התחזקות

 

ישנו כלל האומר – שאין שום התנצלות לומר, שעכשיו באותו העת ובאותו המקום אי אפשר לו לזכור את הקב"ה, כי אדרבא, שם דווקא באותו המקום ודווקא באותה העת, בודאי יש לך רמזים המיוחדים לך דווקא, כפי מדרגתך עכשיו, כפי מה שהיא – לשבח או לגנאי. ואתה במקומך הזה באותו העת תוכל לעשות ולזכור את השם יתברך, כי הקב"ה מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית, מתחילת נקודת הבריאה, ומרמז רמזים לכל אדם בכל יום ובכל מקום לפי האדם ולפי העת ולפי המקום דווקא. והבן היטב דברים אלו למעשה ולהנהגה ועצה טובה, ויערב לך מאוד בעזרת השם יתברך. כי ידוע שאין שום יאוש כלל בעולם, כי הקב"ה מלא רחמים וחפץ בתשובתם של כל הרשעים תמיד, והוא חושב מחשבות לבל ידח ממנו נידח, ועל כן כל אדם ואדם לפי מעשיו עכשיו, שכבר ירד והגיע למקום שהגיע, אז השם יתברך מצמצם את עצמו ומרמז לו רמזים כפי הראוי לו עכשיו במקום ושעתו. ומי שאין לו שכל להעמיק בזה בדעתו, צריך על כל פנים להאמין בזה באמונה שלמה, ואז יוכל לזכור את הבורא בכל המדרגות שבעולם למעלה או למטה, חלילה, ובכל מקום ובכל זמן.

 

 

 

כשהיה רבנו בעיר טרהוויץ בחתונת בנו של אחד מאנשי שלומנו, ניגשה אליו אישה חצופה אחת אל רבנו ואמרה לו: "רבי, תן לי כסף בשביל הרקדנים". – וזו היתה חוצפה גדולה מצידה. ושמעו אנשי שלומנו איך שאמר רבנו עליה: "נפקא" (יצאנית).

 

באותה העת היתה האישה מעוברת ואחר כך נולד לה בן שהיה פושע גדול כל כך, עד שתושבי טרהוויץ כינו אותו בשם "פינחס’ל שייגץ", ואנשי שלומנו ידעו עליו על פי דברי רבנו הנ"ל שאינו בן כשר.

 

פנחס’ל הזה היה מציק מאוד לרבי יצחק חתן המגיד מטרהוויצא, ופעם הוציא עליו קול שראה אותו עובר עבירה, כביכול, וכשסיפר זאת לאנשים מתושבי העיר, אמרו לו: "טיפש, מי יאמין לך". אמר להם: "אלף אנשים לא יאמינו אולם אחד יאמין – וכבר כדאי לי הדבר". לאחר זמן שלח שליח לרבי יצחק מכיון שרצה להשלים עימו. ענה לו רבי יצחק: "השלום שלנו הוא שנהיה רחוקים זה מזה".

 

        

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.