הענווה של העצים
לא סתם אומרים שהאדם הוא עץ השדה. רגע אחד הוא כמו עץ מפואר ועשיר, ורגע אחר כמו עץ עם ענפים ריקים מעלים. לקראת ט"ו בשבט, סאני לוי על ענוות העצים.
מוקדם בבוקר, לפני שהשמש זרחה, כבר הייתי בחוץ – במרחב הפתוח עם העצים והשדה הגדול שנמצא לא רחוק מהבית, לשיחה בשניים – התפילה האישית שלי. המראה היה כמו לקוח מהאגדות – קסום, מלא צבעים ומרתק. בעיקר התפעלתי מהעצים שאלוקים ברא ואיך שכל אחד שונה מזה שלידו. שמתי לב שחלק מהעצים היו במצב של פריחה – ענפים מדהימים מלאים בעלים מלאי חיות בשלל צבעים, בעוד אחרים, לא רחוק מהם, נראו כמי שראו ימים טובים יותר בחייהם – ענפים ריקים מעלים, גוון קודר בלי שמץ של חיות. אבל לא משנה באיזה מצב העצים היו – פורחים או 'קודרים' – כל אחד פנה לכיוון מיוחד, כמו מראה את העניין הייחודי השייך רק לו.
המשכתי ללכת ואז, הירח – רגע לפני שהשמש משתלטת על השמים – תפס אותי. באותו בוקר היה בו משהו שונה. לא הפסקתי להסתכל עליו. הוא זרח באור מיוחד, אך עדיין, היה נראה כאילו שכבת שמן סמיכה ומלוכלכת מכסה אותו. המשכתי ללכת תוך שאני מסתכלת על האור שלו עד שקבוצת עלים גדולה מעץ גבוה במיוחד חסמה לי את הנוף. אותם עלים שרגע לפני היו כל כך שופעים ויפים, פתאום הפכו למכשול ומסך מפריע שחסם לי את הנוף היפה של הירח. אי אפשר היה לראות את האור דרך העצים והעלים הסבוכים שלהם.
המשכתי בהליכה תוך כדי השיחה עם אלוקים, עד שהנוף הקסום נגלה בפני שוב. הסתכלתי עליו תוך כדי ההליכה עד שהגעתי לנקודה בה התמונה שראיתי השאירה אותי פעורת פה – זה היה המראה של הירח מאחורי עץ שומם חסר עלים, כזה שנראה כמו שלד או אפילו מכשפה שמצביעה עם אצבע מחודדת – אותו ענף בולט שיצא ממנו, אבל עכשיו הוא היה בתפקיד המסגרת, עוטף את הירח באלגנטיות.
כל העצים מסביב – למרות גודלם ויופיים שעמדו זקופים וגאים בעצמם – פתאום הזכירו לי את הלהקה שהגיעה אלינו בנשף הסיום עם שמלות מגונדרות ויפות, ליפסטיק כהה והרבה מאוד תכשיטים: יפים, אבל בטח יקרים מאוד. הם לא השאירו מקום ממנו יזרח האור…
מאמרים נוספים בנושא:
הכל מתחיל בגרעין
אני כאן כדי להישאר
העיירה הקסומה
האדם הוא עץ
התמונה הזו מיד עוררה בי זיכרון כואב – ימיו האחרונים של אבא שלי. הוא היה בבית החולים. לא, שום כלום לא היה לו חוץ מהנשימות שנשם ובקושי. לא בגדים יקרים על גופו, לא נעלים יפות לרגליו, לחיים חיוורות חסרות צבע וחיות, לא שומן על העצמות שלו, ושום עסקים שמנקרים בראש שצריך לטפל בהם. שום דבר חוץ מהדבר הבסיסי שיש לחיים בימיו האחרונים להציע: פיג'מה של בית החולים על גופו וכמה צינורות שהיו מחוברים לאף וליד. הוא היה כמו עץ עם ענפים חשופים אחרי שכל העלים שלו נשרו. ועדיין, קרן ממנו אור מיוחד. בלי כל הדברים הארציים והמחשבות שבדרך כלל ליוו אותו וגרמו לו להתרחק קצת כדי לחשוב, להבין ולהתבונן, לאור של אלוקים היה עכשיו יותר מקום להאיר ממנו. וכולם סביבו ראו את זה עין בעין.
כן, להסתכל על עץ בלי עלים וחיות יכול להיות מחזה לא קל בכלל. וזה עוד יותר שובר את הלב לראות איך חיים של אדם מוכרחים להסתיים. אבל התהליכים הללו הם חלק הכרחי מהחיים. אלה השינויים משלב אחד לשני שעוזרים לנו להתבונן על התהליך והמטרה שלנו, והמוות הוא זה משלמד אותנו כל כך הרבה על החיים.
כיצורים חיים, מחפשי תענוגות ושואפים לנוחות, אנחנו יכולים בקלות להיות אובססיביים לחומר ולקניינים. אנחנו נוטים בטעות לחשוב שהקניינים הללו יעשו אותנו אנשים שמחים ומאושרים או יספקו אותנו, לכן אנחנו עובדים קשה כדי להשיג אותם. אנחנו משתמשים באנרגיות היקרות של החיים כדי לרדוף אחרי דברים, אבל לפעמים אנחנו רודפים אחריהם מהסיבות הלא נכונות. וכשאנחנו עושים את זה, המטען שצברנו פשוט חוסם את האור האמיתי.
פעם שמעתי אמרה מקסימה שיכולה להיות מעין מבחן לקמוס, כדי לראות אם אנחנו רודפים אחרי דברים מהסיבות הלא נכונות: "אנחנו קונים דברים שאנחנו לא צריכים, עם כסף שאין לנו, להרשים אנשים שאנחנו לא אוהבים".
הרבה דברים אכן מגדילים את איכות החיים שלנו והקשר שלנו עם אלוקים. אבל כשמתמודדים עם כל המטען שהעולם הזה כל הזמן מנסה לשווק לנו, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה אנחנו רוצים אותם. האם אנחנו באמת צריכים אותם? או שמא אנחנו רוצים אותם כדי לגרום למישהו אחר לקנא, למלא חלל ריק בתוכנו, או להתרברב?
במצבים רבים, מעט זה הרבה.
אם רק הייתי יכולה ליישם את החכמה הזו במעשים שלי, כמו – במקום לרצות עוד צמיד חסר שימוש ותועלת שראיתי אתמול בקניון.
שימו לב לעצים, יש להם מסרים רבים עבורנו, כי לא סתם נאמר ש"האדם עץ השדה"!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור