המפה הרוחנית – פרשת השבוע נשא
פרשת השבוע נשא - להגיע אל היעד המבוקש בלי להינזק ולהיות בכיוון הנכון, זה אומר שצריך לדעת לקרוא את המפה הרוחנית בצורה הנכונה!
בעלי תשובה בשלושה טעמים
"מאשר חטא על הנפש" (ו, יא).
רש"י זצ"ל מפרש את הפסוק בפרשת נשא, "מאשר חטא על הנפש" (במדבר ו, יא) ואומר בשם הגמרא: "רבי אלעזר הקפר אומר שציער עצמו מן היין", ובכן חטא.
ישנם אנשים ששיטת רבי אלעזר הקפר אינה מובנת להם, ושואלים מה יכול להיות צד חטא אם אדם פורש מן היין והשכרות, הרי הוא מרחיק את עצמו מן העבירה.
ובכן, רבי אלעזר בודאי החזיק בשני טעמים לדבריו:
א. כפי שמסביר ה"כלי יקר" (כאן, ד"ה אמנם), פרישות היא דבר חיובי, אך ברגע שאדם נודר, הוא מגרה מאד את היצר הרע, וקרוב הוא למכשול.
ב. הנזיר רצה לפרוש מן היין, אבל לאחר שנדר, גם ענבים, צימוקים, ומיץ ענבים אסורים לו, והוא עלול להפסיד כמה מצוות מן המובחר, כגון קידוש על היין, ארבע כוסות בסדר פסח, הבדלה, ברכת המזון על כוס של ברכה, או אמירת שהחיינו על אכילת ענבים חדשים.
רבי אלעזר הקפר מלמד אותנו אבן יסוד חשובה בעבודת השם, שרבים טועים בו: "ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה" (נדרים י, א).
לדוגמא, רצה אחד להיות פרוש וקדוש, אז פרש לגמרי מן האישה. יצא, שביטל מצוות פריה ורביה, המצוה הראשונה בתורה שנקראת קיום העולם. צריך להבין, הקב"ה מחיה את גוף האדם על ידי הנפש הבהמית שבדם. תפקיד האדם הוא לזכך, ולא לצער, את נפשו. הקב"ה מטביע בנפש האדם צירוף ייחודי של תכונות ומידות אשר יחדיו מהוות את אישיות האדם וטבעו. לא ניתן לשבור מידות או טבע, ומי שמנסה, שובר את עצמו. אמנם לכוון טבע ומידות לאפיקים חיוביים אפשר ועוד איך אפשר. הכוונת המידות היא עבודה מעולה, ועדיפה תמיד על סיגופים ותעניות. לדוגמא, אכילה באיפוק ובקדושה מועילה לאדם יותר מתענית. שמירת הלשון, שכל דיבור יהיה לתועלת ועל טהרת הקודש, דורשת יותר מאמץ מתענית דיבור.
כשמבינים היטב את שיטת רבי אלעזר הקפר, אפשר להבין את שלושת סוגי בעלי התשובה: המצליחן, הפורש, והמתחפש.
המצליחן – זה שמצליח בעבודת השם, מבין היטב שאין מקרה בעולם. אם הקב"ה גרם שייוולד במקום רחוק מתורה, אז בודאי היתה סיבה טובה לכך. זהו בעל-התשובה בעל השכל הישר, שמביא מסירות נפש, הקרבה, דבקות למטרה, ומשמעת עצמית. הוא גם מביא את כל כישוריו שפותחו בצבא או באוניברסיטה אל תוך עולם התורה. האדם הזה אמנם מתנער מן הערכים המסולפים של העולם הטמא ממנו הוא בא, אך לא מן הקניינים החיוביים והחיוניים שרכש שם. ויותר מכל – הוא מחובר לרב ומורה דרך שידריך אותו בדרכו אל הקדושה.
המצליחן איננו שוכח ואיננו כפוי טובה: לדוגמא, אם תשאלו אותו כיצד נהיה לטייס מוצלח בחיל האוויר, קרוב לודאי שישיב שהכל היה בזכות המדריך או המפקד המעולה שהיה לו. ואם הוא רופא מוצלח, אזי תולה את הצלחתו באיזה פרופסור מומחה אשר תחתיו שימש. בעל-התשובה המצליחן, שהצליח אגב בעולם הרחוק מתורה, תמיד מחזר אחרי אדם צדיק וגדול בתורה ומתחבר אליו. היות והמצליחן קשור עם רבו המובהק, אזי הליכתו היא על דרך השם סלולה. לכן, המצליחן הוא בעל דרך בדוקה ומנוסה, והתקדמותו המבוקרת מביאה אותו במשך הזמן אל הישגים נאים בעולם התורה. נמצא, שהמצליחן תמיד מחובר אל רב תלמיד חכם, ממנו הוא מקבל דרך ישרה בעבודת השם.
הפורש – לפעמים עולה מעלה מעלה בקדושה אך קרוב לתסכול ועצבות, מנסה לפרוש מעצמו ומכל העבר שלו, משימה שהיא בלתי אפשרית. הפורש הזה לעתים גורם לעצמו נזק לגוף ולנפש. ייתכן והוא בקי בספרים קדושים, אך לא יודע לפרש הלכה למעשה לאמיתה, לכן הוא טועה ומטעה. נדמה לו שהוא קשור לצדיקים של פעם דרך ספריהם, אך אין לו רב ואין לו כיוון. מבלי להתייעץ, לעתים מסתגף, מתענה, ומרחיק את עצמו מן הישוב. הפורשים כאמור פועלים ללא קשר שוטף עם רב מובהק וללא דעת תורה, ולפיכך אינם מבינים את התכלית. לעיתים קרובות, הם מאמללים את נשיהם וילדיהם.
המתחפשים – אלה שאמנם מכירים שאין אמת אלא תורה ומצוות, אך במקום להתאים את עצמם לרצון השם, אלה מבקשים להלביש את רצונותיהם ורעיונותיהם, אותם רכשו מהעולם החופשי, בכסות כשרה. פנימיותם עדיין קשורה בחוקות ובדעות הגויים, כי גם המתחפשים סומכים על דעת עצמם, ולרוב אינם קשורים לרב מובהק שיורה להם דרך השם ודעת תורה. מדוע? משום שהמתחפשים הם בדרך כלל בעלי שכל חריף, אך גם בעלי גאווה ובעלי תאווה, ולא רוצים שאיש יכתיב להם מה לעשות. לכן, אין להם הכנעה לרב ולא יכולים להיות קשורים לרב, כל עוד אינם מתנערים מן ה"אידיאולוגיות" שלהם, אותם רעיונות הרחוקים מתורה, בהם הם עדיין מאמינים.
לסוג השלישי, המתחפשים, נאחל שיתקשרו עם רב וילמדו באמת שיהדות איננה מפלגה פוליטית וגם לא תנועה רעיונית. כל אחד צריך ללמוד מהי יהדות באמת, את רצון השם וחובות האדם על פי תורה, ודי בזה. עיקר עניינינו הוא ב"פורש" וב"מצליחן".
* * *
שני יהודים שירתו ביחד בצבא, כמפקדי טנקים באותו גדוד. לאחר מכן, למדו ביחד בפקולטה להנדסה בטכניון. לימים, כל אחד התחתן והחל לעבוד במקצועו. המצליחן חזר בתשובה יחד עם זוגתו, ובהתייעצות עם אדם גדול, צמצם את עבודתו במקצוע לחצי יום, שהספיק בהחלט למחייתו, כאשר יתרת היום מוקדשת ללימוד בכולל חשוב של בעלי תשובה. אותו מצליחן למד קל וחומר לעצמו: מה שיכולתי למסור נפשי בצבא, על אחת כמה וכמה אמסור נפשי לקב"ה ולתורתו, ואם הקפדתי לדייק בטיפולים יומיים במאות חלקי הטנק, בודאי שאוכל לדייק בקיום המצוות. כמהנדס, הסוגיות המסובכות בעירובין ובסוכה היו לחדוות נפשו. הוא לא זז מבלי להתייעץ עם ראש הכולל, תלמיד-חכם וירא-שמים מובהק, שנהיה לו לרב ולמורה דרך. המצליחן עובד את הקב"ה בשמחה, מתפרנס ביושר וביגיעת כפיו ותורתו שלו. ביתו שליו, זוגתו מרוצה, וילדיו צומחים באווירה חיובית בדרך ישראל סבא. משפחת המצליחן מאוד אהודה ורצויה בקהילה.
הפורש, לעומתו, מעניש את עצמו כל פעם כשמתגנב לראשו הרהור מחייו הקודמים. הוא לומד כל היום בכולל אמנם, אך כזאב בודד וללא הדרכת רב, ולאחרונה אפילו בלי חברותא. לדעתו, רב יגביל אותו ויפריע לעלייתו בסולם הקדושה, ואין בכל הכולל חברותא במדרגתו. איש קדוש בז לממון, הוא לומד באחד הספרים, ובכן אין לו אגורה בכיס. חיי המשפחה שלו מרוסקים. הוא רעב, מרושל ומתוסכל, אך אינו מרים את ראשו מן הספרים הקדושים שהוא לומד במסירות – ספרים שאינם מתאימים לו, גם אותם שאין לו את הכלים להבין. נדמה לו בעיני עצמו שהוא נמצא בפסגות הקדושה וההשגה ובמרומי הר סיני. הוא סובר שכל בעיות השלום-בית שלו הן באשמת זוגתו, בגלל "קטנותה השכלית", שאיננה מבינה אותו ואת ערכו. הפורש חייב כסף למכולת ומפגר בחודשיים בתשלום שכר הדירה, וזוגתו חייבת לתפקד תחת איומים תמידיים של הוצאה אל הרחוב. ילדיו אינם מרוכזים בלימודים, ואף הם סופגים את אווירת חוסר-הביטחון בבית. הפורש לא יושב ללמוד עם בניו, אפילו בשבת, כי ללמוד "קמץ-אלף-אה קמץ-בית-בה" עם בנו בן הארבע אינו אלא בזבוז זמנו היקר בעיניו החולמניות.
והנה, הפורש מסוגל באמת להיות ירא שמים וצדיק, ולעיתים הוא אף מגלה כישרון נפלא, אך כל מאמציו מתבזבזים: זהו מה שמכונה אצל טייסים טעות בניווט. הוא טועה בכיוון רצון השם, מפני שאין לו "נווט", רב מובהק, והוא עצמו לא יודע איך לקרוא את המפה בצורה הנכונה ולהגיע אל היעד המבוקש בלי היזק.
נמצא שבעל תשובה חייב להדביק את עצמו לשיטת רבי אלעזר הקפר ולרב מובהק, ולהכניס את כל כישוריו לעבודת השם, ואז הצלחתו מובטחת. כך יגמול חסד עם נפשו, עם משפחתו, ועם כלל ישראל כולו.
* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור