זה אתן, נשות אומן!

בואו נהיה מציאותיים. אני אמא לחמישה ילדים. בנים. חמישה. אני גם אישה עובדת, שף פרטי, עוזרת בית, בוררת, מאלפת חיות ונהגת פרטית. אני מכבסת ואוספת חלקי לגו להנאתי בזמני הפנוי. תודה לא-ל, לא מזמן נזכרתי שאני גם בן אדם, לכן אני הולכת כל יום לשיעורי זומבה ומנגנת על פסנתר כשאני יכולה. אתם מבינים, אני אישה עסוקה. אני מותשת, עובדת הרבה ולא מקבלת שכר.

ואני יודעת שאני בחברה טובה.

כולנו מופצצים עם טונות של תיקי אחריות עלינו בימים אלה. עברו חלפו הימים שנשים היו מעבירות את הזמן שלהן בלכבס את הכביסה ביד ליד הנהר ולבשל מאפס. כלומר, היום תשעים אחוז, אם לא יותר, מהדברים כבר מוכנים. כבר אין צורך לכתוש, לרסק ולמעוך, הכל מגיע מוכן באריזה. אנחנו עובדות, מטפלות בבית, בילדים, בבעל ובעצמנו – וכל זה מצריך המון מאמצים.

חלק מאיתנו ברות מזל וזוכות שהבעלים שלנו עוזרים לנו, לפחות בחלק מן הזמן. אבל חשוב מכל, חלק מאיתנו ברות מזל במובן האקסטרימי של המילה וזוכות שהבעלים שלהן איתן גם בשבת ובחגים.

מאז שנישאתי לדויד בעלי, הוא נוסע. כשגרנו בארצות הברית הוא נסע ממיאמי לדאלאס כל שבוע, עזב את הבית ביום שני מוקדם בבוקר וחזר ביום חמישי בשעת לילה מאוחרת. כל שבוע. בסוף, כשהילד השני היה כבר בן שנה החלטתי שזהו, מספיק עם כל הטיילת הזאת, ו"תמצא לך עבודה כאן באזור". תיארתי לעצמי כמה כיף היה לו להיות רוב השבוע מחוץ לקירות הבית ומחוץ לגבולות המשפחה הלא שגרתית שלנו.

לפני שבע שנים, הנסיעות החלו לצוץ שוב כמו פטריות אחרי הגשם, כשהוא התחיל לעבוד עם צוות ברסלב ישראל כמנהל הנסיעות שלהם ברחבי העולם. ולמרות שעדיין גרנו בארצות הברית, במיאמי, הוא היה נוסע למשך כמה שבועות, שלוש או ארבע פעמים בשנה. כמעט שמונה שנים עברו מאז, והוא עדיין נוסע ארבע פעמים בשנה.

אז אני יודעת מה זה להיות בשבת לבד. אני גם יודעת מה זה להיות לבד בראש השנה. זה לא הכי כיף. זה מרגיש כאילו יש חור במשפחה שלנו. חייבת לספר לכם, כי זה באמת לבד.

מאמרים נוספים בנושא:

הנשים של אומן

אבא, זאת אני?

חכו מה שהוא יביא משם!

בן אדם חדש

בפעם השביעית, אומן!

סעו לשלום ואל תשכחו לפרגן, ובגדול!
נשות אומן
אומן אומן ראש השנה… לנשים!

מלאכים מאומן
נזכר ושוב מגיע
מחפשת אותו ברחובות

מפחד לא לנסוע

זה כל העניין שלי

המניעה השנתית

אבל!

כשבעלי נסע כל השבוע בגלל העבודה, האם התלוננתי? אמרתי לא 'אל תלך'? כי אם הייתי עושה את זה ולא מאפשרת לו ללכת, מאין הייתה באה הפרנסה? יום אחד דופקת לה בדלת? מטורף, נכון? הרבה מאוד נשים מאפשרות לבעלים שלהן לעבוד במקומות רחוקים, כאלה שמצריכים לנסוע למשך כמה ימים ואפילו שבועות, כי הן יודעות שכך הבעל יכול לפרנס את המשפחה. נכון, הן לא שמחות מזה אבל הן מתמודדות מכיוון שהן יודעות שכאשר הוא יחזור, גם השפע הכלכלי של הבית יבוא איתו. והוא גם מביא, אם הוא נסע להרבה זמן, הרבה מתנות במזוודה…

אבל כשזה מגיע לרוחניות, המון נשים שמדברות איתי על זה מוחות בקולי קולות. מה העניין של לנסוע בראש השנה ולהשאיר את המשפחה מאחור? הרי החגים נועדו למשפחה, לא? ועם כל הכבוד, לעזוב את כל הנוחות והנעימות של הבית והמשפחה ולנסוע… לאוקראינה? לאומן? להיות בראש השנה עם עשרות אלפי אנשים?!?

תאמינו לי, אני מבינה את כל הטיעונים האלה. זה משהו שפועל כנגד כל היגיון, לאפשר לבעלי לנסוע ולהשאיר אותי כאן עם הילדים, בלי משפחה, בלי חברות שיהיו איתי בסעודות החג. זה לא קל.

אני עושה את זה מהרבה סיבות, אבל יש שתיים עיקריות וחשובות:

הראשונה – רבי נחמן מברסלב הבטיח, שמי שיבוא אצלו בראש השנה לא יראה פני גיהינום. לא יודעת מה אתכם, אבל אותי ההבטחה הזו קנתה. אני גם לא מכירה שום צדיק שנתן הבטחה כזו. האם מישהו יודע איך הגיהינום נראה? גם אני לא, אבל יש לי הרגשה שזה ממש לא נראה כמו חוף טרופי עם עצי קוקוס וים כחול קסום. ומי צריך בכלל 'ניקוי יבש' כואב כזה אם יש לנו הבטחה כזאת? לא תודה.

השנייה – רבי נחמן גם מבטיח שמי שיבוא אצלו בראש השנה לא יתגלגל לעולם הזה שוב. לא יודעת מה אתכם, אבל זאת סיבה מספיק טובה לארוז מזוודה ולצאת לדרך.

כי אני ממש לא רוצה לחזור לעולם הזה שוב. אני לא רוצה לחוות את הכאב של לגדול שוב – ילדה, נערה, בחורה… אני לא רוצה להיות ילדה לזוג הורים נוסף, אני גם לא רוצה לחוות שוב את השנים בבית הספר (למרות שהייתי תלמידה מצטיינת!) אני לא רוצה לחוות את המשברים והאתגרים של גיל ההתבגרות, גם לא את אלה של מציאת החצי השני, הלידות והרשימה עוד ארוכה.

אף אחד לא יודע מה הוא יהיה כשיתגלגל לכאן, חלילה, שוב. האם תינוק לאמא מכורה? האם בן לאחד מהשבטים במדבר, באפריקה הרחוקה או במדינות השלג? כמי שגדלה במיאמי – מקום של שמש, ים ושמים כחולים, אני ממש לא יכולה לסבול קור. ואולי בכלל נתגלגל לכאן חלילה כחיה?

המחשבה על גלגול נוסף מפחידה לא רק אותי, אלא את כולנו. והחכמים שבינינו עושים כל שביכולתם כדי להימנע מזה, בכל מחיר.

נשים, הנקודה שלי היא לא להפחיד אתכן כדי שתאפשרו לבעל היקר שלכן לנסוע. אני רק רוצה להאיר בפניכן את העוצמה, הכוח והדרגה הרוחנית של הצדיק העצום שאנחנו מדברות עליו כאן. כדי לתת הבטחה כזו, שרק הוא הבטיח אותה, זה משהו ששווה יותר מכל הכסף שבעולם. רק מעצם העובדה שלבעל שלי יש הזדמנות להתפלל אצל צדיק כזה, אצל נשמה קדושה כזו, התקשרתי והזמנתי לו כרטיס.

אני לא יכולה להבטיח לכן שהשנה תהיה נטולת אתגרים וזמנים קשים. אבל אני כן יכולה לומר לכן שהחיים שלי השתנו להפליא, לטובה כמובן. וכל שנה אנחנו זוכים לעוד שפע של ברכות. איך אני יודעת? פשוט, ראש השנה הוא הזרע שנשתל בהתחלה לכל השנה, כשהכל יוצא ממנו. אז אם הזרע מלא בברכות וקדושה כבר בהתחלה, כך תהיה כל השנה.

אתן נשים חזקות, אפילו יותר ממה שאתן חושבות. תנו לכוח הפנימי שלכן להאיר. אתן יכולות להסתדר כמה ימים בלי הבעל, מבטיחה לכן. כי תזכרו, אם רחל אשתו של רבי עקיבא אפשרה לבעלה להיות 24 שנים רצופות בבית המדרש וללמוד תורה, אז מה זה כמה ימים לעומת 24 שנים?

הבעלים נוסעים והמשפחה כולה, וגם עם ישראל, זוכה לשפע של ברכות – שיהיו בזכותכן! וזה משהו שאתן צריכות להיות גאות בו!