ואז, יהיה בעולמי סדר
סדר בעולמי: פתאום יש מצב של אי סדר, מהומה ומהפכה. בלגן מעצבן בחדר, בלב ובחיים. פעם היה מסודר ופתאום הכל התבלגן מלחמה שסגרה על הכל...
הכל סגור.
כל מה שאני רוצה לעשות – סגור. מצוות מעשיות כמו לקום בבוקר, תפילה בזמנה, לימוד בספרי רבי נחמן מברסלב, או כל דבר כדי להתקרב לבורא – סגור. למה לא הולך לי? למה לא מסתדר כמו שרציתי?
והלב, גם הוא סגור. לא רוצה להרגיש את הכאב. קשה מדי לבכות, להחזיק חזק שלא נתפרק.
וגם לא ברור מה אפשר לעשות, מאיפה להתחיל ואיפה לסיים. ובכלל, מה השם רוצה ממני? מה עושים במצב החדש הזה? איפה השליטה נעלמה לי?
ולמה הכל בבת אחת? לפחות שבחלק מהתחומים ייפתח.
מאיפה תבוא כבר גאולה? אפילו קטנה. משהו.
ומתי זה כבר יקרה? אני מחכה ומחכה ומחכה? מתי?
שום דבר לא ברור. לא מסודר.
אי וודאות מוחלטת.
הכל לא כסדר. איזה מעצבן.
מה עושים?
אומר רבי נחמן מברסלב (תורה פ"ב בליקוטי מוהר"ן תנינא):
"כי תצא למלחמה" וכו' (דברים כ"א). כתיב: "אחור וקדם צרתני" (תהלים קל"ט) – זה בחינת כסדר ושלא כסדר. 'קדם' הוא בחינת כסדר, בחינת אלף בית כסדר, ואחור הוא בחינת תשר"ק שלא כסדר. וזה בחינת אדם וחוה, כסדר ושלא כסדר. הוי"ה במילוי אלפין גימטריא מ"ה – אדם, וחוה הוא בחינת (פתח אליהו). 'מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה'. וחוה לשון דיבור, כמו שכתוב (תהלים י"ט): "ולילה ללילה יחווה דעת", היינו מלכות פה. כי המלכות נקרא דיבור…"
אז עכשיו הבנתי, יש שתי בחינות – כסדר ושלא כסדר. כסדר זה בחינת אדם, ושלא כסדר בחינת חוה. האדם משול לקב"ה, וחווה משולה לדיבור – למלכות הפה.
מאמרים נוספים בנושא:
"…וזה שאנו רואים, שלפעמים הולך להאדם שלא כסדר, כי שלמות של כל הדברים אינו אלא כשהם מייחדים ומקשרים בו יתברך, כי השלמות והמילוי היא החיות. כי איבר שנסתלק ממנו החיות, אזי נקרא חסרון. והחיות היא המוחין והשכל, כמו שכתוב (קהלת ז): "והחכמה תחיה" וכו', והחכמה הוא בחינת מה – כ"ח מ"ה, מ"ה חיינו מ"ה כוחנו. ומ"ה הוא אדם, כי לית אדם בלא אלף (הקדמת התיקוני זוהר), היינו הוי"ה במילוי אלפין. היינו הקדוש ברוך הוא הוא חיות של כל הדברים, כמו שכתוב (נחמיה ט:): "ואתה מחיה את כולם".
ולפעמים, רואים שלאדם הולך שלא כסדר. לא כמו שהוא חושב שזה סדר. לא כמו שהוא רוצה או חושב שעכשיו צריך לקרות, או מה עכשיו צריך לעשות. כי השלמות של הדברים היא כשהם מקושרים לקב"ה, זאת חיות. כעושים דברים ומקשרים אותם להשם, זה החיות. ומה שאין בו חיות נקרא חסרון.
"…נמצא זאת הבחינה מלכות, חוה כשהיא מקשרת לאדם, לבחינת מ"ה, היינו להקדוש ברוך הוא, אזי יש לה שלמות. כי השכל שהקדוש ברוך הוא שם בהנהגת מלכותו, בזה הוא מחיה אותה, כמו שכתוב: "החכמה תחיה". וזהו (תהלים כ"ד): "לה' הארץ ומלואה" – כשהארץ, היינו בחינת חוה מלכות מקשרת לה', אזי הוא במלאו ובשלמות".
זאת אומרת, שכשחווה מקושרת לאדם, לבחינת מ"ה, מה חיינו מה כוחנו – שזה בעצם השם יתברך, אז יש לה שלמות. כלומר, זה לא כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה. זה לא שאם אחליט שככה מתקרבים לבורא אם מתפללים בזמן ואם לא הצלחתי בגלל מניעות אז זהו, זרקו אותי החוצה ואני רחוקה מהבורא. אם הקב"ה מחליט שאקום מוקדם, אז זה יקרה. זה לא שייך אלי. אם הבורא יחליט שאוכל להתפלל בזמן, אז זה מה יקרה. אם הקב"ה יחליט להוריד עכשיו גשם, זה יקרה. אם הקב"ה ירצה, יהיה לי שלום בית. כן, וזה יקרה. אם הבורא ירצה, הוא ישלח ילדים. אם הבורא ירצה, הוא יעזור בחינוך הילדים. אם הקב"הף ירצה הוא ישלח פרנסה. כן, רק אם הבורא ירצה, הוא ישלח את הזיווג שלי.
"…ומי שמחלק בחינת חוה, מלכות לעצמו, שאומר: אנא אמלוך – בזה הוא מחלק ומפריד אותה מהקדוש ברוך הוא, אזי אינה בשלמות. כי עיקר חיותה – מ"ה, היינו השכל. וזה (ירמיה י): "כי בכל חכמי הגויים ובכל מלכותם מאין כמוך". פירוש: שכלם אין כל כך גדול להחיות את מלכותם…"
רבי נחמן אומר, שמי שמחלק את בחינת המלכות, את בחינת חווה לעצמו, כלומר "אנא אמלוך" – הוא עושה הפרדה, חילוק ביני לבין הקב"ה. זאת אומרת, אני רוצה לשלוט, להיות בשליטה. אני אחליט מה צריך להיות עכשיו ואם זה לא קורה אז זהו, נגמרה העבודה. יש ייאוש כי לא קורה מה שתכננתי, ויותר מזה, לא ברור גם מה קורה. אי וודאות מוחלטת, חוסר שליטה שלי. זאת לא שלמות. כי עיקר החיות של חווה הוא בחינת מ"ה. אני לא יודע כלום, לא מה שהיה ולא מה שיהיה ולא איך עושים ולא מה עושים. יש את בורא עולם והוא מחליט. הוא המלך.
"..וכשהוא מחלק את מלכות לעצמו, אזי הולך לו שלא כסדר, כי הוא בתוך בחינת שלא כסדר, היינו מלכות, חוה, תשר"ק. וכשזאת הבחינה חוה היא מקשרת להאדם, היינו להקדוש ברוך הוא, אזי הולך לו כסדר, כי 'באתר דאית דכר, נקבה לא אדכר תמן' (זהר חקת קפג ועיין זהר בא דף לח לט). נמצא כי בחינות חוה שלא כסדר נתבטלים על ידי האדם כסדר".
אז או שאני ב"אנא אמלוך", ואז אני בחינת שלא כסדר. או שאני בחינת מ"ה – "ונחנו מה"? לא יודע כלום. ואז, זו החוכמה זה השכל בחינת כסדר. כי כשאני בבחינת אדם אז בחינת חוה מתבטלת, אז אי הסדר נעלם והמלכות חוזרת להשם יתברך. היא לא אצלי בשליטה.
"…וכשרואה אדם בעצמו שהולך לו שלא כסדר ידע שיש לו גדלות, היינו: אנא אמלך – יעשה תשובה וישפיל את עצמו ויהיה בחינת מ"ה, כמו שכתוב (שמות ט"ז): "ונחנו מה", ואזי נחזר חוה לבחינת אדם, לבחינת מה, ונעשה כסדר, היינו אחור וקדם וכו' כפך היינו יו"ד".
אז מי שרואה שהולך לו שלא כסדר, שאין לו שליטה על המצב, ידע שיש לו גדלות ויעשה תשובה. שיחזק את מידת הענווה שלו, 'השם, אני רוצה שזה וזה וזה יסתדר ומיד, שהכל יהיה כסדר. לא שייקח כמה שנים…'
ואפשר גם אחרת: 'בבקשה ממך, קח את השליטה ממני. העולם שלך, אתה מחליט מתי וכמה ואיך ואם מהר או לאט. אני כלום. אתה המלך. חשבתי שאוכל להגיע עם השליטה שלי עד כדי כך, אבל טעיתי. אתה מחליט. סליחה שלקחתי ממך את המלכות, היא שלך'.
"…וכשהולך לאדם שלא כסדר, זהו התנגדות הרצון: אני רוצה שיהיה כן הדבר, והדבר להיפך, שלא כסדר. וזה בחינת מלחמה, כי כל מלחמה הוא התנגדות הרצון, הוא בחינת שלא כסדר. וזהו: "כי תצא למלחמה"…"
כשהולך שלא כסדר, זה מצב התנגדות – התנגדות הרצון, אני רוצה כך וקורה אחרת. לא לפי הסדר שרציתי או שהחלטתי שהוא הכי טוב בשבילי כרגע. זאת מלחמה. "כי תצא למלחמה" – אני עכשיו במלחמה, הולך לי שלא כסדר, אני בהתנגדות למה שקורה בכוח. בכוחניות מנסה למנוע את מהמצב, רוצה שהמצב יהיה שליטה.
ואז מה?
"…כשהולך לך שלא כסדר, היינו התנגדות הרצון, "ונתנו ה' אלוקיך בידך" – שיתבטל כל רצונות נגד רצונך, שילך לך כסדר כרצונך, אימתי כד, "ושבית שביו" – כשתהיה בבחינת מה, כשתמשיך לך אלוקות, הוי"ה במילוי אלפין. וזה פירוש 'מחשב"ה – חש"ב מ"ה' (זהר בראשית כ"ד ותיקון סט). כשתקשר תמיד במחשבתך אלקותו. וזה בחינת (שיר השירים ז): "מלך אסור ברהטים" – 'ברהטי מוחין דילך' (תיקון ו'. ובתי' ו' שבסוף התיקונים). וזהו: "ושבית שביו" – שתמשיך מ"ה בתוך מחשבתך, שתקשר אלקותו במחשבתך, כי כל דבר שנמשך ממקום גבוה נקרא שבי, כמו שכתוב (תהלים ס"ח): "עלית למרום שבית שבי", ועל ידי זה יתבטלו כל המלחמות וכל הרצונות נגד רצונך".
הולך לך שלא כסדר? לא מסתדר כמו שרצית? אתה בהתנגדות הרצון? דע שאתה במלחמה. אז תלחם, "ושבית שבי". תשבה את המחשבה, תחשוב שאתה מ"ה, שאתה בעצם כלום. לא יודע כלום. השם הוא המלך, הוא יודע והוא המחליט. אם הוא ירצה הוא ייתן לי, ואם לא אז לא. תמשיך לך אלוקות לחיים שלך. תקשר את המחשבה להשם יתברך. ועל ידי זה יתבטלו כל המלחמות וכל הרצונות הלא מדויקים שלי.
ואז, עולמי יהיה כסדר.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור