולים כל הטעמים וכל המתיקות של כל הפירות והמאכלים שבעולם, לכן בשאר ימות השנה צריך להיזהר לא להרבות במעדנים. אולם בראש השנה אנו מטבילים את הפרוסה בדבש המסמל את תוקף הגבורות ואנו ממתיקים את הפת והמלח שיהיה כטעם המַן – "וטעמו כצפיחית בדבש" – שהיו בו כל סוגי מתיקות הטעמים. טעם נוסף הוא, שיהיו לנו חיים מתוקים מדבש, ונרגיש כל השנה מתיקות כדבש ועל ראש השנה נאמר: "אכלו מעדנים ושתו ממתקים…כי חדוות ה' היא מעוזכם".
הסימנים
בתחילת השנה נוהגים לעשות לסימן טוב ולאכול דברים הרומזים לזה, מכיון שבאכילת דברים הרומזים לסימן טוב גורם האדם שלא ישתנו הגזירות שנגזרו עליו מלמעלה. לפני כל סימן מברכים את ברכתו (עץ, אדמה וכו' – ואם יש כמה, אז ברכה אחת מוציאה את כל הסימנים שהם עץ או אדמה וכו') ואחר כך מברכים "יהי רצון ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו" על הבקשה השייכת לאותו סימן כדי לזכות במה שהוא מסמל.
השל"ה הקדוש כותב בעניין הסימנים: איך נרמז ברוביא על ריבוי זכויות? וכן בכרתי שיכרתו שונאינו? אלא העניין הוא, שאין שום רמז באכילת הפרי, אלא הפרי הוא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר הזה. כלומר, כשמניחים רוביא, רימון ואת כל שאר הסימנים על השולחן, זה מזכיר לאדם המסתכל על סימנים אלו שירבו מצוותיו כרימון, שיכרתו שונאיו. ונמצא שהעיקר בסימנים אלו הוא ההתעוררות לתפילה ותשובה.
תפוח בדבש – מברכים עליו ברכת "בורא פרי העץ", טובלים אותו בדבש ומברכים – "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה מראשית השנה ועד אחרית שנה".
בעניין התפוח יש סודות נפלאים. מכיון שאנו מתקנים את חטא האדם הראשון וחטאי כל הדורות שנפלו בשינה עמוקה, על כן עלינו לקחת תפוח ולטבול אותו בדבש, כי עם ישראל משולים כתפוח – "כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים" (שיר השירים) – והסבירו חז"ל: עץ התפוח פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו 'נעשה' ל'נשמע', ובזה שאוכלים תפוח מעוררים חסדים ורחמים גדולים על נשמות ישראל, ומתעוררת זכותם שבזמן קבלת התורה הקדימו את הנעשה לנשמע.
כרתי – ברכתו "בורא פרי האדמה", ואחר כך מברכים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שיכרתו אוייבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו", לאחר שיאכל יאמר: "תרום ידך על צריך, וכל אוייביך יכרתו".
סילקא – ברכתו "פרי האדמה" (אולם כשבירך ברכת "פרי האדמה" על הכרתי, לא צריך לברך שוב "פרי האדמה" על שאר הסימנים שברכת היא "פרי האדמה", וכן לגבי פירות שברכתם "פרי העץ" – מכיון שברך על התפוח שברכתו היא "פרי העץ"). מברכים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שיסתלקו אוייבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו", לאחר שיאכל יאמר: "סורו ממני כל פעולי און, כי שמע ה' קול בכיי", "סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו, צאו מוכה הִברו נושאי כלי ה'".
תמר – ברכתם "בורא פרי העץ" (אך כפי שהזכרנו, אין לברך שנית על "העץ" כשבירך על התפוח ברכה זו). מברכים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שיתמו אוייבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו", ולאחר שיאכל יאמר: "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללוי-ה": "ובחסדך תצמית אוייבי, והאבדת כל צוררי נפשי, כי אני עבדך" – ובפסוק זה ראוי לכוון את מה שנאמר בתהלים "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" – כי על ידי כוח הצדיק תזכה לבטל את כל הדאגות שלך הבאים משונאיך ומאוייביך, לכן אמר רבי נחמן בספר המידות (בסעיף עצבות) – שתמרים מבטלים דאגה, וכשמבטלים את הדאגה זוכים לדעת עליונה.
