הצופה השקט מהצד

למרות שהוא מרכז העניינים, ברוב
המקרים הוא הצופה השקט מהצד. זה
שקולט כל פיסת מידע, מפנים אותה,
ובסוף פולט אותה. תנו דעתכם למה
שאתם אומרים ולאיך שאתם מתנהגים.
 
 
הוא יושב בצד, בשקט. קולט כל צעד ושעל. כל התנהגות. כל מבט וכל אמירה. מדי פעם גם לו יש מה לומר, אבל לא בהכרח קשור למתרחש.
 
את דעתו הוא נוהג להביע, לרוב, כשהוא עייף, רעב, צמא, צריך חברה ותשומת לב, או כשהוא, סתם כך, רוצה חיבוק וליטוף.
 
הוא חי ונושם, בדיוק כמוני וכמוך. יש לו חושים מחודדים ומפותחים מספיק כדי לקלוט את העולם סביבו, ולהתפתח בהתאם. הוא כמו בור בלי תחתית… יונק כל פיסת מידע – רלוונטית ושאינה. אמנם הוא לא יודע להבדיל בין הדברים, אבל הוא מסתכל, שומע, מביט, בוחן, מברר, ערני, משקיף מהצד וקולט הכל.
 
הצופה השקט מהצד. הוא הרי עדיין לא ממש מבין את הלקסיקון השימושי של המבוגרים – את המונחים והצלילים שהם משמיעים, זה כמו ג'יבריש בשבילו. אבל מדי פעם הוא מנסה, וגם מצליח, 'לדחוף' לשיחה איזו הברה, צלילים קטועים – 'גה… גה… גי… גי…'
 
נכון, הצלילים האלה חסרי משמעות, הוא לא מבין את מה שהוא משמיע, בעוד כשאנו משמיעים צלילים הם מהווים סוג של תקשורת. והצופה הזה מהצד, הוא מעבד את המידע ומכניס לזיכרון, המנותב בהתאם לצורך – חלק לזיכרון קצר וחלק לזיכרון ארוך. כך או כך, המידע הזה – בין ראייה ובין שמיעה – חוזר על עצמו פעם אחר פעם ונחרט בזיכרונו.
 
גם במקרה זה, הוא לא יודע לעשות הבחנות בין סוגי המידע השונים שהוא קולט מהסביבה. לא רק שהוא לא יודע, הוא לא יכול. הוא כמו כלי קיבול בלתי מוגבל של בליל מסרים מהסביבה, אותם יוציא החוצה בצורת התנהגות, דיבור או חשיבה, ויעשה בהם שימוש בהתאם.
 
הצופה הזה לא תמיד נשאר רק בצד. עכשיו הוא כבר גדל ולמד להכיר את הסביבה – מי קרוב ומי פחות. מה התפקיד של אמא ואבא בחייו, המטפלת/גננת, הילדים שבמעון או בגן וכן הלאה. הצופה מתחיל להיות קצת יותר פעיל וגם קצת יותר מבין, למשל, הוא מבין שאמא והוא הם שני אנשים נפרדים, לא כפי שהיה לפני כן, ועכשיו גם מתחיל לדרוש – הוא רוצה תשומת לב מאמא ואבא. הוא זקוק להמון חום ואהבה מהם, ובכלל, מכל קרוב משפחה שנמצא בסביבה.
 
הוא עבר שלבים מעניינים מאוד. בתחילה התהפך מצד לצד, אחר כך זחל, אחר כך התחיל ללכת. גם יצר הסקרנות שלו פועל עכשיו במיטבו. הוא נוגע בכל דבר, ממשש, בודק, ואפילו טועם. פחד וחשש – אלה מושגים שלא קיימים אצלו, לכן הוא גם לא מודע לסכנות שאורבות במצבים מסוימים.
 
אה, והוא גם חקיין מצוין. תקופה ארוכה שהוא ישב לו כך בצד, אבל עכשיו הוא כאילו מתעורר באחת, מתינוק כמעט פסיבי, צופה ללא מילים, והופך לילד אקטיבי מלא חיות, חידושים והמצאות, ויחד עם זאת גם התנהגות מאוד מוכרת ודומה למה שספג מהסובבים אותו. חודשים הוא צפה באבא ואמא בשקט, צפה ובחן, התבונן וקלט… ועכשיו, הרגע ליישם. פעולה זו באה לידי ביטוי בצורתה הטבעית ביותר העונה לשם 'חיקוי'.
 
חיקוי הוא פעולה, או יותר נכון סוג של התנהגות, בריאה וטבעית שמהווה מראה. למי? להורים. הילד, שבינקותו התבונן, קלט והפנים, מבטא בשלב זה "התנהגות נרכשת" שנלמדת מהסביבה.
 
קשה להאמין עד כמה הם מושפעים ומחקים אותנו. גם אם נראה לנו שהם קטנים מאוד ולא מבינים שום דבר (טעות גדולה!) – הם מבינים מאוד! אנחנו לא מבינים עד כמה הם יכולים להיות בסוד העניינים. איך, אתם שואלים? תקראו את הסיפור הבא:
 
לפני מספר שבועות חליתי בשפעת מלווה בשיעולים כבדים ומעצבנים. רוב היום השתעלתי. אחרי כמה ימים שמתי לב שבתי בת השלושה חודשים משתעלת. חשבתי שגם היא הצטננה, למרות שלא היו שום סימנים להצטננות או התקררות, ברוך השם. עד שהבחנתי שהיא בעצם משתעלת מיד אחרי שאני משתעלת, שיעול שחוזר על עצמו. חוק הקלט-הפלט עבד וביטא את עצמו כראוי, הקטנטונת שמעה במשך כמה ימים צליל שחזר על עצמו, הפנימה אותו, וחזרה עליו. וכשהפסקתי להשתעל, גם היא הפסיקה 'להשתעל'…
 
כן, גם תינוקות קטנים לומדים לזהות ולחקות ממש בשלבים מוקדמים. וזה מדהים! הם מסוגלים לקלוט כל דבר. מחקרים מראים אפילו על תגובות פסיכוסומאטיות אצל תינוקות רכים. הסיבות יכולות להיות רבות. למשל, כשההורים מתווכחים בקול רם, הילד נבהל ועלול לחשוב שזה מופנה אליו, והתוצאות עלולות להיות הרבה יותר קשות, עד להפרעות שינה אצל תינוקות וילדים, הפרעות אכילה ועוד. הסימפטומים שהם יכולים לפתח הם כמו של אנשים מבוגרים, שלרוב הם תוצאה ישירה של המצב הסביבתי.
 
צריך לשקול מילים, התנהגות ומעשים, כשהילדים בסביבה. הם מבינים הכל. נכון, הם עדיין לא מצליחים לבטא את עצמם, לדבר או לספר, אבל הם מרגישים היטב מה קורה בסביבתם. לתשומת ליבנו, ההורים.