השתמש בכוח שלך

הוא בעצם רק מגרד את הקרקע.

 

 

 

לאחר שלמדנו את היסוד של "שעת-התבודדות בכל יום", ולמדנו כיצד ירגיל האדם את עצמו שלא יעבור עליו שום יום בלא שעת-התבודדות, יכולים אנו להמשיך הלאה ולהעמיק לשלב נוסף בלימוד עבודת ההתבודדות.

 

כאמור, גם שעת-ההתבודדות שלמדנו במאמר הקודם – בה האדם מתבודד בלי סדר קבוע, ונוגע בהודאה מעט וכן מעט בחשבון נפש, בקשות וכו’ – אף היא מעלה עצומה וגם עליה נאמר: התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. אדם שינהג כל חייו אך ורק בהתבודדות הפשוטה הזאת – אשריו ואשרי חלקו. הוא יחיה חיים טובים ללא ספק. אבל עלינו לדעת, שלהשתנות שינוי מהותי הוא לא ישתנה.

 

כדי שאדם יתחיל לראות שינויים מהותיים בחייו, כגון: במידותיו ובעבודת ה’ שלו, לדבוק בה’ ובתורתו ולהיות תמיד מלא בשמחה וחיות, לזכות לעלות מדרגה לדרגה וכו’, לשם כך צריך האדם לעבוד עבודה יסודית. כלומר לקחת נושא מסוים, כגון תאווה או מידה רעה שיש לו, ולהרבות עליה בהתבודדות זמן ארוך בכל יום, עד שיבטל את אותה מידה או תאווה, כמובא בליקוטי מוהר"ן:

 

"כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְבּוֹדֵד וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא זוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְבַטֵּל כָּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ, וּלְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ וכו’ הַיְנוּ שֶׁבַּתְּחִלָּה יַרְבֶּה בִּתְפִלּוֹת וְשִׂיחוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת בַּלַּיְלָה בְּדֶרֶךְ יְחִידִי כַּנַּ"ל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְבַטֵּל זֶה הַדָּבָר, דְּהַיְנוּ לְבַטֵּל מִדָּה וְתַאֲוָה זאת וְאַחַר- כָּךְ יַרְבֶּה עוֹד בַּהִתְבּוֹדְדוּת הַנַּ"ל, עַד שֶׁיְּבַטֵּל מִדָּה וְתַאֲוָה אַחֶרֶת וְכֵן יִנְהַג זְמַן רַב בְּהִתְבּוֹדְדוּת, בַּזְּמַן הַנַּ"ל, וּבַמָּקוֹם הַנַּ"ל עַד שֶׁיְּבַטֵּל הַכּל וכו’".

 

הכלל הוא, שאדם הרוצה לחזור בתשובה באמת חייב ללמוד להתפלל. זאת, משום שצריך את העבודה שבלב, שעל ידה יעבוד האדם על אותן נקודות פנימיות שביהדות בצורה יסודית, דהיינו שיתקן את מידותיו ותאוותיו אחת לאחת עד שיזכה לבחינת ביטול ממש. דבר זה יתכן אך ורק על ידי התפילה! כלומר, לעמוד לפני ה’, ולבקש על הדבר אותו הוא רוצה לבטל, זמן ארוך ורצוף בכל יום.

 

אם אדם רוצה להיות רק "דתי" – בשביל זה הוא לא צריך לדעת להתפלל. הוא יכול לבוא בכל יום לבית הכנסת ולקרוא את הסידור ביחד עם כולם, ואחרי מאה ועשרים שנה לקבל ציון "עשר"… בקריאה.

 

אולם מי שרוצה לחזור בתשובה, חייב ללמוד להתפלל. כי אדם לא יכול לשנות שום דבר מהותי אצלו בלי התפילה. הוא יכול להיות "דתי" מיליון שנה, ולא סתם "דתי" אלא "דתי" שלומד כל היום ועושה מצוות, אבל בתוך תוכו הוא לא ישתנה. הוא יישאר עם כל המידות והתאוות הרעות שלו.

 

לכן, גם אדם שהרגיל את עצמו בהתבודדות, כמובא במאמר הקודם, ולא עובר עליו יום בלי שעת-התבודדות, אם הוא לא יקבע לעצמו להתפלל על דבר מסוים באופן רצוף וקבוע, זמן ארוך בכל יום כחצי שעה לפחות (ויותר טוב שעה שלמה בכל יום), הוא לעולם לא ישתנה שינוי של ממש. לעומת זאת, אם יתפלל כך הוא יראה שינויים מהותיים אפילו תוך שבוע אחד בלבד, והוא אף יבין שהוא מצא את הדרך לגאול את עצמו מכל התאוות והמידות הרעות, ואז יבין היטב את שהתפילה היא הגאולה!

 

נסו את העצה הנ"ל: קחו שבוע אחד בלבד והתבודדו רק על נקודה מסוימת במשך חצי שעה או שעה. אחרי שבוע כזה תבינו כבר לבד את כל מה שנכתב כאן, ואף תקבלו חיות עצומה ואמונה בכוח התפילה שלכם, כי תתחילו לראות תוצאות.

 

אם אדם לא ייתן לעצמו את ההזדמנות הזאת, הוא יישאר כל חייו בלי אמונה אמיתית. הוא יתייאש מעצמו, מכך שעובר יום ועוד יום ומגיע ראש השנה ואחריו עוד ראש שנה, וכך עוברות השנים מבלי שיראה בעצמו שינוי. האם זה פלא שהוא מיואש מעצמו? הוא פשוט מתרגל ומסתגל לכך שהוא לא מסוגל לחזור בתשובה.

 

לכן, כדי שאדם יאמין בעצמו, כלומר שיאמין בתפילה של עצמו ויאמין שהוא מסוגל לעשות תשובה, הוא חייב לתת לעצמו את ההזדמנות הזאת ולקחת על עצמו את ה"פרויקט" הזה – להתפלל לפחות שבוע אחד במשך חצי שעה רצופה על עניין אחד, ואז הוא יראה תוצאות לתפילתו, ויקבל כוח גדול להמשיך הלאה ולחזור בתשובה שלמה.

 

עניין זה שייך גם לנשים. גם הנשים צריכות לעבוד על עצמן ולצאת מהתאוות והמידות הרעות שלהן. ישנו כלל בידינו – שכל איש וכל אישה, כל בחור וכל בחורה, כולם חייבים לחזור בתשובה. אין הנחות למוגבלים וכיוצא בזה. אדם בא לעולם הזה כדי שיזכה לחזור בתשובה, אחרת לא היה יורד לכאן.

 

עיקר התפילה היא בפשיטות – לחזור ולבקש את הדבר שרוצה פעם אחר פעם, ואפילו יחזור על אותן המילים שוב ושוב: ‘תרחם עלי. תעזור לי להתגבר על העניין הזה’ וכדומה, במשך כחצי שעה או שעה, ואחרי שבוע הוא כבר יראה את הגאולה שלו במו עיניו. את הטובה הגדולה הזו כל אדם חייב לעצמו – לחזק את עצמו בתפילה ולהאמין בה. אם פעם אחת יעשה את מה שכתבנו כאן, הרי שזה יחזק אותו בכלל ובפרט בעניין התפילה, ואז יראה שיש לו כיוון נכון ואמיתי לחזור בתשובה שלמה.

 

התפילה היא הגאולה, ובכדי שאדם יבין שזה אכן כך, כפשוטו, הוא צריך להתפלל בריכוז על נושא אחד במשך תקופה ארוכה, עד שיראה את התוצאות של תפילתו. וזה כמובן דבר שיחזק אותו מאוד באמונה. כמו כן, זה יחזק אותו להאמין בתפילה של עצמו.

 

 

כל אחד רוצה בכל מאודו לשוב אל ה’ ולתקן את מידותיו ותאוותיו הרעות. אולם אם הוא לא משתמש בכוח התפילה שלו לשם כך, הרי שהוא דומה לאדם שרוצה לחפור יסודות לבניין בידיים ערומות, בלי שום מכשיר עזר. במקום להביא טרקטור, שבכמה חפירות עם הכף שלו יחפור עמוק יותר, הוא משתמש בידיו בלבד… הוא בעצם רק מגרד את הקרקע, לא יותר מזה. עלינו להבין זאת היטב: התפילה היא הכוח של האדם, כמו שאמר רבינו: "התפילה היא עיקר כלי זינו של איש הישראלי". כלי המלחמה העיקרי של אדם בעולם הזה, שאיתו הוא יכול לכבוש מה שצריך לכבוש ולהשיג מה שצריך להשיג, היא התפילה.

 

כאשר אדם מתפלל ונענה הוא מקבל בטחון, כי הוא יודע: התפללתי והתקבלה תפילתי! אם כן אני אמשיך להתפלל על עוד ועוד דברים, ואשיג הכל על ידי התפילה. ואם אני מתפלל רק שעה אחת ביום על דבר אחד וכבר רואה כאלו ישועות, מי יודע מה אפשר להשיג אם אזכה להתפלל כמה שעות בכל יום על דבר אחד?

 

על עניין זה מסביר לנו רבי נתן (ליקוטי הלכות, הלכות נחלות), שהתפילה הראשונה שהאדם נענה בה היא בחינת הבכור, שכמו שהבכור שנולד הוא מקבל פי שניים בירושה, משום שבכוחו נולדו כל שאר הבנים, שהרי עיקר הכלי של כל אישה להביא בנים היא האמונה, שמאמינה בעצמה שהיא מסוגלת לכך, לכן עיקר תפילתה של אישה, לפני שהתחילה להביא ילדים לעולם, היא שתתפלל: ‘ריבונו של עולם, תן לי אמונה שאני מסוגלת להביא ילדים’. אבל אחרי שהיא יולדת בן אחד, אז כבר נעשה הכלי שתביא עוד ילדים, שהרי עכשיו היא מאמינה שהיא מסוגלת לכך, יוצא שכל הלידות שאחר כך כולן באות מכוח הבכור, ולכן אותו בן בכור מקבל פי שניים בירושה, כי יש לו חלק בירושת כל ילד וילד שנולד. ומסביר רבי נתן, שכך היא התפילה הראשונה שהאדם נענה עליה, שהיא בחינת הבכור, כי בכוח אותה תפילה ראשונה שנענתה, האדם מקבל חיזוק להמשיך ולהתפלל ולפעול לעצמו ולכלל ישראל ישועות.

 

עוד הוסיף רבי נתן מברסלב – שיחה קצרצרה שלמעשה כוללת את כל העולם הזה: "בכל מקום שאני רואה חסרון, או שלא התפללו על כך או שהתפללו מעט". כל החסרונות שיש בעולם הם כולם מחמת חסרון בתפילה. ואף הגלות, אינה אלא בשביל חסרון תפילה, כמו שכותב רבינו הקדוש (ליקו"מ, תורה ה): "דע, כי עיקר הגלות אינה אלא בשביל חסרון אמונה", וידוע שבכל מקום שרבינו כותב אמונה – זו תפילה. כי אמונה ותפילה הם דבר אחד. והסיבה שכל העולם רחוק כל כך מהגאולה, זה רק בגלל שבני אדם רחוקים מהתפילה.

 

 

אחת המניעות שיש על התבודדות ארוכה במשך חודשים על אותו נושא היא, שבני אדם מצפים שיהיו להם תמיד תפילות חדשות ודיבורים חדשים, אמתלאות שונות, ריצויים ופיוסים שונים וכיו"ב. הם פשוט מצפים להתחדשות בלתי פוסקת בכל רגע ורגע של ההתבודדות, וכשנגמרים להם הדיבורים החדשים הם חושבים שזהו זה, אין להם מה להוסיף בתפילה וכנראה ההתבודדות צריכה להיגמר כאן, ונדמה להם שלהתמהמה ולגמגם או לחזור שוב על אותן המילים זה בזבוז זמן.

 

אבל באמת, כדי להתחדש כל הזמן בדיבורים חדשים – אף אחד לא יכול! אלא צריכים פשוט להתעקש ולדבר, לומר את מה שה’ שם בפיו, ואפילו לחזור על אותן מילים במשך שעה שלמה, ולחזור על אותן נקודות עיקריות שיודע מהן במשך חודשים שלמים.

 

כאשר אדם יודע שזו דרך ההתבודדות והוא לא מצפה לדיבורים חדשים כל הזמן, זה נותן לו סבלנות להתמיד בתפילתו, ומכיוון שהוא מתמיד בתפילתו הוא מבין שהוא אכן מתחדש. כי המציאות העוברת על האדם בכל הזמן הזה נותנת לו להבין דברים חדשים, וזה נותן גם חידוש בתפילה. הלימוד של הנושא מעורר אותו מדי פעם להתחדשות ולכיוונים חדשים בתפילה. כך הוא מתחדש מצד הרצון והבירור – שברור לו יותר ויותר שזו האמת, שרק בדרך זו של התמדה בתפילה הוא יקנה את הדבר. מובן אם כן, שיש לו בכל זאת כמה התחדשויות, אלא שצריך לזכור שככל שיהיו לו התחדשויות, בסך הכל התפילה תישאר אותה תפילה, ורוב השעה הוא יחזור על אותם הדברים. אך העיקר הוא, להרבות בתפילה ולהתחנן ולבקש מהבורא לזכות לצאת מהמידה או התאווה הרעה שרוצה לצאת ממנה.

 

חשוב להדגיש שוב את ההכרח לקחת נושא מסוים ולהשקיע בתפילות עליו לפחות שבוע אחד, תפילות שיהיו מרוכזות על אותו נושא בלבד. אם אדם לא ייתן לעצמו את ההזדמנות לראות את כוחה ופעולתה של התפילה, הוא לעולם לא יקבל את האמונה בכוח התפילה. כלומר, לא תהיה לו אף פעם אמונה בה’. כי להאמין בה’ זה להאמין בתפילה. אדם שלא מאמין בתפילה ובכוחה למעשה לא מאמין בה’. ועיקר האמונה בתפילה הוא דווקא כשמאמין בתפילה של עצמו, שהוא יכול על ידי תפילתו לפעול ישועות וכל טוב. פעולה זו מתממשת כאשר מאריכים בתפילה, וכל דבר שאדם רואה שהוא לא פעל בתפילתו זה רק משום שלא האריך בה, וכמו שאמר רבי חנינא: "כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם".

 

ה’ יתברך יזכנו להשקיע כוחות בתפילה ובהתבודדות, ובזכות זה נזכה לגאולה השלמה. אמן.