הסליחה – כוח מרפא

סליחה היא הנכונות להרפות מעבר מכאיב. זו החלטה לרפא את הלב ואת הנשמה שלנו. זו נטישת התשוקה להכאיב לאחרים או לעצמנו. זו הנכונות לפקוח את עינינו ולראות את האור המצוי באנשים אחרים!

6 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 06.04.21

סליחה היא הנכונות להרפות מעבר מכאיב. זו
החלטה לרפא את הלב ואת הנשמה שלנו. זו נטישת
התשוקה להכאיב לאחרים או לעצמנו. זו הנכונות לפקוח
את עינינו ולראות את האור המצוי באנשים אחרים!
 
 
חודש אלול הוא גם חודש הסליחה. אך כאשר הוא מגיע ואנו באמת רוצים לומר כמו שצריך "סלחתי כדבריך", אנו מוצאים לעיתים את עצמנו נאחזים בקרנות הסליחה, נצמדים אל תרעומת ישנה ו…סובלים.
 
כי החיים בחברה מודרנית כמו שלנו עלולים לגרום לנו להאמין שכסף וצבירת נכסים חומריים יביאו לנו אושר. הבעיה היא, שככל שאנחנו צוברים יותר "כל מי יש לו מנה רוצה מאתיים", אנחנו רוצים יותר. כל כמות של רכוש ונכסים שתהיה לנו, לא תפתור את התחושה שאין לנו די.
 
כאשר אנו עושים את בחירותינו לאור ההשקפה הזאת, אנו מתרגלים להאמין שבסופו של דבר נמצא משהו חיצוני אשר יביא לנו את האושר הנצחי. העובדה שחיפוש כזה יותיר אותנו, בסופו של דבר, מתוסכלים, עצובים, ואפילו מיואשים, מרמזת לנו שהאמונה שלנו חסרת בסיס.
 
העולם סביבנו שופע פיתויים רבים, אשר בהם ניתן לתלות את האשמה בחוסר אושרנו או במחסורנו בכסף, בנכסים ובחפצים חומריים. אנו נושאים מבטנו ורואים סביבנו אנשים שיש להם יותר מאשר לנו והם נראים לנו שמחים יותר מאיתנו. אנו פונים לאנשים אחרים ומנסים ליצור איתם מערכות יחסים שימלאו את הבור הפעור בנשמתנו.
 
ייתכן שהקפיצה ממציאת התשובה בנכסים וברכוש לניסיון למצוא את התשובה בקשרים עם אנשים אחרים – נראית גדולה מדי, אבל החלק בתוכנו שאומר לנו שהתשובה מצויה בחוץ הוא בדיוק אותו החלק שגורם לנו למנות אנשים אחרים כאחראים לאושרנו. אנחנו משוכנעים שאם רק נמצא את האדם הנכון, חיינו יהיו שלמים ומושלמים!
 
אולם בתוך זמן קצר, אנו מוצאים את עצמנו דוהרים על סחרחרת פסיכולוגית, סובבים במעגל אינסופי, מאוכזבים ועצובים. משום שהכסף, החומר ומערכות היחסים שלנו לא הצליחו לשמח אותנו באמת. פה ושם יש לנו רגעי חסד, אבל הם קצרים וחולפים. ייתכן שנתחיל להרגיש לכודים בחיינו.
 
אבל אפשר שנשאל, מה עוד אפשר לעשות? מהו החלק בתוכנו שגורם לנו להמשיך ולחפש פתרונות בחוץ? האם אפשר לתת לו שם? זהו החלק שבנו, המאמין שהזהות האמיתית שלנו מוגבלת לגוף ולאישיות שלנו. זהו החלק שבנו, הלועג לכל רעיון הרומז כי אנחנו ישויות רוחניות המתקיימות אך לפרק זמן מסוים בתוך הגוף החומרי שלנו.
 
החלק הזה שבתוכנו, שכל כך שקוע בדברים חיצוניים נקרא "אגו". האגו מנסה להצדיק את נוכחותו בחיינו בכך שהוא מספר לנו שטובתנו ניצבת בראש מעייניו, שהגוף שלנו זקוק לו כדי להמשיך לחיות, שאם לא כן אנו עלולים בלעדיו לקפוץ לכביש לפני משאית נוסעת, חלילה, או לשכוח להאכיל את עצמנו, או להפסיק להתגונן מפני הסכנות הקיימות בעולם.
 
האגו מקפיד לשלוח עוד ועוד מסרים, שמספרים לנו שאנחנו חיים בעולם לא הוגן, ושאם לא ניזהר ולא נעמוד על המשמר כל הזמן – נהפוך לקרבנות. האגו שלנו שמח כאשר אנחנו משתכנעים ב’קרבניות’ שלנו, משום שאז אנו מעניקים לו את כוח השליטה. הדבר האחרון שהאגו רוצה, הוא שנאמין שיש לנו את זכות הבחירה – שיש ביכולתנו לבחור לא להיות קרבנות, שאנחנו יכולים למעשה לבחור באהבה במקום בפחד, ולסלוח במקום לשאת בתוכנו מרירות, טענות ומענות ושיפוטים.
 
קל לראות כיצד האגו רואה בַּשמחה, באהבה ובשלוות הנפש – אויבים מושבעים. כאשר אנו נהנים ממצבי הוויה כאלו, אנו חווים את מהותנו הרוחנית. אנחנו רואים אז שאיננו חיים בעולם שונה לחלוטין מזה שהאגו ניסה להציג בפנינו. קל לסלוח כשמתבוננים על העולם בעיניים אוהבות, משום שאז מתברר לנו שהתשובות שחיפשנו כל חיינו נמצאות כאן, ולא בחיים החיצוניים שהאגו מאמין בהם.
 
בהיבט השלילי ביותר שלו, אנו שומעים את האגו בתודעתנו הטוען ששמחה היא חוויה חולפת, ארעית, ולכן עדיף שנפנה למציאות החומרית ונמצא בה אושר אמיתי ובר קיימא. הרי בסופו של דבר, הכל יתפרק. משהו יתקלקל בודאי. מישהו או משהו יפלשו לתוך שמחתנו. משום כך, כדאי לנו לעמוד על המשמר מפני האשמים, האגו מייעץ לנו להפוך למְגַלי פגמים כדי להבטיח שנצא תמיד צודקים בעוד אחרים ייצאו טועים תמיד.
 
בסופו של דבר, השמחה שלנו או העדרה נמדדים על פי הדרגה שבה אנו מקבלים את עצתו של האגו. חשבו מה קורה כאשר אנו שופטים אנשים אחרים, אנו אוצרים התמרמרויות בתוכנו, דבקים בהטלת דופי והאשמה. התחושות שלנו חוסמות את דרך יכולתנו לחוות אהבה, שלווה ושמחה. חוויות האומללות שלנו מתעצמות, ואנו הופכים להיות מחפשי מגרעות שסורקים את העולם כדי לגלות נסיבות או אנשים שאפשר להטיל עליהם את האשמה לחוסר אושרנו.
 
הסליחה היא תהליך מתמיד. כהרף עין, אנו יכולים להרפות מהתבנית המבוססת על ראיה חיצונית שאומרת שעלינו למצוא את האושר שלנו מחוץ לעצמנו. אם פשוט נשנה את דעתנו, נוכל להשתחרר מאמונותיו של האגו, שמאמין שכדי לחוש בטוחים, עלינו להאמין בכך שאנו קרבנות ולנהוג כמתגוננים.
 
אם רק נשנה את נקודת המבט שלנו, נוכל להפסיק לחפש אנשים אחרים או חפצים מחוצה לנו כדי להאשים אותם בכך שאיננו שמחים. אנחנו יכולים לאמץ בחום את מהותנו הרוחנית האמיתית, ומיד נמצא שהיא מאז ומעולם היתה מקור האהבה, השלווה והשמחה שלנו. בכל רגע נתון, אנחנו במרחק פעימת לב משם – וההבנה הזו ניתנת חינם לכל דורש.
 
כל אדם בכל גיל יכול ללמוד לסלוח, ללא קשר לאמונתו, לחוויות בעברו, או ליחסם של האנשים סביבו כלפיו.
 
מהי סליחה?
 
מנקודת מבטה של האהבה והרוח, סליחה היא הנכונות להרפות מעבר מכאיב. זו החלטה שלא לסבול עוד, זו החלטה לרפא את הלב ואת הנשמה שלנו. או הבחירה שלא להאמין עוד בערך השנאה או הכעס. זו נטישת התשוקה להכאיב לאחרים או לעצמנו בגלל משהו שכבר נמצא בעבר. זו הנכונות לפקוח את עינינו ולראות את האור המצוי באנשים אחרים, ולא לשפוט או לדון אותם לכך חובה.
 
לסלוח פירוש לחוש את החמלה, הרכות, העדינות והדאגה לאחרים שתמיד שוכנות בליבנו, לא משנה מה קורה בעולם באותו רגע. הסליחה היא הדרך למקום של שלווה פנימית ואושר, הדרך אל הנשמה שלנו. המקום השלו הזה זמין לנו תמיד, מוכן לקבל אותנו לתוכו בכל רגע. אם לרגע איננו רואים את שלט הברכה המקבל את פנינו, הרי זה מפני שהוא מוסתר על ידי ההיאחזות שלנו בכעס.
 
באופן כלשהו, חלק בתוכנו מאמין שאנו יכולים למצוא את שלוות הנפש שאנו מבקשים באמצעות היאחזות בשנאה, בכעס או בכאב. חלק בתוכנו אומר שחובה עלינו להתגונן, ושנוכל למצוא שמחה ושלווה באמצעות היאחזות בשנאה ובטיפוח רגשות נקם. חלק בתוכנו אומר לנו שחובה עלינו להתרחק, לסגת, ולשמור את אהבתנו ושמחתנו כלואות בתוכנו, מפני שנפגענו בעבר.
 
ניתן לראות את הסליחה כמסע על פני גשר דמיוני שנמתח בין העולם שבו אנו שבים וממחזרים את הכעסים שלנו לבין מקום השלווה. הוא לוקח אותנו לעולם חדש של אהבה מקיפה ונרחבת שאינה תלויה בדבר.
 
באמצעות הסליחה אנו מקבלים את כל הדברים שליבנו חשק בהם מאז ומתמיד. אנו משתחררים אז מהפחדים, מהכעסים ומהכאבים שלנו וחווים אחדות והזדהות זה עם זה. הסליחה היא השביל שמוליך אותנו מהחשיכה אל האור – לתפקידנו כאן, בעולם הזה.
 
הסליחה עוזרת לנו לחמוק מצללי העבר, בין שאנו הטלנו את הצל ובין שהיה זה מישהו אחר שהטיל אותו. כאשר אנו סולחים פצעי העבר שלנו מחוטאים ונרפאים. לפתע אנחנו חווים את מציאות אהבתו של האלוקים. במציאות הזאת קיימת רק אהבה.
 
אבני דרך בנתיב הסליחה
 
במצבה הטבעי, תודעתנו שקטה, שלווה, שמחה ואוהבת. היא נעשית צלולה משום שאין בה מחשבות סותרות, שיפוטים או חששות.
 
יציאה לחיק הטבע, שם נוכל לחוות אחדותנו איתו, יכולה מאוד להועיל. כל מה שעלינו לעשות הוא להיות שקטים ולהקפיד שדבר לא יסיח את דעתנו. הדממה שניצור תסייע לנו להיות קשובים יותר להיבטים השונים של הסליחה.
 
היו עדינים וסבלניים כלפי עצמכם. דחו כל פיתוי להשוות את עצמכם לאנשים אחרים או למדוד את מהלך ההתקדמות שלכם, מצאו לכם מקום בו אתם מרגישים בנוח ובטבעיות, וכבדו זאת.
 
עיינו בעקרונות אלו ב"ראש פתוח" ומתוך נכונות. הזכירו לעצמכם שזה בסדר גמור לא להסכים עם חלק מהרעיונות או אפילו לדחות אותם.
 
היו פתוחים לאפשרות לשנות את אמונתכם הנוגעת לסליחה.
הבינו שאין ערך לרחמים עצמיים.
בחרו להיות שמחים ולאו דווקא "צודקים".
היו מוכנים להפסיק להיות קרבנות.
ראו בכל אדם שאתם פוגעים מורה לסליחה.
 
האמינו שהיאחזות בטענות ובמחשבות בלתי סלחניות היא דרך שמובילה לסבל.
האמינו שהיאחזות בכעס לא תביא לידי השגת מה שאתם באמת רוצים.
האמינו שקבלת החלטות על בסיס אהבה ולא על בסיס פחד – פועלת לטובתכם.
האמינו שאין כל ערך בענישה עצמית.
האמינו שאתם ראויים להיות מאושרים.
 
היו נכונים לראות בכל אדם שתפגשו את האור הנובע מילד תמים, בלא כל קשר לבגדים שהוא לובש או לדברים שהוא עשה בעבר.
היו נכונים לראות את האור הנובע מילד תמים הקורן מתוככם.
היו נכונים למנות את הדברים שבהם זכיתם, במקום את פצעיכם.
 
בקשו את הערך הטמון בוויתור על השיפוטיות שלכם.
 
האמינו שהאהבה היא הכוח המרפא החזק ביותר.
 
האמינו שהסליחה היא המפתח לשמחה!
 
שלב הפעולה: הבחירה לסלוח
 
מילת מפתח אחת – נכונות – מעניקה לכם את הכוח ללכת הלאה בתהליך הסליחה. הכעס שלכם יתחיל להתחלף באהבה. הנכונות שלכם לבקש את עזרתו של הקב"ה היא אשר מאפשרת לכם להמיר את הכעס לאהבה.
 
החליטו שאינכם מוכנים יותר לסבול את השפעת אפקט הבומרנג של מחשבותיכם הבלתי סלחניות.
 
נסו להיעזר בשלב זה בכתיבת מכתב לאדם שלו אתם מבקשים לסלוח. הביעו במכתב את כל מה שאתם מרגישים כלפיו, הביעו את התחושות והמחשבות שלכם במילים ברורות, ואז קרעו את המכתב לגזרים.
 
הבהירו לעצמכם שהמטרה שלכם היא להגיע לשלוות נפש, ולא לשנות או להעניש את האדם האחר.
 
היו מוכנים לראות את האדם שפגע בכם כאילו הוא אחד המורים החזקים ביותר שלכם, שנותן לכם הזדמנות ללמוד באמת מה משמעותה של הסליחה.
 
זכרו שכאשר אתם סולחים לאדם אחר, אתם סולחים לעצמכם.
 
התחילו לתרגל, וגלו כי הערך הגלום באיחולי ברכה לזולתכם ובתפילה למענו, שמור גם לעצמכם.
 
גלו את ההנאה והשלווה הנובעים מהסליחה!
 
סוף טוב, הכל טוב
 
כאשר כל אחד מאיתנו ייקח על עצמו את האחריות להסיר את המחסומים מפני נוכחות האהבה באמצעות הסליחה, כולנו נחווה שלווה, אושר ושמחה בממדים שמעבר לכל דמיון.
 
הסליחה היא הגשר לאלוקים, לאהבה ולאושר. זה גשר שמאפשר לנו להיפרד לשלום מהטחת אשמה, מתחושת אשמה ומרגשי בושה. הוא מלמד אותנו שאהבה פירושה הרפיה מפחד.
 
הסליחה מטהרת את האוירה, את ליבנו, את נשמתנו. היא מחברת אותנו לכל הדברים הקדושים. באמצעות הסליחה, אנו מתחברים אל אותו הדבר אשר הוא גדול מאיתנו, אל אותו הדבר אשר הוא למעלה מכל דמיון ומלא הבנה.
 
 
(מתוך "שעה טובה") 

כתבו לנו מה דעתכם!

1. yafit

כ' אב התש"ע

7/31/2010

חזק מאוד כמה נכון כמה קשה ליישם

2. yafit

כ' אב התש"ע

7/31/2010

כמה נכון כמה קשה ליישם

3. דבי ארביב

ט"ז אב התש"ע

7/27/2010

וואווו מאמר מדהים.. בין היפים שקראתי…כל הכבוד!!!
אמן ונזכה ליישם כל מילה ומילה!!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה