הקזת דם

אני מתחנן, תוציאו לי דם! תוציאו
לי דם!…" אליהו לא הבין מה שפיו
אומר. הזקן עדיין לא הביט בו ואמר:
"קח אותו מפה ותביא אותו בעוד
שבועיים!…"

אליהו, בחור בן 24 מאשקלון, היה בשפל המדרגה מכל הבחינות. כבר עמד לשים קץ לחייו. ואז, ברגע האחרון ממש, נתקל בחסיד ברסלב שהציע לו לנסוע עמם לנסיעה לקבר שמואל הנביא בירושלים. לאחר שחזרו, אמר לו עזרא, אחד מהם: "אנחנו מתכנסים כל הברסלברים באיזו דירה, קרוב אליך. אל תעזוב אותנו! רבינו יוליך אותך במסעות יפים, יראה לך את החיים וייתן לך כוח…"

אלה היו החבר’ה היחידים בעולם שלא נבהלו ממנו ולא דחו אותו, ואדרבא, חיבקו ואימצו אותו. מאותו יום התחבר אליהם. אליהו הגיע לשיעורים שנערכו מדי ערב בדירתם, שהייתה סמוכה לביתו. קיבל כוס תה והרגיש בנוח. זה היה המקום היחיד בעולם שנתן לו דריסת רגל. בהתחלה לא התחבר אליהם. הם למדו ליקוטי מוהר"ן, דיברו בהתלהבות בנוסח "רבינו אומר", שרו שירים. הוא לא הבין במה מדובר, היה מאוד רחוק ואטום, ובכל זאת הם חיבקו ואימצו אותו ואף כיבדו אותו.

יום אחד עזרא הציע לאליהו להצטרף אליהם לנסיעה לשבת ביבנאל, באומרו "הרב שיק מגיע לישראל", ותאר לו את הרב כמלאך ה’. אליהו נסע עמם ליבנאל בצפון. אחרי כל הטראומות שעבר בחיים, היה נדרש ממנו אומץ רב לצאת מביתו לשישי-שבת. המשפחות המקומיות אירחו אותם, כל משפחה לקחה בחור או שניים. אליהו ראה את מוהרא"ש והתפעל ממנו מאוד. במוצאי שבת החבר’ה הזדרזו לצאת לנסיעה הארוכה לאשקלון. עזרא אמר שבמוצאי שבת נכנסים אנשים לרב לקבל ברכה והציע שיקבלו איזו ברכה ויצאו.

הנהג ששכרו, חיכה ברכב. תור ארוך השתרך ליד חדרו של הרב. לפתע אליהו, שלא פצה את פיו בנסיעה הלוך, נהייה ‘בעל דעה’: "אבל יש לנו נסיעה ארוכה של שלוש וחצי שעות. כדאי שנצא לדרך עכשיו!" הוא היה בטוח שהנהג ששכרו יתמוך בדבריו. להפתעתו, הנהג אחז בידו ואמר: "מה הבעיה שתיכנס לרב?!", "אבל תראה איזה תור ארוך!…", "רוצה לראות איך שתוך כמה שניות אתה נכנס?…" הוא אחז בידו של אליהו והחל לפלס דרך בין כל הממתינים, כשהוא אומר "חבר’ה, סליחה, סליחה, אנחנו מאשקלון… אנחנו חייבים לצאת עכשיו. זוזו בבקשה!…"

תוך כמה שניות מצא אליהו את עצמו ליד הדלת. אז יצאו ארבעה חסידים מחדרו ונכנסו במקומם ארבעה ובתוכם אליהו, ונעמדו בשורה מול הרב. הראשון ניגש לרב, אמר כמה מילים בלחש. הרב לחש לו כמה מילים והחסיד יצא החוצה. השני עשה אותו דבר. אליהו ניגש ביראה גדולה אל מוהרא"ש. הרב נעץ בו את עיניו הכחולות. אליהו הרגיש שהוא עושה לו צילום רנטגן, כאילו שהוא רואה את כל עולמו. יצאו מהרב שתי קרני לייזר כחולות שנפגשו בעיניו. הוא שם את ידו העדינה על כתפו של אליהו ואמר: "שהקדוש-ברוך-הוא ירומם אותך מעלה מעלה, מעלה מעלה! תכתוב לי, תכתוב לי!…". אליהו נשק את ידו ויצא החוצה.

החבר’ה מאשקלון שמחו מאוד לקראתו כשיצא. "אשריך! זכית! היית אצל מוהרא"ש!" הם רקדו אתו והוא חש שהוא חלק מהם. הקול הספקן לעג: ‘אז מה, קיבלת ברכה? אתה חושב שמחר תהיה בנאדם אחר?…’

אליהו חזר לביתו מאוחר והלך לישון, ואז חלם חלום:

ליד בית ספר, "בית יעקב" בניין בן שתי קומות, שם למד בכיתות א’ ו-ב’, ניצבו הוא וגיסו. הגיס, בעלה של אחותו השנייה, עמד מולו במרחק חמישים מטר. שניהם כעסו מאוד זה על זה, וכל אחד רצה לקרוע את השני לגזרים. אליהו רצה לגשת לגיסו כדי להילחם איתו, ואז ראה שאין לו רגליים… לפתע הגיע מוהרא"ש מאי-שם, תפס את ידו ואמר: "נו. אתה כבר לא שייך לזה. בוא תעלה אתי למעלה…" הוא העלה אותו לקומה השנייה. הם נכנסו לאיזה חדר. מאחורי השולחן ישב אדם מבוגר עם זקן לבן ושיער ארוך לבן. מוהרא"ש התייצב מצד ימין ואליהו מצד שמאל במרחק מטר מהשולחן. לפתע נפתחה הדלת והחלו להיכנס פנימה בחורים יפים למראה עם סירטוקים לבנים, פניהם עדינות ויפות ביותר, ממש מושלמים. הם ניצבו מול שולחנו של הזקן. הזקן הביט בתוך פנקס ולא הסתכל על הנוכחים. בינתיים נכנסו עוד ועוד בחורים. וככל שנכנסו יותר, כך גבר בטחונו ונוצרה בתוכו השתוקקות: תכנסו עוד… תכנסו עוד… הם נעמדו אחד אחרי השני כמו קרונות רכבת. הם ניגשו אחד אחד לשולחן והזקן קיבל כל אחד מהם ליחידות.

