המריצה

אחרי הרבה שנים של עבודות בחברות כוח אדם למיניהן, מתוך הכנעה עצמית והתבטלות להתעללות של לא מעט מעסיקים לאורך הדרך, החלטתי בגיל 52 בעזרתו של הבורא כמובן והרבה תמיכה מאשתי, להפוך את חלום חיי למציאות. אני הולך להיות הבוס של עצמי בעסק משלי.

אספתי את כל היכולות כעובד בחנות למכירת אקווריומים, למדתי את הטכנולוגיות החדישות והמתקדמות, גייסתי את כל הכסף שהייתי צריך… ואחרי שישה חודשים בסיס הלקוחות שלי סוף סוף נבנה, אומנם לאט, ולי כמעט אזלו כל הכוחות והמקורות הכספיים. כתוספת תמיכה, החלטתי לפתוח עסק נוסף!

משוגע, נכון?

שנים כשוליה בחנות כינורות הובילו אותי לפתוח חנות לתיקון ומכירת כינורות. הקו המנחה היה, שבעוד עסק אחד בשלבי בנייה בשני אני יכול ליצור עבודה.

תשמעו, זה באמת מפחיד להיות הבוס של עצמך. זה מצריך הרבה תפילות ואמונה רצינית. "השם, אלה החברות שלך" אמרתי לו באחת התפילות שלי, "אני עובד בשבילך. אני רק המנהל. בבקשה ממך, אם זה הדבר הנכון בשביל לעשות, תן לי הצלחה כך שאוכל לעשר סכום גדול. תעזור לי להעביר אליך את כל הדאגות והחששות וששום דבר לא יישב לי על הלב כי זה דבר שאתה ממש לא רוצה".

מאמרים נוספים בנושא:

היהלומים האמיתיים

מעשה מביטחון

מחלק העיתונים

לנצח את כל העולם

קטן עליו!

תמסור את עצמך

היהלום

אבל לא היצר הרע ירצה שאדם, ועוד פשוט כמוני, יסתובב לו בעולם נטול דאגות ועם ים של ביטחון ואמונה בבורא. תשכחו מזה. הניקורים במוח לא פסקו אפילו לא לשנייה. 'רגע, אני בכלל בכיוון?' הוספתי עוד כמה קילוגרמים לספקות שכבר כרסמו בתוכי, 'ומה עם החשבונות, ההשקעה ותוספת העבודה. העסק גודל…' הוא אפילו גרם לי לשקול לחזור לעבוד במאפייה שעבדתי בה, כי הבוס פתאום התקשר ורצה שאחזור לעבוד שוב (אגב הערת שוליים, לפני כמה שנים הבוס הזה לא רצה לאפשר לי לטוס לאומן בראש השנה… לא חשבתי פעמיים, התפטרתי בו במקום!).

ואז השם נתן לי לקרוא משל קצר, מקסים ומלא תובנות.

פעם היה עני אחד שלא היה לו שקל על הנשמה והכיס. גם לא אוכל. יום אחד ניגש אליו אדם ונתן לו מתנה ענקית – מריצה מלאה בנחושת. העני לא ידע את נפשו מרוב שמחה והתרגשות. עכשיו הוא ימכור את הנחושת, יקנה אוכל ומקום לגור בו ואפילו יישאר לו קצת עודף. כשהוא דוחף את המריצה העמוסה ניגש אליו עוד אדם ואמר לו, "ידידי, זה היום שלך. שני קילומטר מכאן יש ערימת יהלומים שמחכה לך עם השם שלך עליה!"… העני לא האמין למשמע אוזניו! הוא רוקן את המריצה מהנחושת והחל לרוץ את שני הקילומטרים לעבר ערימת היהלומים.

ואז, באמצע הדרך, היצר הרע צץ לו פתאום בדמות מחשבות וספקות. 'ומה אם היהלומים לא מחכים לך, הא? מה אתה רץ כמו מטורף? זורק שפע בטוח שקיבלת בדמות נחושת…' הפאניקה התחילה להשתלט עליו. העני הסתובב לאחור ורץ חזרה את הדרך אל הנחושת. הוא העמיס אותה על המריצה שוב והשאיר את העושר שעדיין לא ראה לטובת העושר הקטן והבטוח שיקבל ממכירת הנחושת.

המשל המתוק הזה הפך באחת ללהיט שמלווה אותי כל היום. איך יכולתי להעלות בדעתי לחזור לאחור, אפילו על בסיס חלקי?! אני צריך להמשיך במסע! היהלומים שלי מחכים לי, תודה לא-ל, והכלי להכיל אותם כבר מוכן ומזומן להתמלא.

ותשמעו משהו, ברגע שקיבלתי את ההחלטה הנכונה הטלפון צלצל ושתי הזמנות חדשות נכנסו. תודה רבה לך בורא עולם.