קרא ורוביא – ברכתם "פרי האדמה". מברכים: קרא – "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכויותינו". רוביא – "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שירבו זכויותינו ותלבבנו".
רימון – ברכתו "פרי העץ". מברכים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שירבו זכיותינו כרימון". אמרו חז"ל – אפילו ריקנים, מלאים מצוות כרימון. וכן ידוע בספרים הקדושים שברימון יש תרי"ג גרעינים, ועל ידי זה שהקב"ה ברא בו בדיוק תרי"ג גרעינים ולא יותר, מוכח הדבר שבא לרמז על ישראל שמקיימים תרי"ג מצוות, ואפילו ריקנים שבהם לא מפחיתים מתרי"ג מצוות. בברכה זו יכוין גם לחפש בו ובזולתו את הנקודות הטובות המצוות והמעשים הטובים, שעל ידי זה יתעורר לשמחה ותשובה.
דגים – ברכתו "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו". ומברכים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שנפרה ונרבה כדגים ותשגח עלן בעינא פקיחא (עלינו בעיניים פקוחות)". הדגים מרמזים על דברים עליונים ונשגבים מאוד. ידוע שלדגים אין כיסוי על העיניים (עפעפיים) מכיון שאין הם צריכים לשמירת העיניים, כי המים מכסים את הדגים שבים ואין עין הרע שולטת בהם. לכן באכילת הדג אנו מכוונים שישראל נדמים כדגים, כמו שאמרו חז"ל: "מה דגים שבים, כיון שעולים ליבשה מיד מתים, אף בני אדם, כיון שפורשים מדברי תורה ומצוות, מיד מתים" – לכן באכילת הדגים אנו מבקשים להתחבר אל הקב"ה ואל תורתו, כי התורה משולה למים.
ראש כבש – ברכתו "שהכל נהיה בדברו" (אך אם בירך על הדגים אין צורך לברך שוב "שהכל"). ומברכים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שנהיה לראש ולא לזנב. ותזכור לנו עקדתו ואילו של יצחק אבינו עליו השלום, בן אברהם אבינו עליו השלום".
יש הנוהגים להתחיל את ברכות הסימנים לפי הסדר הבא: תמרים, רוביא, כרתי, סילקא, קרא, רימון, תפוח בדבש, ראש כבש. את הסימנים נהוג לעשות גם בליל שני של ראש השנה (החיד"א).
לאחר הברכות על הסימנים יאכל ישתה וישמח. ויש הנוהגים בעת האכילה ללמוד ארבעה פרקים ממסכת של ראש השנה, והאריז"ל הקדוש גילה שיש סודות גדולים בלימוד זה. ראוי לומר דברי תורה בזמן הסעודה (בשבתות ובימים טובים) כדי שיהיה שולחנו ערוך לפני ה' תמיד.
תשליך
ביום הראשון של ראש השנה, לאחר תפילת מנחה ולפני שקיעת החמה, נוהגים ללכת למקום מים, ים או נהר, ורצוי ללכת למקום שיש בו דגים, כדי להזכיר שאנו משולים לדגים הנתפסים במצודה – ומתוך כך נהרהר בתשובה. ליד המים אומרים "מי א-ל כמוך נושא עוון ועובר על פשע…" וכן תפילות נוספות. אחד הפסוקים שאומרים ליד המים הוא: "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" – ומכאן גם מגיע שמו של המנהג – תשליך. לאחר אמירת "תשליך" מנערים את שולי הבגדים, לרמז ולסמל שאנו נותנים לב להשליך חטאינו ולחפש דרכי תשובה. אם חל היום הראשון של ראש השנה בשבת, אומרים "תשליך" ביום השני.
מדוע נוהגים ללכת למים? בראש השנה הוא הזמן של חפירת הבארות שחפרו האבות. לכן פותחים את הבאר, להמשיך משם מימי התורה, ודווקא על ידי שזורקים את העוונות לתוך המים, יוצאת מזה תורה בסוד, כי לעתיד תהיה רק תשובה, ועל ידי התשובה הזדונות נעשים זכויות, ויהיה נעשה מעבירות ישראל תורה. והעוונות נכללים באַין, כלומר באין סוף, ששם העוונות מתהפכים לזכויות על ידי התשובה, וזה סוד "ירידה תכלית העליה". לכן אנו הולכים למקום מים ושופכים את ליבנו כמים בתחנונים וברחמים, כי סוד חפירת הבארות היה בראש השנה, והוא סוד הקולות והצעקות לקב"ה כנאמר: "שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'", ועל ידי שהשלכנו וזרקנו את העוונות למים, על ידי זה הכל יתהפך לזכויות ונזכה להיות נקיים וטהורים כל השנה. (רבי נחמן מברסלב).
השופר
מצוות עשה מן התורה לשמוע תרועת שופר בראש השנה שנאמר: "יום תרועה יהיה לכם" וכן "בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון וזכרון תרועה מקרא קודש". אחד הטעמים שנתנו חז"ל למצוות תקיעת שופר היא: "אמר הקב"ה, תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני". תוקעים בשופר בשני הימים, אחרי קריאת התורה ובתפילת מוסף. כשחל ראש השנה בשבת לא תוקעים בשופר.
חובת המצווה היא לשמוע את תקיעות השופר לפי הסדר הבא: תשע תקיעות – תקיעה תרועה ותקיעה – שלוש פעמים וביחד הם תשע תקיעות, ותרועה האמורה בתורה – נסתפק לנו לפי אורך הגלות אם היא היללה ולכן נקראת "תרועה", או אם היא אנחה שנאנח האדם פעם אחר פעם כשדואג ליבו מדבר גדול והיא נקראת "שברים", או שניהם כאחד – האנחה והיללה שדרכה לבוא אחרי האנחה, שכך דרך הדואג להתאנח תחילה ואח"כ מיילל, לכן אנו עושים הכל.
סדר התקיעות הוא: תקיעה, ג' שברים, תרועה ותקיעה (תשר"ת) וחוזרים על סדר זה שלוש פעמים. אחר כך תוקע שלושה שברים ותקיעה (תש"ת) וחוזרים על סדר זה שלוש פעמים. לאחר מכן שוב חוזר ותוקע תקיעה תרועה ותקיעה (תר"ת) וחוזרים על סדר זה שלוש פעמים.
אסור להפסיק בדיבור בין ברכות התקיעות לתקיעות השופר, ואם הפסיקו צריך לחזור ולברך, אלא אם כן הפסיקו בעניין הנצרך לתקיעות השופר שאז אין צורך לחזור ולברך.
נקודות ציון ביום א' בתשרי
אדם הראשון נברא, נכנס לגן עדן, חטא וגורש (סנהדרין לח:).
שרה, רחל וחנה – שהיו עקרות נפקדו.
יוסף הצדיק יצא מבית האסורים.
בטלה עבודת הפרך של אבותינו במצרים.
אנו מאחלים לכל בית ישראל שנה טובה ומתוקה, "לשנה טובה נכתב ונחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום", אמן כן יהי רצון.
כ"ז אלול התשס"ט
9/16/2009
האם המנהג לצום עד מנחה בראש השנה עדיין קיים ? תודה על האינפורמציה,ונותרה לי עוד שאלה אחת בנושא,כפי שמופיע בכותרת.
לתשובתכם אודה
כ"ז אלול התשס"ט
9/16/2009
תודה על האינפורמציה,ונותרה לי עוד שאלה אחת בנושא,כפי שמופיע בכותרת.
לתשובתכם אודה
כ"ז אלול התשס"ח
9/27/2008
כל הכבוד! כל הכבוד לכם באמת מאוד עזרתם לי עם המאמר..[=