כאשר החל לקבל את הבחורים, חש לפתע אליהו שמצב רוחו משתנה מהקצה לקצה. הוא עמד ממש להתפוצץ. וככל שהתקבלו בחורים נוספים, כך גבר לחצו. הוא הביט בבחורים לראות אם הם לחוצים כמוהו, אבל הם נראו שלווים ביותר. הוא רעד בתוך החלום, חש שהוא עומד להתפוצץ כמו בלון, הרגיש לחץ וכאב נפשי שלא מהעולם הזה. אז התקרב לשולחן, למקום מושבו של הזקן. הזקן לא הביט בו, אלא פנה למוהרא"ש ואמר: "קח אותו מפה!…"

"לא, לא, לא", התחנן אליהו ברעד, "אני לא אלך! לא אלך… אני מתחנן, תוציאו לי דם! תוציאו לי דם!…"

אליהו לא הבין מה שפיו אומר. הזקן עדיין לא הביט בו ואמר: "קח אותו מפה ותביא אותו בעוד שבועיים!…", אך אליהו המשיך להתחנן שלא יצא וביקש שיוציאו לו דם. היה מוכן לעשות כל דבר בעולם כדי שיוציאו לו דם. ואז מוהרא"ש אמר לזקן: "אני חושב שניתן עכשיו להאמין בו".

הזקן השיב, עדיין מבלי להביט באליהו: "טוב, אז שיחתום כאן". בידיים רועדות חתם אליהו ואחר כך שאל את הזקן: "על מה חתמתי?". "שתיסע לאומן, לרבי נחמן" השיב.

ואז התעורר מהחלום. הייתה זו שעה ארבע לפנות בוקר. ראשו היה כבד ביותר. הרגיש שחתכו את רגליו, ממש כאבי תופת. וכך, באפיסת כוחות החל לשיר: "כל מה שהשם עושה, הכל הכל לטובה, כל מה שהשם עושה, הכל הכל לטובה…" לפתע ראה אליהו שהוריו עומדים מעליו, והם מתייעצים אם לקחתו לבית חולים. "לא, לא, אל תיקחו אותי לבית חולים!…", הוא ביקש מאביו והמשיך לשיר "כל מה שהשם עושה, הכל הכל לטובה…" אך אביו התרגז: "מה אתה שר?! אתה לא רואה שכל הסדין שלך מלא דם?!…" אז הבחין אליהו שבוהן רגלו שותתת דם. אט אט חזרו הכוחות לרגליו. הוא נשאר על מיטתו, המשיך לשיר ואמר לאביו המשתאה: "אל תדאג. הייתי למעלה והוציאו לי דם. אחר כך אני אספר לך, אבא".

בבוקר, לאחר שהתפלל, צלע על רגלו, שעדיין כאבה, לעזרא לספר לו על דבר החלום. עזרא שמח מאוד ואמר לו: "איזה יופי! אינך מבין?! רבינו קיבל אותך! אתה לא מבין שזכית?! אתה חייב לנסוע השנה לאומן". השניים החלו לרקוד ועזרא המשיך להסביר: "הוציאו ממך את כל הדמים העכורים. רבינו פשוט ניקה אותך, אתה אחרי ניתוח, חסדי השם…"

מאותו יום החל אליהו להבין את כל דיבורי התורה. כבר לא הרגיש כמו גולם בשיעורים ששמע. החל להתעניין בדברי התורה של רבי נחמן. תורת ברסלב ודרך ההתבודדות חדרו לתוכו. כשנסע בסיום אותה שנה לאומן בראש השנה, בריאותו חזרה לתיקונה והתקפי האפילפסיה נעלמו לחלוטין. רוחו הנכאה הפכה להיות שמחה.

הוא המשיך להיות עם החבר’ה מברסלב שהיו לו כאחים. במקביל קנה רכב מכספי הפיצויים של אמו שפרשה מעבודתה ועזרה לו בכל יכולתה, ופתח חנות לתשמישי קדושה בקניון באשקלון. כשפתח את העסק כתב למוהרא"ש מכתב ארוך ובו גולל את כל סיפורו, כולל דבר החלום. וקיבל מכתב חזרה ובו נאמר לו "תראה להפיץ את ספרי רבינו, והקדוש-ברוך-הוא יצליח את דרכך ותראה ישועות".

בפעם השנייה שהיה באומן כבר התפלל ובכה בדמעות שיזכה להקים בית. לאחר מכן למד סופרות סת"ם, הגהה, וכן שיפוץ בתי תפילין. סופרים ותיקים התפעלו מכתיבת המזוזות המהודרות שלו. הוא הפך לשליח ציבור ולקורא בתורה, אפילו הפך לדרשן. אותם אנשים שפעם התרחקו ממנו כאשר עבר בשכונה, היום מנשקים את ידו.

* * *
יצירת קשר לסיפור תשובה – odedmiz@actcom.co.il
(מתוך הספר אור חוזר 4 שעתיד לצאת לאור)