הצ’ק האבוד

כולם כבר מכירים אותי, ואני מניחה שגם אתם. ומכיוון שכך אז הם, וגם אתם, יודעים שיש לי איזה 'תיקון' קטן עם המכונית שלי. זה לא שכל שבוע מישהי מאיתנו נמצאת במוסך, זה רק היא. תצטרכו יותר מכף יד אחת כדי לספור את הפעמים בהן נכנסתי בעמודים או בקירות כשעשיתי רוורס, שברתי מכונת שטיפה לרכבים (תודו שזה מקורי ולכם אין דבר כזה ברזומה…). אפילו עם המצלמה מאחור ונהיגה זהירה (אמממ…) אני עדיין גורמת לה לא מעט נזקים.

וכמה זה לא מעט נזקים, אתם בטח שואלים?

ובכן, בואו נאמר כך, המכונית שלי הייתה צריכה לעבור את הבדיקה השנתית, לקראת הטסט המוכר. כשגרתי בארצות הברית הבדיקה השנתית הייתה שונה מזו שעושים כאן בארץ. כאן, לא מספיק לבדוק אם הרכב פולט יותר מדי עשן מזהם. כאן צריך לבדוק אם הרכב, במן קסם שכזה, הופך לג'יפ 4X4 חזק ויציב, כזה שמנקר לכולם את העיניים. טוב, אולי הגזמתי עם ה'מנקר עיניים'. בכל אופן, באותה בדיקה המכונית המקסימה שלי לא עברה את המבחן כי החלק הקדמי צריך כמה תיקונים. אתם יכולים לקרוא את המאמר שכתבתי על המבחן השנתי.

ושלא תגידו שאני מחלקת לכם משימות, קראתי גם אני שוב את המאמר הזה כדי לרענן מעט את הזכירון ו…. (אחמממ) ראיתי שבפעם הקודמת היו לי עוד כמה דברים 'מינוריים' לתקן, כמו פנס שבור. אבל בואו נתקדם כמה שנים קדימה – ובכן, למארז התיקונים מאז נוספו עוד כמה שריטות, מכות, פנס אחורי שצריך תיקון, להוסיף פנס ערפל, לטפל בריח חזק מסתורי שיצא מהרכב ולי לא היה מושג מאיפה הוא מגיע, והאמת שיש עוד כמה דברים אבל התעייפתי מלרשום אותם.

כל שנה אני צריכה להתמודד עם הדבר הזה שנקרא – טסט שנתי לרכב, כשחודש-חודשיים לפני כן מתחילות לכרסם בי הדאגות והחרדות, אולי בגלל שאני אדם אחד שקשה לו להתמודד עם כל כך הרבה דברים? אולי. שהרי כל עניין הרכב צריך ליפול על הקינג המפורסם בידיו הנסיכותיות וחוסר ההבנה המוחלט שלו בכל מה שקשור למכניקה של הרכב – האחד והיחיד (לא מאמינה שכתבתי את זה) – קינג דויד בעלי!

לכם גברים יקרים יש את האחריות המוטלת עליכם, ולנו נשים יקרות יש את האחריות המוטלת עלינו. פייר, נכון?

בודק הרכב הסופר רגיש (אני חייבת לציין) אמר לי שצריך לתקן את כל רשימת התיקונים לעיל. והאמת? נעלבתי. אפילו לא נתן מחמאה אחת למכונית שלי? מה, היא לא מיוחדת? אין לה את הקסם האישי שלה? אני יודעת שיופי זה רק בעיני המתבונן… בכל אופן, הפסקתי להקשיב לו אחרי זמן קצר כי הרשימה הייתה ארוכה.

מאמרים נוספים בנושא:

פקק תנועה

הירוק הגואל
תודה, אבא!
החסד תמיד שם

תעשו מקום לברכות

שתי מצלמות וחתונה אחת

איזה מזל?
עשיתי לי את היום!

בחיים יש הפתעות
חזקה, זה לא מילה
זה בוחן פתע
 

כשעשיתי את מה שבעלי היה צריך לעשות – והלכתי למוסך כדי לקבל הצעת מחיר, כמעט התעלפתי כששמעתי את הסכום – 23,000 אלף שקל! למען השם, אני יכולה לצאת לחופשה מטורפת במחיר הזה! אך מכיוון שלא רציתי לשלם את הסכום הזה, בגלל חוסר הסבלנות וההבנה של מישהו אחר, הייתי צריכה להגיש תביעה לחברת הביטוח. כשהם שאלו נגד מי אני מגישה את התביעה, אמרתי בגאווה שזה בגלל שפת המדרכה או הכיכר בשכונה. האם זו אשמתי שהרכב שלי גבוה והן נמוכות?

החלק הבא של הסיפור לוקח אותנו לתקופה של שישה חודשים! לכן אחסוך מכם את כל הפרטים והדרמטיות שהם הכילו. רק אציין שהשארתי צ'ק עם תאריך מסוים שהמכונאי הבטיח לי שהוא לא יפקיד, כי חברת הביטוח ממילא תשלם וזה לא ייקח יותר משלושה חודשים.

אצל כל חברות הביטוח. אבל לא בשלי.

במשך שלושה חודשים חייגתי, דיברתי, לפעמים לא ענו לי, לפעמים אמרו שיחזרו, עד שבוקר אחד קיבלתי טלפון מהבנק. האישה מהצד השני של הקו אמרה משהו שנשמע לי כמו סינית משום מה, וניתקה.

"מה????" התחלתי להשתגע. כי מה ששמעתי היה "הצ'ק נפדה, נסי בבקשה לא להרוג את בעלך שלא טיפל בזה".

אני חייבת לציין שהשיחה הזו הייתה באמצע קניות, רעש של אנשים, קופות והרבה מצרכים שהייתי צריכה להכניס לשקיות. אבל זה לא עצר אותי מלהתקשר לקינג דויד ולצרוח עליו באמצע הסופר. מיותר לציין שאף אחד לא לקח אותי ברצינות.

כל היום הייתי בפאניקה. כי זה אומר שלא נשאר לנו שקל בבנק. כשהתקשרתי לחברת הביטוח הם הביעו תמיהה, לא היה להם מושג למה הצ'ק לא הגיע אלינו. כלומר, הם שלחו אותו לפני שלושה שבועות, כפי שנאמר לי בשיחה, "אולי זה בגלל הדואר…". עכשיו אני מבינה למה חברות שלי העדיפו לנסוע מבית לבית ולחלק את ההזמנות לחתונת ילדיהן באופן אישי ולא לשלוח אותן בדואר… 'תודה לא-ל שיש היום אימייל' חייכתי במרירות.

וכמה זה לא מעט נזקים, אתם בטח שואלים?….

למחרת הקינג ואני הגענו לבנק כשאנו מלאים חרדות כרימון על מנת ליישר את ההדורים. הסתבר, שלא הבנתי את הסינית שהפקידה דיברה איתי באותו יום. הפתעה! ואחרי שעה של המתנה ובירורים קיבלנו את ההודעה הנכונה מהפקידה בבנק – "הצ'ק של ה-23,000 אלף חזר כי לא היה מספיק כסף בחשבון".

יששש! אם הייתי יכולה רוקדת ריקוד הניצחון באמצע הבנק, בעוד דויד התחבא מתחת לכיסא. אין מספיק כסף? מי מעלה בדעתו לשמוח בגלל שאין לו כסף בבנק? שזו ברכה כזאת גדולה? שזה נס! ולמה זה נס, אתם שואלים? כי באותו רגע הייתי בטוחה שהכסף של חברת הביטוח יופקד. בצורה אלקטרונית ולא בדואר רגיל. כמו במאה ה-21…

אז מה הפואנטה של הסיפור המגוחך הזה?  

שהמציאות שלנו קשורה בקשר הדוק ומוחלט לאיך שאנו מקבלים את הדברים בחיינו! היא לא יכולה להיות אובייקטיבית כי אנחנו אלה שחיים אותה.

באותו יום שהשתגעתי מ'הסינית' שהסתבר שלא הבנתי (גם ככה אני לא מבינה סינית, חחחח…) – זאת הייתה המציאות שלי בגלל קבלה שגויה של הדברים. וזה מדהים, כי למרות מה שאנו חווים זה יכול להיראות לנו לגיטימי לכל הדעות. אבל אנחנו חייבים לזכור תמיד שבכל סיטואציה יש לפחות שלוש נקודות השקפה: שלנו, של האויב שלנו (חה חה) ושל בורא עולם.

אז הנה שני שיעורים מאלפים שלמדתי מהסיפור הזה: הראשון – תוודאו שיש לכם תמיד כסף בחשבון הבנק. השני – תפסיקו לחשוב שזווית הראיה שלכם היא המציאות היחידה. כי היא לא. מבינים?

ורק בשביל הכיף, הינה שיעור בונוס שלמדתי: אם דויד היה מדבר עברית ומתקשר עם אחרים, שום דבר ממה שסיפרתי לכם לא היה קורה.

הסוף.