הסוד הכי שמח

האנושות מנסה לפענח הרבה סודות, אז זה פלא שסוד השמחה נמצא ברשימה הזו?
 
מוכרחים להיות שמח, אבל יש להבין תחילה מספר דברים. האמונה אומרת שאין שום רע בעולם, שבורא עולם הוא טוב ומטיב ועושה את הכי טוב לכל העולם, לכל עם ישראל ולכל אדם בפרט. זו סיבה מספיק טובה לשמוח, עם כל מה שעובר עלינו. בספר בגן  האמונה כתבתי, שאמונה פירושה "השמח בחלקו" – בכל מה שעובר על האדם, וזה דבר שאנחנו צריכים להשריש ולהעמיק ולהפנים, בבחינת "נשאת ונתת באמונה". לכן רק אדם שזוכה לדעת מהו הטוב בעולם הזה יכול לשמוח בכל מה שעובר עליו.
 
טבע האדם לרצות את מה שנראה בעיניו כמה שטוב לו, או מה שיעשה לו טוב. וכשהוא משיג את זה, לרוב, הוא שמח. ואם לא מצליח לממש את רצונותיו – הוא עצוב. פעמים רבות, בגלל שאין לאדם דעת, הוא חושב שכסף, מעמד, רכב חדש, או כל תאווה ורצון אחר, זה הדבר הכי טוב שיכול להיות לו, ואם היה לו את זה אז הוא לא היה רוצה או מתאווה לשום דבר אחר. למה הדבר דומה? לילד קטן שרוצה ממתקים וגלידות כי הוא חושב שזה הכי טוב, אבל הורים שלו, להם יש דעת, יודעים שזה יזיק לו, לכן מונעים זאת ממנו. אבל הילד בוכה וצועק. תפקידם של ההורים הוא ללמד את הילד ולהסביר לו מה טוב בשבילו באמת, כדי שזה יהיה רצונו.
 
מאמרים נוספים בנושא:
איזוהי שמחה ?
האלף-בית של החיים
בשמחה  תמיד?!
שמחה – העדפה או חובה?
 
כך גם האדם, אם הייתה לו דעת והיה יודע שהטוב היחידי שיש בעולם הזה הוא רק לדבוק בבורא עולם, אז זה היה כל רצונו. וכשאדם יודע את זה בידיעה ברורה ושלמה, זה הופך להיות הרצון הגדול שלו. וזה המקום לתת את הדעת ולעשות חשבון פשוט, כל אדם בינו לבין עצמו, ולשאול – מה אני רוצה? מהי התכלית שלשמה אלוקים ברא אותי? הרי הוא משגיח על כל אחד ונותן לו את כל מה שהוא צריך כדי להשיג את התכלית שלו… על פי האמת הזו, אין רע בעולם. כל אדם שיש לו אמונה שבורא עולם הוא זה שמשגיח עליו ומביא אותו לתכלית שלו, מבין מיד שכל סוג של חסרון או קושי שיש לו – הן בעיות בפרנסה, עיכובים בזיווג, חולי וכדומה – זה הכי טוב. למה? כי בורא עולם רואה שהוא לא יכול להגיע לתכלית שלו, כלומר לאמונה שלמה, בלי המצב בו הוא נמצא – התנאים, החסרונות והקשיים שמלווים אותו. לכן כל קושי משרת את התכלית שלך – אז האם זה טוב או רע? התשובה ברורה.
 
ואם האנושות רוצה לפענח את סוד השמחה, אז הנה: אדם עם אמונה כזו שמח כל הזמן! כל רצונו הוא להשיג את התכלית. ואם הוא מגיע לזה רק דרך החיסרון, הרי שהוא שמח בכל חסרון שלו. זו כוונת הפסוק: "וייחד יתרו על כל הטובה". רש"י מסביר ש"וייחד יתרו" זה 'וישמח', מלשון חדווה. ועל מה שמח? חז"ל אמרו על הפסוק "וישמע יתרו" – מה שמועה שמע ובא? שמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. כלומר, לא שמע רק על הניסים והמופתים שהיו לעם ישראל, אלא גם על הקשיים, הניסיונות והמלחמות – ובהכל הוא שמח. למה? מכיוון שידע שלכל זה יש ייעוד: "על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו מיד מצרים". התורה מעידה עליו שזכה להגיע לאמונה שלמה – שמחה גם בקשיים ובצרות שהיו לעם ישראל בדרך, "את כל התלאה אשר מצאתם בדרך". הוא הגיע לדרגה כזו של אמונה עד שהבין שהכל לטובה! לכן הודה לבורא ושמח, מכיוון שהבין שכדי לצאת ממצרים, לא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות, צריך להגיע לנקודה שצריך לשמוח בהכל. ואם אדם זוכה לזה, ויודע שזה הטוב האמיתי בעולם הזה, רק אז הוא יכול לשמוח בכל החיים שלו.
 
קשיים? ניסיונות? זה חלק מהחיים, תשמחו בזה. אי אפשר להגיע לתכלית או להתקרב לבורא עולם אלא על ידי החסרונות שבורא עולם נותן לך. לא מוצא את החצי השני? אין פרנסה? החובות לוחצים? זה הכי טוב לאדם, זה מה שיקרב אותו לבוראו ולתכלית שלו. ואם תרצו, זה הסוד.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
זה סוד שחייבים לגלות
חיבוק  משמים
השמחה הצילה אותם מתאי הגזים
 
זה מזכיר לי את הימים בהם הייתי בעל חוב גדול. מה עשיתי? שמחתי ורקדתי כל היום. חברים שידעו מה עובר עלי שאלו בפליאה למה אני שמח כל כך, אמרתי להם שאני חי חיים טובים שאין בהם שום חיסרון כלל. ומה הם החיים שלי? שאני בעל חוב! הבנתי שרק כך אני יכול להתקרב לבורא עולם יותר, כי זה הטוב היחיד שיש. חובות? זה הדבר הכי טוב בשבילי. על זו הדרך כל אחד יאמר על "הבעיה שלו": החיים הטובים שלי זה בגלל שאין לי זיווג/פרנסה וכדומה, העיקר שאהיה שמח בחלקי – בכל מה שהוא חלקי – הקל והקשה, העליות והירידות, הקשיים והרגעים הנעימים.
 
רק מעצם העובדה שאדם רוצה להתקרב לבורא עולם, הוא כבר חי בגן עדן בעולם הזה. החסרונות מקרבים אותו לדבר האמיתי, וזה מה שבורא עולם רוצה מכל אדם. אלא שהאדם מפגין שרירים ולא רוצה להתמודד או לחיות עם מה שעובר עליו, אבל בורא עולם, שהוא מנהיג את העולם ואינסוף עולמות, יודע שבלי הקשיים והחסרונות הללו הוא לא יצליח, הוא לא יתעורר לרצות את הטוב האמיתי. מה גם, שהחסרונות האלה יתנו לו את הדעת והכלים להגיע לתכלית שלו – אז הוא ימנע את זה ממנו?! ממש לא.
 
התורה עצרה כביכול את רצף הגאולה והכניסה את פרשת "יתרו" 'באמצע', מן הסתם היינו מצפים שההמשך לגאולה וקריעת ים סוף יהיה מעמד הר סיני, אך דווקא בחלק הזה היא בוחרת לספר לנו על המפגש בין משה ליתרו חותנו שהיה כביכול משהו פרטי. למה? מכיוון שמכאן אפשר ללמוד שהאמונה קודמת לתורה, כמו שאנו מבקשים בברכות התורה: "ונהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה". רק מתוך האמונה של 'יודעי שמך' אפשר ללמוד את התורה בצורה נכונה, והשאיפה צריכה להיות להגיע למדרגה שהלומד ידע את הבורא, ושכל תכליתו בחיים היא להאמין בהשם יתברך ולהכיר אותו. כשאדם זוכה לחיות כך הוא שמח בהכל – גם כשקשה לו וכשלא הולך לו, כשכואב וקר לו, כשיש או אין לו, מכיוון שזה בדיוק מה שהוא צריך כדי להשלים את עצמו. כל אחד, כפי העניין שלו, צריך להתחזק באמונה שכל מה שעובר עליו זה הכי טוב בשבילו. וגם, לדעת שמכל קושי הוא עושה עוד צעד בדרך המקרבת אותו לבורא, לתכלית שלו.
 
זה דבר שהנשמה יודעת בשמים לפני שהיא באה לעולם הזה, אבל בעולם הזה – שנקרא עולם מלשון העלמה, הידיעה הזו נעלמת ונסתרת מהאדם. אך על ידי שמתחזק באמונה ויודע שהוא, למעשה, רוצה את הקשיים שעוברים עליו, כי זה הטוב האמיתי של הנשמה – הקושי שיקרב אותה לבוראה, לכן הוא יכול לשמוח בהם. וכל השאלות שאדם שואל בעולם הזה – למה קורה לי כך או אחרת? זה רק בגלל שהוא חושב שזה מה שטוב ומה שצריך, לכן הוא שואל שאלות שאין לאף אחד תשובות עליהן. אבל אם היה מבין שכל העניין שלו הוא להתקרב לבורא, לא היו לו שאלות בכלל. כי איך אמר אחד הצדיקים: בעולם הזה אין תשובות, אבל בעולם העליון אין שאלות…