העין הרעה של המן
איך משיגים עין טובה בקלי קלות, במילה אחת מתוקה ומקסימה, ובורחים כמו מאש מהעין הרעה של המן? הרב שלום ארוש עם התשובה המדהימה!
עין טובה?
אם אתם שואלים אותי, זה הדבר הכי קל שאפשר להשיג. איך? פשוט, אומרים תודה לבורא עולם על ה-כ-ל! למה? כי זה המרקם הרוחני שלנו. יהודי, מלשון להודות – ליוצרנו ולאנשים סביבנו.
באחת השיחות שהם ניהלו אחרי שחזר הביתה מבויש וזועם עד כלות, אמרה זרש לבעלה המן הרשע: "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו – לא תוכל לו, כי נפול תיפול לפניו"! (מגילת אסתר ו, יג).
ולמה התכוונה זרש כשאמרה "אם מזרע היהודים מרדכי"? הרי ברור שהוא יהודי, כולם ידעו את זה.
כאן מתחילה הבעיה, או בעצם האקשן של המגילה.
לא היה בעולם כפוי טובה כמו המן הרשע. מה לא היה לו? ארמונות, עושר, כוח, עוצמה, הצלחה, ילדים רבים בלי עין הרע… וכמשנה למלך אחשוורוש, שהיה עסוק בעניינים שלו, המן היה השליט הפעיל מבין השניים על 127 מדינות. והכוונה היא, על כל אוכלוסיית העולם. כל העולם השתחווה בפני האדם הזה! הכל היה שלו.
"אבל שום דבר אינו שווה לי"! היה משחרר מדי פעם לאוויר העולם. (שם ה, יג).
למה? כי יהודי אחד – מרדכי, לא השתחווה בפניו. זאת הרמה הגבוהה, אם כי השפלה, של המידה המגונה כפיות טובה, העין הרעה של המן, הצד הרוחני הטמא הידוע בכינוי "קליפת המן".
מאמרים נוספים בנושא:
הנקודה השחורה
את פורים הוא לא לקח בחשבון
וכל זה לא שווה כלום!
וכמו אדם וחוה, גם להמן היה הכל. וכמותם, גם הוא לא היה מרוצה. הוא לא נתן את דעתו לכל העושר והטוב שהושפע עליו, אלא שם לב רק לדבר האחד הזה שחסר לו. זאת קמצנות מרושעת, מה שמוכר גם כצרות עין, ההיפך המוחלט של נדיבות ורוחב לב.
לכן, אומרת זרש לבעלה המן, שאם מרדכי הוא מהאיכות הזו של ה"עין הטובה" שמאפיינת את היהודים שכל הזמן משבחים, מודים ומהללים את בוראם, אז הוא לא יוכל לו אלא "נפול תיפול לפניו", מכיוון שהעין הטובה חזקה יותר מהעין הרעה. שום עין רעה לא יכולה לגבור על אדם עם עין טובה! ומרדכי היהודי היה בעל עין טובה, כך מעידה עליו המגילה: "מרדכי דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו" (שם י, ג).
אנחנו מתפללים כל יום שלוש פעמים ביום תפילת "שמונה עשרה", תודה לא-ל, אומרים לבורא עולם "אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה". והקדושים – הם אלה בעלי העיניים הטובות, מכירי הטובה, אומרי התודה כל הזמן!
אנשים עם הכרת הטוב הם אנשים שההצלחה מאירה להם פנים. אנשים עם הכרת הטוב תמיד ימצאו משהו, אפילו הקטן ביותר, כדי להודות עליו. העין הטובה שלהם מסייעת להם להתפתח – ברוחניות ובגשמיות – ובמהירות.
אדם שמודה נמצא במקום טוב בקיום המצוות ובקשר שלו עם בני אדם. הוא מכבד את הוריו, הוא מעריך כל דבר ולו הקטן ביותר שהם עשו בשבילו. הוא מעריך ומכבד את אשתו ורואה בה רק את הטוב, נותן את דעתו על הדברים הנפלאים שהיא עושה בשבילו בכל יום. ובתמורה, הוא נהנה מברכה כפולה – של הוריו ושל אשתו, לכן מצליח עוד ועוד. הוא דוגמה מהלכת של הכרת הטוב לילדיו, ששומעים אותו אומר תודה לאמא שלהם ואת איך שהוא מכבד את הוריו. לכן גם הם הולכים בעקבותיו, ואז הוא מודה לבורא עולם עוד יותר. ויותר מהכל, בגלל כל הטוב הזה הוא נמצא במצב של הכרת הטוב ותודה לבורא לאורך כל היום!
אולי גם זה יעניין אתכם:
הגמרא מלמדת אותנו שאסור לעשות טובה לאדם כפוי טובה. והגבות כבר מורמות ונשאלת השאלה – למה? נניח שאדם רוצה לעשות מעשה חסד עצום, והוא יודע שהאדם עמו יעשה את החסד לא יטרח אפילו לומר לו תודה. מה לא בסדר בלעשות טובה עם אדם כזה?
והגמרא גם עונה, שעשיית חסד וטובה עם אדם כפוי טובה זה כמו לעבוד עבודה זרה. כן, למרות שזה נשמע גדול מדי. כפוי הטובה חי עם התחושה שכולם חייבים לו ושהכל מגיע לו. מרגיש עם עצמו לא פחות מאליל, בדיוק כפי שמרגישים אנשים בעלי גאווה כמו פרעה והמן הרשע. לכן עשיית טובה וחסד עם אדם כזה היא כמו לשרת אליל…
וההיפך, אדם שמכיר טובה ומודה לא מרגיש בכלל שמישהו חייב לו או שמגיע לו משהו, מכיוון שהוא בכלל לא חושב שמישהו חייב לו, אלא מעריך כל פרט קטן בחייו שהוא מקבל ומודה עליו מכל ליבו – הן לבורא והן לצינור שלו – האדם שעשה אתו את החסד, הטובה, הצדקה וכן הלאה.
אדם עם כפיות טובה ברמה של המן הרשע, הוא אדם שלעולם לא יהיה מרוצה ממה שיש לו וחזקה עליו להיות מדוכא ומיוסר כל הזמן. הוא עיוור לאינסוף הטובות שהבורא עושה אתו כל רגע ורגע, מכיוון ששום דבר לא מספק אותו.
אך אם אדם חי את ההבנה שיהודי זה מלשון להודות – הוא לא מפסיק לומר תודה כל היום, הוא שר ושמח ומהלל את הבורא.
הנה לכם הדרך הקלה והפשוטה להיות אנשים בעלי עיניים טובות.
פורים שמח!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור