המלחמה גדולה אבל המאמץ שווה

 

 

 

 

מיהו המלך הזה? היצר הרע בעצמו, ומפני שכמעט הכל נשמעים לו לכן נקרא "מלך". ויש אנשים שטועים וחושבים שהוא המלך האמיתי כי מאז חטא אדם הראשון ועד היום רובם ככולם משועבדים לו כך או אחרת, והולכים בעצתו הרעה עד שהוא מושל כביכול בכל חלקי הבריאה ולכן הוא שמח ומאושר, כמו שכתוב על המן הרשע "שמח וטוב לב" ואומר בליבו – היש מלך יותר גדול ממני? היש מישהו בעולם שיש לו טוב יותר ממני?

 

מכיוון שהמלך הזה, שהוא היצר הרע, הינו זיוף ושקר, אין לו בטחון עצמי בדרכו השקרית, על כן הוא מתעורר לבדוק האם יש מישהו בעולם שיודע את האמת, האם יש מישהו המחובר אל הטוב הנצחי מבלי להתחשב בהבלי העולם הזה כמובן, כדי לקלקל לו…

 

 

כל העולם מלאים דאגות, ומכל צד נשמעות טענות ומענות על החיים, ומעטים הם אלו השמחים תמיד בחייהם ובחלקם. והסיבה הפשוטה לדאגות וחששות היא חוסר אמונה מחד, והגאווה מאידך שגורמת לאדם לחשוב שהוא מנהל את העולם… וכשלא הולך לו כרצונו הוא מאוכזב.

 

בניגוד לרוב בני האדם, היצר הרע אינו מתייאש וחוקר ובודק היכן ניתן לתפוס את האדם, ולהפילו ובפרט במלכודת העצבות, כמו שכתב רבי נחמן: "עיקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות". וכך בני העולם שוכחים, וממעטים אמונתם וביטחונם שיהיה טוב ועל כן הם מלאים דאגות וספקות וייסורי פרנסה וכיוצא בזה.

 

 

באמת אין מקום לברוח מצרות וייסורי העולם, כי "אדם לעמל יולד". כלומר לא משנה, יהיה מי שיהיה עשיר או עני… מעבודה אי אפשר להשתמט… רק נשאר לך לבחור אצל מי אתה רוצה לעבוד… אצל איזה מלך? כי מאז ומתמיד היו אנשי רוח אמיתיים שלא השגיחו כלל על תעתועי הזמן והמקרה וברחו לעמל הנצחי המאיר את נשמתם, אשרי להם. ואל לך לחשוב שפעם היה יותר טוב או קל או פשוט יותר לחיות, כי זהו רק תרוץ. כי באמת, העולם מונהג בכל פעם יפה יותר!

 

והמתבונן מעט, בודאי יבחין שדווקא מי שרודף ומחפש אחר תענוגות העולם, ורוצה לחיות בנחת אין לו נחת כלל רק כולו מלא צער, דאגות ויגונות כי אינו יכול להשיג כל חשקו. ומצד שני, הלומד להסתפק במועט הרי הוא מלא שמחה תמיד, כי טוב לו במה שיש לו ומודה על מה שנותנים לו. לכן תדע ותאמין, שמה שיש לך זה מה שאתה צריך עכשיו ובודאי כל מאורעותיך לטובתך!

ודבר זה הוא הקשה ביותר ליצר הרע… כלומר לראות אדם מלא אמונה מסתפק במועט ושמח, ולכן הולך המלך המדומה לחפש שמא ימצא מישהו כזה להפיל אותו…

 

 

הנה "בעל הביטחון" היושב בבית הנ"ל הוא הצדיק אשר הוא איש פשוט ותמים המסתפק במועט. הן במקום מגוריו והן באכילתו כמו שכתוב: "צדיק אוכל לשובע נפשו" כלומר, שכל מה שאוכל ואפילו מעט תמיד שבע ממנו, ולעומת זאת אחרים אפילו אוכלים הרבה אינם שבעים כלל.

 

כמו הסיפור המפורסם על ה"חפץ חיים", שפעם אחת  עשיר מופלג מאמריקה שמע על צדקותו וגדולתו, ועל שמו הטוב ההולך לפניו בכל העולם, והחליט לנסוע עד רוסיה לפגשו פנים בפנים. אחר המסע הקשה, הגיע אל עירו של החפץ חיים לעיר ראדין, וביקש לדעת היכן הוא ביתו. אנשי העיר הפנו אותו ובהגיעו לביתו השתומם לראות צריף ישן ופשוט מאוד. אחרי קבלת הרשות נדהם לראות את העניות השוררת בבית, ריהוט מזערי וישן, לא כפי שתיאר לעצמו. והנה, ה"חפץ חיים" יושב למולו על כסא ושולחן פשוטים… מאיר כולו באור יקרות. הציג העשיר את עצמו, ולא יכול היה להתאפק ולשאול איך אדם מפורסם כל כך מתגורר בבית פשוט שכזה? ענה לו ה"חפץ חיים", וכיצד נראה ביתך? השיב לו העשיר שביתו גדול ומרווח וכו’, המשיך ה"חפץ חיים" לשאול, האם הביא עמו מחפציו המיוחדים לראדין? ענה לו העשיר שלכאן הגיע רק עם מזוודה קטנה כיוון שהוא עובר אורח בעיר זו. ענה לו החפץ חיים גם אני "עובר אורח" בעולם הזה…

 

 

"בעל הביטחון" רגיל בניגון, ועל זה אמר רבי נחמן: "טוב לאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה ניגון". כולנו יודעים שהניגון מחיה ומעורר, כי לניגון יש כוח גדול, וכשהוא ניגון אמיתי, הוא משמח ומרומם את השומע ומסיר דאגה מן הלב.

 

 

חכמינו אמרו כי כך דרכו של היצר, בהתחלה הוא רק "עובר אורח", אחר כך נעשה אורח ממש ובסוף נעשה בעל הבית! וכן גם במעשה שלנו, "המלך" בתחילה רק עובר אורח ובודק כל אחד ואחד היכן הוא אוחז, כלומר מהי המדרגה הרוחנית שלו ואז כשהוא מוצא פרצה נכנס מיד לביתו להטרידו.

 

 

היצר משתתף עם האדם למען האהבה, כלומר מחפש שהאדם יאהב אותו אבל זוהי אהבה מדומה שתכליתה בסוף לנצל את האהוב ולהפילו… וכך לצערנו הרבה אנשים מפילים ונופלים באהבה מדומה.

 

לזכות באמת להיות שמח זו מלחמה גדולה. אבל המאמץ שווה, כי מי שמצליח במאבק הזה, בעיותיו מתגמדות ואומר רבי נחמן, שיש לנקוט בכל אמצעי להיות בשמחה אפילו במה שנקרא "מילי דשטותא", לעשות "מעט שטויות" כדי לשבור את הרצינות המדומה (כמו שאנשים עושים כשפוגשים תינוק). ומכיוון שהלך לישון מתוך שמחה, לא יכול היה "המלך" להזיק לו…

 

לפי הקבלה יש ארבע עולמות: א. אצילות – מדבר ב. בריאה – חי ג. יצירה–  צומח ד. עשייה–  דומם. מלאכת האדם השלם להתעלות ולתקן בכל ארבעת העולמות – להוציא את הטוב מהפסולת, ולזה מקבילות בסיפור ארבעת העבודות שנצרך האיש לעבור: א. "תיקוני דברים" כנגד עולם העשייה, ב. "חטיבת עצים" כנגד עולם היצירה, ג. "ניקוי דירים" כנגד עולם הבריאה, ד. "חיל חרב" כנגד עולם האצילות.   

 

עבודתו ושליחותו של הצדיק בעולם התחתון, היא לעסוק בתיקון ועילוי הנשמות ולהביא את העולם אל תכליתו ותיקונו הטוב. צריך אומנות גדולה וחכמה יתירה כדי לתקן ולהאיר נשמה שיש לה כוח בחירה. ומה שאמר שמלאכה שלמה אינו יכול, פירושו – כי מלאכה שלמה רק הבורא יכול לעשות, אבל לתקן את תיקוני הנפש זאת היא מומחיותו, וכמו שאומר רבי נחמן: "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים גם לתקן"! וזו הכוונה "אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים" – תיקוני הנפש. ולהסביר ככלל – מהו "קלקול הנפש" ומה תיקונה? קלקול הנפש מתבטא באטימות וניכור לסביבה, ותיקון הנפש הוא הסרת המסך וראיית המציאות כפי שהיא.

 

 

(באדיבות אתר "לב ברסלב")