התחזקות

 

היצר הרע אורב מאוד לאדם ללכוד אותו במצודתו. בתחילה מתגבר על האדם למנוע לגמרי מדרך החיים, ומזמין לו בכל יום ביטולים ובלבולים כאילו זה היום אינו יום כלל לעסוק בו בעבודתו, עד אשר על ידי זה גם כשמתפלל ולומד, אין העבודה שלו בשלימות כראוי. ואז דרך היצר הרע ‘להלביש’ עצמו במצוות, ומוכיח את האדם ואומר לו: מה בצע כי תספור את ימיך בכל עת ותחשוב על אחריתך בכל יום, מאחר שאתה רואה שעם כל זה אינו עולה בידך להיות כרצונו באמת? – ורוצה על ידי לסתור לגמרי את ימי ספירתו של האדם. אבל אם ישכיל האדם על האמת לאמיתה, יאמר וישיב אל ליבו: וכי משום כך אחדל לגמרי, חלילה, לספור את ימי?! הלא אף על פי כן יבוא קיצי ואהיה מוכרח לתת דין וחשבון על כל יום ויום, אף אם יעבור עלי מה שיעבור, אני על משמרתי אעמוד להמתין ולצפות לישועת השם בשלימות, ולהחיות את עצמי בתוך כך בכל מה שאוכל: פעם בתורה, פעם בתפילה והתבודדות, פעם בשיחה עם חבר או עם רבי ביראת שמים, פעם בעשיית איזו מצווה וגמילות חסדים וכדומה. – כשיהיה האדם חזק ואמיץ בדרך הזאת להחיות את עצמו בכל יום ובכל מה שיוכל, אף על פי שנדמה לו שאינו יוצא חובת היום כראוי, ואף אם האמת היא כך, ימתין ויצפה לישועת השם – אז דווקא יזכה לקיים מצוות ספירה כל ימיו.

 

 

פעם סיפר רבנו משל לעניין איך צריך האדם לעבוד השם יתברך במסירות נפש, אף שנדמה לבני העולם כמשוגע, וכמו שאמרו חז"ל: "וסר מרע משתולל" – שמי שרוצה לסור מרע נדמה כמשוגע. וזה היה המשל:

 

פעם חלם מלך אחד, שכל התבואה שצמחה במדינתו התקלקלה ומי שיאכל ממנה ישתגע חלילה, והתייעץ עם המשנה למלך מה לעשות.

 

יעץ לו המשנה למלך את הדברים הבאים: שבלית ברירה מחוייבים לאוכל מהתבואה המקולקלת, ותירץ זאת בכך, שלא ניתן לאגור תבואה בריאה לכל בני המדינה, ואם יאגרו רק הם לעצמם ויאכלו רק תבואה בריאה וטובה, הרי אז יהיו הם כמשוגעים בעיני בני המדינה, כי יהיו משונים מכל בני המדינה, לכן אין שום ברירה אלא לאכול תבואה מקולקלת, אולם נעשה לעצמנו סימן שנדע שמשוגעים אנו.

 

לא הסכים עמו המלך בשום פנים ואופן ואמר: וכי אם בני המדינה יהיו משוגעים, גם אנחנו נהיה משוגעים כמותם? ונעשה דבר שיגעון כזה ונאכל תבואה משגעת? לא ולא! אנו נאגור מהתבואה הבריאה ונאכל אותה גם אם נדמה כמשוגעים בעיני המדינה, מה בכך? וכי בגלל זה נאכל תבואה מקולקלת משגעת?

 

ואמר רבי נחמן: כך גם בעבודת השם יתברך, אם בני מדינה מתנהגים שלא כהוגן ורודפים אחר כבוד וממון המדומה ואינם חושבים על ימיהם ושנותיהם הפורחים ועוברים להבל ולריק, וכי נעשה כמותם? לא ולא! אלא נאגור לעצמנו תבואה בריאה היא התורה והתפילה, כדי שיהיה לנו כוח וגבורה לעמוד כנגד הרגליהם המשוגעים.