ולא הפרס העיקר – פרשת השבוע פנחס
פרשת השבוע פנחס - ישנם אנשים הרודפים אחרי תאוות העולם הזה ומבקשים לצבור הון כדי להשאיר ירושה לבניהם, אבל לא הפרס הוא העיקר!
המתים יורשים את החיים
בעלי תשובה רבים, הן מן הארץ והן מחו"ל, כותבים לי ושואלים: מה לומר להורים שמתנגדים לתשובת הבנים? בעזרת השם המענה בפי הוא, לומר להם שהנכם כרטיס הכניסה שלהם לגן עדן ולחיים נצחיים, ואין כיבוד אב ואם למעלה מזה. בעזרת החונן לאדם דעת יתברך שמו, אפרט:
כתוב בתורה: "אך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות אבֹתם ינחלו" (כו, נה). מפרש רש"י זצ"ל כאן, "שינה נחלה זו מכל הנחלות שבתורה, שכל הנחלות החיים יורשים את המתים, וכאן מתים יורשים את החיים". הדבר טעון ביאור. ראשית, כיצד מתים יורשים את החיים? שנית, מדוע דווקא בנחלת ארץ ישראל המתים יורשים את החיים? ושלישית, כיצד מוריש הבן החי לאב המת?
ה"ילקוט יוסף" פוסק (חלק ז', הל' אבלות, סימן כג, או"ק ד), כי "עיקר הנחת רוח שאדם עושה להוריו אחר פטירתם הוא בלימוד תורה, מבלי קביעות עיתים לתורה מידי יום, תועלת הקדיש מועטת, לכן על האדם להתחזק בלימוד תורה", ומציין שם את צוואת הרידב"ז שכתב לבניו, "כי לא תעשו נחת רוח לנשמתי באומרכם קדיש בלי לימוד גמרא, תיזהרו בזה". מהר"י יוזפא קובע (ביוסף אומר, מצוטט בילקוט יוסף, שם, הערה ז), כי עצם אמירת הקדיש הוא תיקון לעמי ארצות, וכי לימוד תורה מועילה שבעתיים, "ועל ידי כן מכניסים את המת לגן עדן. ואם הבן מחדש חידושי תורה, אין ערך לכבוד שזוכה אביו על ידי זה בישיבה של מעלה".
"אוירא דארץ ישראל מחכים" (ב"ב קנח, ע"ב), "שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל" (ב"ר טז, ד). מלמד בעל ה"מאור ושמש" (פרשת בהר, סוף ד"ה וידבר), שארץ ישראל מקודשת משאר ארצות ולכן מסוגלת לתורה, לזיכוך הנפש ולתשובה, אבל היא לא מגושמת כשאר הארצות ולכן אינה מועילה כל כך לגשמיות, "רק לקיום גופם שיוכלו לעסוק בתורה ועבודה ולא לשם תאוות עולם הזה ולא להרבות הון", עד כאן יסודו. ועוד, כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וההיפך בחו"ל (כתובות קי, ע"ב). מכאן מסקנה מאלפת: הרוצה שבניו יגדלו בצלם א-להים, יחכימו, ילמדו תורה, יזככו את נפשם, ויהיו לעבדי השם יתברך – יגדל את בניו בארץ ישראל, או ידאג לשלוח את בניו לא"י. כך, מגלה האב למפרע מה היתה כוונתו במצוות פריה ורביה, לשם מה הביא ילדים לעולם.
קל להבין אפוא את הרה"צ ה"יסוד ושרש העבודה" שכתב לבניו, (הצוואה הקדושה, סימן מו), "בני אהובי, תשוקתכם יהיה בתמידות ליסע לארץ הקדושה, ובודאי בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכין אותו". וב"סדר היום" הנערך על ידי הרה"ח ר' יצחק ברייטער הי"ד, על פי דעת וספרי מוהר"ן מברסלב זי"ע, נאמר (אות כז, ארץ ישראל), "כל ימי חייו יתגעגע, ויתפלל, וישתדל להתיישב בארץ ישראל וכו' ולהמשיך עליו את כלליות הקדושה".
"ברא מזכי אבא" (סנהדרין קד, ע"א) – הבן מזכה את האב. מסביר ה"ראשית חכמה" (גידול בנים, אות יח), "גדולה הצלת בנים לאבות מהצלת אבות לבנים, שהאבות אין מצילין את בניהם אלא מן הייסורין בעולם הזה בלבד וכו' אבל ליום הדין אינן יכולים להצילם מדינה של גיהנם…אבל הבנים מצילין אבותיהם מדינה של גיהנם, בין גדולים בין קטנים". לפיכך מובן היטב מאמר חז"ל (פסחים קיג, ע"א), המונה את הדר בארץ ישראל ואת המגדל בנו לתלמוד תורה בין שלושת נוחלי העולם הבא. וכידוע, תורה, ארץ ישראל, ועולם הבא – הם עניין אחד, בחינת "שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל" (ברכות ה, ע"א).
רבי נחמן מברסלב זי"ע מלמד (ליקו"מ תנינא, תו' לז), שיש סוג אנשים הרודפים אחר תאוות העולם הזה ומבקשים לצבור הון כדי להשאיר ירושה לבניהם, מגונים מאוד כמובן ונקראים ממלאי בטן. ישנם אחרים העובדים את השם יתברך בתמורה לעולם הבא, בודאי חכמים מאלה הרודפים אחרי העולם הזה, אך עדיין נקראים ממלאי בטן, שרוצים למלא את בטנם מהעולם הבא. אבל הצדיקים השלמים מחפשים רק למלא את רצון השם, שזה עיקר תכלית החיים, עד כאן יסודו.
עבד השם מגדל בנים לשם שמים ולכבוד שמים, ושלא להנאת עצמו. מעשי אבות סימן יפה לבנים: אב הבורח מן הגשמיות ומגדל את בניו לקדושת צלם א-להים, אזי הבנים בודאי ישתוקקו להגיע לארץ ישראל ולהשלים את עצמם בתורה ובעבודת השם. האב שעובד את השם שלא על מנת לקבל פרס, שעיקר מטרתו לעשות רצון השם ולגרום נחת רוח, עד כדי כך שאינו חושב כלל על הגמול שמצפה לו לאחר מותו, הקב"ה מעניק לו נחלה בלי מצרים על ידי תורת בניו.
נמצא שהמת יורש את החי, וזוכה לתוספת עליית הנשמה בגן עדן בעבור שגידל את בניו לתורה, בחינת ארץ ישראל, כי אין תורה כתורת א"י. כאמור, ארץ ישראל, התורה, ועולם הבא – הם עניין אחד. מובן היטב ש"מתים היורשים את החיים" הינו עניין מיוחד של נחלת ארץ ישראל. על ידי ארץ ישראל, המסוגלת לתורה ולזיכוך הנפש, הבנים רוכשים צלם א-להים, ומזכים את הוריהם. זהו הנרמז בפסוק: ה'ארץ ל'שמות מ'טות א'בתם י'נחלו – ראשי תיבות א-להים.
לאור כל הנ"ל, מובן היטב שבן או בת החוזר(ת) בתשובה הינה המתנה הכי יקרה אליה יוכל לקוות הורה. כוחן של מצוות הבנים להציל את הוריהם מדין קשה ומבעל דין קשה. זו הבטחת חז"ל מפורשת, שעליה ניתן לסמוך היטב. מי ייתן ותתחזק ותתחדש רוח התשובה בארץ ובתפוצות, אמן.
* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור