הספירה לאחור

'מופע השינויים' הוא דבר מתיש.
באותה שנה, הספירה הייתה מסיבית
ולוחצת, ונשמתי לרווחה מהידיעה
שהיא עוד מעט מסתיימת. זה אוטוטו
קורה. הספירה לאחור.
 
 
כשגרתי באנגליה, חשבתי שלספור את העומר זה משהו שגובל בבדיחה. ואם עשיתי עם משהו בכיוון, זה החזיק מעמד בקושי שלושה ימים. גם כשעלינו לישראל לא כל כך תפסתי את העניין של ספירת העומר, אז זה לא היה הדבר בהא הידיעה שהדאיג אותי כמו שאתם מבינים.
 
הכל השתנה אחרי הנסיעה הראשונה לאומן, לרבי נחמן מברסלב לפני שלוש שנים, כשפתחתי ספר מעניין שהיה מונח לידי – ליקוטי תפילות שחיבר רבי נתן מברסלב, התלמיד המובהק של רבי נחמן, וקראתי באקראיות (יש דבר כזה?) פסקה שעסקה בימי ספירת העומר, ועד כמה שספירה זו חשובה ומעצימה את השמחה והאושר של האדם.
 
באותה שנה ספרתי את כל הימי הספירה. שנה אחרי הייתה הפעם השנייה שעשיתי את זה שוב. אבל מה 'המשמעות הפנימית' של למה צריך לספור כל יום? את זה עדיין לא הבנתי וזו הסיבה שהרגשתי חוסר אונים משווע.
 
שנה נוספת עברה, ואלוקים נתן לי קצת תובנות. זה התחיל בשבוע הראשון של העומר שמייצג את החסד. באותו שבוע החלטתי לשלוח מייל לאדם שהיינו בריב רציני איתו, ולראות אם זה מה שישכין שלום בינינו. לא יאומן, לקראת סוף השבוע השלום המיוחל קרה.
 
שבוע לאחר מכן היה שבוע הגבורה (שידועה גם בשם דין). זה היה שבוע בו מצאתי את עצמי בויכוחים מסיביים כמעט עם כל מה שזז. בדרך כלל אני לא אדם טמפרמנט, אבל שבוע הכעס והזעם שתקף אותי הצליח להפתיע אותי כהוגן.
 
שבוע שלישי – תפארת (שידועה כחמלה, אחדות, הרמוניה). ביום הראשון של שבוע 'ההרמוניה' כבר זקפתי לזכותי שני ויכוחים עם כמה אנשים שבדרך כלל אני מסתדרת איתם. לא היה לי ספק שמשהו מוזר מתרחש כאן. הרגשה פנימית הובילה אותי להבנה שמדובר בתקופה של ספירת ימי העומר, ואיכשהו ניסיתי לברר מה קורה כאן, לכל הרוחות, עד שגיליתי מהי המשמעות של כל שבוע.
 
כל שבוע אנחנו אמורים לעבוד על שיפור מידת נפש או תכונה מסוימת. בדקתי את מה שקורה איתי בשטח מול 'מידת השבוע' ומהר מאוד הבנתי שאני ממש לא בכיוון.
 
איזו מידה תהיה בשבוע אחרי? נצח (שידועה גם כניצחון) בתוספת הוד (שידועה גם כענווה והכרת הטוב).
 
אהמממ…
כמו שאתם כבר מבינים, באותו שבוע היו לי מבחני ניצחון במידת הנצח. אין לי מושג אם עברתי אותם. אבל מה שאני כן יכולה לומר לכם הוא, שלא פעם הרגשתי איך אני מתפתה להניח את היד על הצוואר של כמה אנשים שבאמת השתדלו 'לרדת' עלי ועל כל מה שעשיתי.
 
בסוף, את היד השארתי אצלי.
 
שבוע לאחר מכן היה לי גילוי נפלא. התגלית באה בדמות שורות מתוך הספר "המדריך הרוחני לספירת העומר" של הרב סימון ג'ייקובסון. אותו יום היה היום ה-32 לספירה שהתאים ל'כושר עמידות מידת הענווה', ואלה הדברים שאמר:
 
"ענווה וצניעות לא אמורות לגרום לאדם להרגיש חלש וחסר ביטחון. נצח שבהוד מדגיש את העובדה שענווה אמיתית לא הופכת אותך לשטיח הכניסה לבית. ההיפך הוא הנכון, ענווה מעניקה לך כוח סבל אדיר".
 
אהממ….
 
במשך שנים נאלצנו להתמודד עם מישהו שניבל את הפה שלו בצורה מזעזעת, בעיקר על הדת 'שלנו'. המצב רק החריף, ואנחנו די התביישנו לנקוט בצעד כלשהו ולומר את מה שצריך להיאמר. אחרי שקראנו את דבריו של הרב ג'ייקובסון על היום ה-32 של הספירה, ידענו שזה הזמן הרוחני להפסיק להיות 'ענווים' ולומר 'שמספיק זה מספיק'. מדהים, זה מה שעשינו.
 
שבוע לאחר מכן היה שבוע יסוד, שחלק מהאנשים מתארים אותו בלהיות צנועים, ואילו אחרים מתארים אותו כשבוע של קשר. באמצע השבוע קיבלתי מכתב מבית הספר של הילדה בו התבשרנו על העלאת רמת הצניעות בבית הספר. הדרישה מההורים היא להיות יותר זהירים בכל הקשור למדיה שהם מאפשרים בבית.
 
זה באמת שימח אותי, אבל לא את כולם.
 
שאר השבוע עבר עם ערפל סמיך. לא ידעתי מה קורה. הכל הרגיש כל כך 'עמוק' ויסוד-י', אבל לא היה לי שמץ של מושג בכל מיליוני הכיוונים האפשריים מה עומד לקרות, ולקראת סוף השבוע כבר הייתי מותשת ועייפה עד אימה.
 
שבוע לאחר מכן, מלכות. רבי ג'ייקובסון מסביר את מלכות במילים הבאות: "הרגשת שייכות, לדעת שאתה חשוב ושאתה עושה את ההבדל". זה כל כך רלוונטי לי ולמשפחתי, שאני יושבת כאן עם נשימות כבדות, מחכה לראות אילו דברים מסיביים עומדים לקרות, האם יהיה תהליך או פתרון בשבוע הזה.
 
זה היום השני בשבוע והכל כל כך מעניין, 'כבד' ועם שיחה ממש לא צפויה. נצטרך להמתין ולראות אילו הפתעות נוספות אלוקים רוצה לתת לנו.
 
מה שאני יכולה לומר לכם הוא, שכל 'מופע השינויים' הוא דבר מתיש. באותה שנה, הספירה הייתה מסיבית ולוחצת (לפחות עבורי…) ונשמתי לרווחה מהידיעה שהיא עוד מעט מסתיימת. זה היה כל כך אמיתי, עד שכבר ציפיתי למשה רבינו שיבוא עם לוחות הברית.
 
באותה שנה, לא ספרתי סתם כך את העומר, חייתי אותו כל יום. אני מניחה שזה דבר טוב. אבל לפעמים, אני עדיין מרגישה שזה אפשרי שיהיו לנו הרבה דברים טובים.