הנהגת ראש השנה,הלכות ברכת השופר

 

 

א. אחר התפילה יסעד לבו וילך לבית הכנסת ללמוד כפי כוחו, ויש מסיימים ב’ פעמים תהלים ואדרא רבה וזוטא בשני ימי ראש השנה. ולא יאבד היום הקדוש והנורא בשיחה בטלה וכדומה. ותלמידי חכמים השוקדים על לימודם בגופי הלכות יומם ולילה, ורוצים לפטור עצמם ממה שנהגו לקרוא תהלים ביום ראש השנה, אחר התפילה והסעודה, רשאים להמשיך בלימודם, שרק ביום הכפורים חייבים להשתתף באמירת כל הסליחות והתחנונים, מה שאין כן באמירת התהלים בימי ראש השנה.

ב. אחר המנחה ביום ראשון של ראש השנה, הולכים על יד שפת הים או אצל הנהר, או באר מים חיים, או בור, לומר "תשליך". וכשחל ראש השנה להיות בשבת, אם אמירת סדר התשליך מתקיימת מחוץ לשטח גבולות העירוב, יש למנוע אמירתו, כדי שלא יכשלו בהוצאת המחזורים מרשות היחיד לרשות הרבים. אלא יעשו התשליך ביום השני של ראש השנה. אבל אם התשליך נעשה בתוך שטח העירוב, יכולים לאומרו אף בשבת. ואף להנוהגים להחמיר שלא להוציא שום דבר בשבת אפילו כשיש עירוב, יכולים להוציא המחזורים על ידי קטנים שלא הגיעו למצות. ובמקום שאין שם עירוב שאסור לטלטל מרשות היחיד לרשות הרבים, יש להמנע מזה משום חשש הוצאת המחזור מרשות לרשות בשבת.

ג. אם לא עשה התשליך ביום הראשון, טוב לעשותו ביום השני אחר מוסף. ונכון לומר התפילה שתיקן החיד"א ז"ל ושנדפסה במחזורים.

ד. הנשים אין צריכות ללכת ל"תשליך", ושב ואל תעשה עדיף.

 

 

 

 

ה. צריך לתקוע מעומד. אך בתקיעות שלפני תפילת מוסף, הציבור רשאי לשבת ורק התוקע צריך לעמוד. ותוקע על יד התיבה ששם הספר תורה. ומנהגינו שהציבור עומדים בעת הברכות על השופר ובסיום הברכות יושבים. ויש להזהיר את הקהל שיעמדו בעת התקיעות שבחזרת תפילת מוסף, שהם עיקר התקיעות דמעומד. וכן יחיד שנאנס ובא תוקע להוציאו ידי חובתו, יעמוד בשעת התקיעות.

ו. קודם שיתקע יברך לשמוע קול שופר, וביום הראשון יברך גם ברכת שהחיינו. ואם בירך לתקוע בשופר, אין צריך לחזור ולברך. וכן אם בירך "על תקיעת שופר" יצא.

ז. תוקע ספרדי אין לו לברך שהחיינו על התקיעה ביום ב’ דראש השנה לאשכנזים. ולכן אחד מהקהל יברך את ברכת שהחיינו, והתוקע יתקע. ובדיעבד אם התוקע בירך שהחיינו, מוציא אחרים ידי חובתם.

ח. אדם שנאנס ולא בא לבית הכנסת ביום ראש השנה, כשבא התוקע לתקוע לו ולהוציאו ידי חובתו, יברך הוא בעצמו הברכות שעל השופר, והתוקע יתקע לו. ואם אינו בקי לברך, יברך התוקע ויוציאנו ידי חובה. ואם שכח לברך ונזכר בין תשר"ת לתש"ת, אין לו לברך שם. וכן מי ששח שיחה בטלה בין תשר"ת לתש"ת, אינו חוזר לברך, אף שיש ספק שמא לא יצא ידי חובתו.

ט. מותר מעיקר הדין לתקוע לשם מצוה בשופר בלי ברכה, במקום מטונף וכדומה, כמו מי שנמצא בבית האסורים, או באופן שבאמצע התקיעות נעשה ריח רע.

י. המסופק אם שמע קול שופר או לא, חוזר ותוקע ואינו מברך.

יא. תוקע לרבים שהוצרך לתקוע לחולה קודם שיתקע לרבים, יש אומרים שיוכל לתקוע לו על ידי שיכוין בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בתקיעות אלו, ואחר כך יוכל לתקוע להוציא ידי חובה את הרבים. וטוב שיתקע ליחיד אחר התקיעות לרבים.

יב. מי שהיה עומד בבין הפרקים של ברכות קריאת שמע, והציבור סיימו תפילתם שבחודש אלול, ורוצים שיתקע להם בשופר [לפי מנהג האשכנזים], כי אין איש אחר שיודע לתקוע, אין הציבור צריך להמתין לו עד שיגמור תפילתו, ומותר לו להפסיק כדי לתקוע להם.

יג. מי שבירך על השופר והתחיל לתקוע בו, ואחר כך נפסל השופר, אינו צריך לחזור ולברך, ויתקע שאר התקיעות בשופר כשר. ואף אם היה סבור שהשופר כשר, ונמצא שהוא פסול, אין צריך לחזור ולברך, אלא יחזור לתקוע את כל התקיעות בשופר כשר בלי ברכה, שאין התקיעות נחשבות להפסק בין הברכה לתקיעות בשופר הכשר.

יד. מי שבא לבית הכנסת אחר שכבר בירך התוקע על השופר, ושמע התקיעות כולן, הדבר ברור שאף על פי שלא שמע הברכות, יצא ידי חובה. ויש אומרים שרשאי לברך אחר התקיעות משום תקיעות דמעומד.

טו. אסור לתוקע ולשומעים להפסיק בדיבור בין ברכות התקיעות לתקיעות, ואם הפסיקו צריכים לחזור ולברך. אלא אם כן הפסיקו בענין הצריך לתקיעות, שאז אין צריך לחזור ולברך. ומי שבירך על תקיעות (במיושב) ותקע ג’ פעמים תשר"ת, ואחר כך לא יכל לתקוע, אסור לו לקרות "ויהי נועם" לתוך השופר לסגולה. וכל שכן שאסור לומר זאת בין הברכה לתקיעה, אלא ישתדלו להשיג תוקע אחר או שופר אחר. ואם אין אפשרות להשיג תוקע או שופר אחר, ולא היה יכול לתקוע אלא על ידי הפסק גדול להביא שופר אחר ממקום אחר, מותר לו לומר "ויהי נועם".

טז. הנוהגים להקרות לתוקע, אין להם להפסיק בתפילת לחש במוסף להקרות, משום הפסק. וכן נכון שלא להקרות תקיעה ראשונה שבתקיעות דמיושב.

יז. אסור לדבר בשעת התקיעות, ואפילו להשתעל או לפהק אסור, שמבלבל השומעים. והגדולים מוזהרים על הקטנים לבל יבלבלו את השומעים על ידי הילוכם אנה ואנה או שיחתם. ואין להביא קטנים יותר מדאי לבית הכנסת שמפריעים ומבלבלים כוונת הציבור. אבל קטנים שהגיעו לחינוך והם מיושבים בדעתם, מצוה להביאם לבית הכנסת לחנכם.

יח. אין להפסיק בין סדרי התקיעות לומר וידוי בין תשר"ת לתש"ת, ובין תש"ת לתר"ת, כי דבר זה לא נכון לפי ההלכה, שהואיל ואנו מסופקים שמא לא יצא בסדר הראשון, או גם בסדר השני, כי שמא תרועה שנאמרה בתורה היא היללה שנקראת גם כן בפינו "תרועה", ואם כן אין יוצאים ידי חובה עד שיתקע תר"ת, ואם יפסיק בוידוי לפני סדר תר"ת הרי הוא מפסיק בין ברכת לשמוע קול שופר למצוה, והוה ליה חשש ברכה לבטלה. לכן באמצע התקיעות מותר להרהר בלבו בוידוי בין סדר לסדר, אבל לא יאמר בפיו בלחש. ובתקיעות יכוין כל מחשבתו לצאת ידי חובת המצוה של שמיעת קול שופר, ותו לא מידי.

יט. יש נוסחאות שכתוב בהם בנוסח "יהי רצון" שלפני תקיעת שופר "ישוע שר הפנים" ויש למחוק מלים אלו.