המחפשים הם אלה שמוצאים

 

 

* * *

* * *

 

אתמול בערב, אישה מיוחדת מאוד – לאמיתו של דבר, סוכנת ביטוח! – הגיעה לביתנו כדי לשוחח איתנו על בעיה מסוימת שיש לנו עם פוליסת הביטוח שלנו. במהלך השיחה ציינתי בפניה עד כמה אנו מרוצים מהמגורים במרכז העיר, במיוחד כשאנחנו נמצאים במרחק הליכה מהכותל.

 

ברגע שהזכרתי את המילה "כותל", היא שאלה אותי אם אני זוכרת את הטרגדיה שאירעה לפני מספר שנים, כאשר מתאבד ערבי פוצץ עצמו באוטובוס מספר 2 שהיה עמוס ביהודים שחזרו מהכותל. "כמעט כל המשפחה שלי היתה על האוטובוס הזה", היא אמרה, "אני לא יכולה לתאר את הנס שאנו, באופן אישי, חווינו".

 

בזמן שהקשבתי לסיפור שלה – כיצד איבדה נכד, כיצד הירך של כלתה רוסקה והבן שלה סבל משברים וכוויות רבות, איך היא רצה מבית חולים אחד לשני, מחזקת את עצמה כדי שתוכל לתמוך ולעודד את בני משפחתה, אבל נשארה המומה מהאומץ והכוח הנפשי שהם גילו – נדהמתי איך היא בכלל הצליחה להישאר רגועה. "זה היה קשה, אבל במבט לאחור כל מה שאני יכולה לומר הוא, שאנחנו, כמשפחה, זכינו להתעלות כתוצאה מההתמודדות הזאת".

 

"בתי בת השמונה", היא המשיכה לספר לי, "עמדה במרחק של מספר צעדים מהמתאבד. מספר שניות לפני שהוא הפעיל את הפצצה, ילד קטן, בערך בגיל ארבע, פסע לכיוון מרכז האוטובוס, המקום בו המתאבד עמד. המתאבד הסתכל עליו כביכול בחיבה, חייך, ואמר ‘ילד מתוק’, ואז פוצץ את עצמו ורצח את הילד בו במקום יחד עם נוסעים נוספים.

 

"בתי נפצעה קל – עור התוף באוזנה נפגע ורסיסים מחומר הנפץ עפו לתוך העין שלה. ברגע שאירע הפיצוץ היא התעוורה לגמרי, וכך נחסכו ממנה כל מראות הזוועה של חלקי הגופות והדם שהיו פזורים בכל מקום. היא הצליחה לראות שוב רק כעבור מספר שבועות. בתי הועברה לבית החולים עם אישה נוספת שנפצעה, וביחד הן אמרו פרקי תהלים. בדרך זו הצליחה אותה אישה לחזק את אמונתה של בתי ולתמוך בה. איזה חסד משמים! השם מנע מבתי מלראות דברים שהיא לא היתה צריכה לראות, ואז שלח מלאך בדמות אדם כדי לחזק את אמונתה אחרי הפיצוץ!"

 

הקשבתי לאותה אישה – אישה רגילה, אשת עסקים יומיומית, לא רבנית או מנהיגה רוחנית – שמתארת את החוויות הקשות שמשפחתה עברה, וחשתי כיצד אני נדהמת ומקבלת השראה ממנה כאחד, ומהיכולת שלה למצוא את ניצוץ ההשגחה הפרטית שקיים בכל דבר – אפילו בפיגוע טרור.

 

 

אנו יודעים שהשם קיים בכל מקום, שהוא תמיד איתנו, ולכל דבר שקורה יש סיבה ושהכל לטובתנו הנצחית. אולם כיצד אנו מושכים את הידיעה הזו, את התובנה השכלית, לרמה הרגשית. כיצד אנו מביאים אותה לתוך ליבנו? זה קורה רק כאשר התובנה הזו מצליחה לחדור כל כך עמוק אל רמת הרגש, אל הידיעה שאנו נלחמים בתקווה לנצח במלחמה נגד היצר הרע.

 

פעם שמעתי שהמרחק הארוך ביותר בעולם הוא המרחק ממוחו של האדם לליבו. הבנה של מושג כלשהו לא פועלת באופן אוטומאטי כך שאנו מיד מצייתים לו או מיישמים אותו בפועל. אנו יודעים, למשל, שהעישון מזיק לבריאות, ואנו מבינים גם ברמה השכלית שעלינו להימנע מכל דבר שיכול לגרום נזק לבריאות שלנו. ולמרות שכולנו רוצים – בשתי הרמות, השכלית והרגשית – להיות בריאים, רבים מאיתנו עדיין צריכים להפנים – כלומר להביא את הידיעה מהרמה השכלית לרמה הרגשית, עמוק עמוק לתוך הלב – את העובדה שהעישון מזיק לבריאות. ואם היינו עושים זאת, ובכן, סביר להניח שהחברות לייצור סיגריות היו פושטות מזמן את הרגל.

 

כאנשים צעירים, הסתירה בין הידיעה השכלית וההרגשה בתוך הלב הוגדרה אצלנו כצביעות. אולם כשאנו מתבגרים יותר, אנו מגלים שלהגיע לשלב הזה בצורה עמוקה, עם רגשות עמוקים אל התובנות הללו, הוא מצב שבו אנו נמצאים בקרב מתמשך. וכשאנו מתבגרים גם השכל שלנו מתבגר. דבר זה מהווה עבורנו אתגר תמידי – להביא את הבגרות השכלית לרמה הרגשית.

 

איך? איך אנו יכולים להכניס את מושגי התורה הנעלה לתוך חיינו? זה יקרה כאשר נצליח לגלות את ההשגחה הפרטית – את הניצוץ האלוקי – שקיים בכל דבר, משום "שמלא כל הארץ כבודו". בשלב המעשי, כיצד אנו מוצאים את הניצוץ, את הרמז האלוקי שבדרך כלל מוסתר כל כך עד שבקושי אפשר להבחין בו, כאילו הוא לא קיים?

 

הצעד הראשון הוא לחפש אותו! בלי לחפש, בלי כיסופים אמיתיים למצוא את הניצוץ האלוקי – את המשמעות הפנימית – בחיי היומיום שלנו, ברוב המקרים הוא פשוט יעלם מעינינו. וכך, נמצא את עצמנו חיים בעולם גשמי וחסר צבע ללא כל משמעות פנימית. אבל ברגע שנכסוף באמת ונשתוקק למצוא את הניצוצות הללו, רק אז נצליח לתפוס אותם, לחוש אותם.

 

הצעד השני הוא לדבר על הניצוצות הללו, לדבר על התגלות ההשגחה הפרטית שגילינו. תוך כדי דיבור על השם ועל נוכחותו בחיינו, אנו זוכים לחזק את האמונה שלנו. וכשאנו מחזקים את האמונה שלנו, אנו זוכים לצעוד בשבילי החיים יד ביד עם בורא עולם. כל דבר בחיינו הופך לאמיתי ומשמעותי – ובנוסף לכך, כשאנו מצליחים להבין שידו של הבורא בכל מקום אנו זוכים לגלות יותר ניצוצות אלוקיים.

 

השם כאן איתנו – היום, אתמול ומחר. ועלינו מוטל לחפש ולמצוא אותו.